שד"ל – שמואל דויד לוצאטו

שמואל דויד לוצאטו (1800 – 1864), יליד העיר טריאסט שבאיטליה, היה בלשן, משורר ופרשן המקרא. בגיל ארבע וחצי החל ללמוד בתלמוד תורה מודרני שכלל, נוסף על לימודי הקודש, לימוד איטלקית, גרמנית וחשבון. אחר כך למד גם צרפתית ולטינית. מגיל צעיר עסק בהוראה והתפרנס כמורה פרטי.

בשנת 1829 נפתח בפאדובה בית המדרש לרבנים, ושד"ל התמנה לשמש בו מורה. בחייו האישיים התמודד עם קשיי פרנסה ודלות ועם אסונות קשים: בשנת 1841 מתה עליו אשתו אחרי מחלה קשה וממושכת, והוא התחתן עם אחותה הצעירה. כ-14 שנים אחרי פטירת אשתו הראשונה מת עליו בנו הבכור, שהיה חכם מפורסם בזכות עצמו. אובדן בנו, לצד עבודה מאומצת וקשיי מחסור, ערערו את בריאותו ופגעו בעיניו והוא כמעט התעוור.
שד"ל כתב פירוש לתורה, לשלושת ספרי הנביאים הגדולים – ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל – וכן לספר משלי. הוא ביסס את פרשנותו על המסורת היהודית ועל האמונה בקדושת המקרא ובתורה מן השמים. שד"ל התנגד לשימוש בכלים של ביקורת המקרא ועקרונותיה בכל הקשור לפרשנות התורה, ובכלל זה לתפיסה הגורסת כי יש לחקור ולהעריך את התורה באותם קני מידה שבהם משתמשים לחקירת יצירה ספרותית כלשהי.

עם זאת סבר שד"ל שיש להכיר גם את מחקר המקרא של הנוצרים ולהשתמש בשיטות מחקר מדעיות להבנת ספרי הנביאים והכתובים (ולא התורה). הוא עצמו לא נרתע מהוספת תיקונים לנוסח המסורה בספרי הנביאים והכתובים, ובכמה ממכתביו אף הדגיש עניין זה "כדי להוכיח את האובייקטיביות המדעית שלו".¹ שד"ל לא קיבל את פרשנות חז"ל כסמכות מחייבת למרות דבקותו העקרונית בהלכה, מפני שדבק בפרשנות פשט. שד"ל נעזר בביאור של משה מנדלסון, אך למעשה שאף שפירושו יחליף את הביאור.
בהקדמתו לספר ישעיהו ובאיגרותיו הציג שד"ל את עקרונות פרשנותו, ובהם הכללים האלה: בהבנת פשט הכתוב אין מקום לכלל הקובע שיש לתורה "שבעים פנים" – מאחר שהאמת היא אחת; טעמי המקרא והניקוד הם יסוד להבנת המקרא, אך מותר לפרש פסוקים גם בניגוד לכללי הטעמים והניקוד; על הפרשן להיעזר בפרשנות חז"ל ובתרגומים לארמית – אך מתוך שיקול דעת ולאחר בדיקה; חשוב להסתייע בארמית ובערבית להבנת נוסח הכתוב; פסוקים קשים להבנה – עדיף להשאיר ללא ביאור כלל.
פרשנות שד"ל מציינת את המעבר מן הפרשנות היהודית של ימי הביניים אל הפרשנות העברית החדשה.²