שבט

החברה בישראל בתקופה המקראית – מתקופת האבות ועד שלהי תקופת הבית הראשון¹ – הייתה חברה שבטית, שהתבססה על שלטון פטריארכלי של אבות השבט. היחידה הבסיסית בשבט הייתה בית אב, שפרנסה את האב ונשותיו, וגם את בניהם, נשותיהם וצאצאיהם.

בתי אב שהיו קשורים זה לזה בקשרי דם וקשרי נישואין נחשבו למשפחה, וקבוצה של משפחות שהיו קשורות זו לזו וחלקו שטח אדמה ועבר משותף יצרו את השבט. לכל ששבט היה אפוא אב קדמון משותף – דוגמת יהודה, בנימין או דן – ונחלה משלו בשטח מוגדר – כפי שמדגימות נחלות שבטי ישראל. בראש כל שבט – ובראש כל אחת מיחידותיו (משפחה ובית אב) – עמדו הזקנים.