שיר המעלות

כל אחד מחמישה עשר מזמורים קצרים בספר תהלים (מזמור קכ עד מזמור קלד) נקרא "שיר המעלות", וזאת לפי הביטוי הפותח אותם. ביטוי זה זכה לפירושים שונים: לפי רס"ג, הפתיחה – "מעלות" – מציינת את האפיון המוזיקלי של כל אחד מהם, שהיו שרים אותו בלחן גבוה. ברוח זו קובע פירוש אחר, שאת המזמורים האלה היו מתחילים לשיר בקול נמוך, ומעלים את הקול בהדרגה עד לסיום המזמור בקול גבוה.

ויש שפירשו שהמילה "מעלות" מרמזת על זהותם של אומרי המזמור, הקשורים לעלייה, לדוגמה – שבי ציון שעלו לארץ ישראל מבבל, כמו שנאמר בפתיחת מזמור קכו: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן", או עולי הרגל שהיו עולים לירושלים בשלושת הרגלים, כמו שנרמז בפתיחת מזמור קכב: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד: שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ."

במשנה מסופר כי בחג הסוכות, במהלך שמחת בית השואבה, היו הלוויים עומדים ומנגנים "בכינורות ובמצלתיים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר" על חמש עשרה המדרגות בבית המקדש שבהן ירדו מעזרת ישראל לעזרת הנשים, וכי חמש עשרה מדרגות אלה נבנו כנגד חמישה עשר שירי המעלות שבספר תהלים.¹

רש"י, בפירושו למזמור ק"כ כתב כי הלווים היו שרים את חמישה עשר המזמורים כשהם עומדים על חמש עשרה מדרגות שהובילו לעזרת הנשים בבית המקדש. מכאן מספרם של המזמורים – ומכאן גם כינויים: שירי המעלות (=המדרגות).

בקהילות שונות נוהגים לקרוא את שירי המעלות – כולם או מקצתם – בתפילות השבת.

פסוק ידוע מתוך אחד משירי המעלות (מזמור קל"ג) הוא: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד".