תנועת החסידות

מבוא

החסידות הייתה "התפרצות של דתיות כריזמטית" שהייתה מעוגנת במסורת היהודית, אך חוללה בה חידושים ותמורות.¹ מייסדה של תנועת החסידות המוכרת לנו היה הבעש"ט – הבעל שם טוב, והחבורה המצומצמת שהייתה סביבו צמחה אחרי מותו לתנועה המונים.

החסידות הדגישה את החוויה הדתית ואת הדבקות באלוהים יותר מאשר את הלמדנות והדקדקנות במצוות. וכדי להגיע לדבקות – הציעה את תיווכו של המנהיג החסידי החדש, הצדיק. החסידות יצרה תגובת נגד חריפה בתוך היהדות האורתודוקסית מצד המתנגדים ובראשם הגר"א.²

תלמידו ויורשו של הבעש"ט, דב בער (=בֵּר) ממזריץ', עודד את תלמידיו להקים "חצרות" חסידיות, וכך התפצלה החסידות לקבוצות, שלכל אחת מהן – מנהיג משלה, דוגמת חסידות חב"ד, חסידות ברסלב וחסידות גור. בשואה נחרבו מרכזי החסידות במזרח אירופה, וכיום החסידים מרוכזים בעיקר בשתי ארצות: בישראל (בעיקר בירושלים ובבני ברק) ובארצות הברית.

מעט יוצרים: הבא לתקן - יתחיל בו עצמו

מאת:

• מרטין בובר

‏"תורת החסידות…רואה את שורש הבעיות של החיים החיצוניים ‏
בבעיותיהם של החיים הפנימיים, ‏
אלא שנבדלת היא [מן התפיסות הרווחות] בשני דברים של עיקר, ‏
שאחד מהם הוא מתחום הדעות, ואחד – מתחום המעשה…‏
ההבדל שבדעות הוא, ‏
שאין תורת החסידות יוצאת לבדוק סבכי נפש נפרדים לעצמם,‏
אלא מכוונת את פעולתה לאדם כולו…‏
שהבא לעמוד על יסודות חלקיים ותהליכים חלקיים של השלם ‏
אינו יכול לעמוד על השלמות…‏
וההבדל המעשי הוא בכך, שאין החסידות דנה את האדם כנושא לבדיקה,‏
אלא היא קוראה לו "שיתקן את עצמו".‏
קודם כול חייב האדם להכיר בעצמו ש… הסכסוך שבינו לבין חברו ‏
אינו אלא תולדות של… הסכסוך שבנפשו שלו. ‏
ומשהגיע להכרה זו, ישתדל להתגבר על הסכסוך שבתוך עצמו, ‏
ומעתה יהיה לאדם אחר, מפויס בתוך עצמו כשיצא אל עמיתיו, ‏
והיחסים שבינו לבינם אף הם יהיו אחרים, חדשים. ‏

ברי שבדרך הטבע האדם מבקש להשתמט ממפנה מכריע זה ‏
הפוגע ביחסו הרגיל אל העולם. ‏
ועל הקול הקורא אליו, אם מחוצה לו ואם מתוך נפשו פנימה, הוא משיב, ‏
שכל סכסוך יש בו שני צדדים, ואם הוא נתבע שישוב מסכסוכו עם זולתו ‏
וירד לתוך הסכסוך הפנימי שבנפש עצמו, צריך לתבוע כך גם את בעל דברו…‏
דווקא כאן מסתתרת הטעות היסודית שתורת החסידות באה לסלק אותה: ‏
העיקר הוא שהבא לתקן יתחיל בו בעצמו… ‏
וכך לימד רבי בונם מפשיסחה: "חכמינו אמרו: בקש את השלום ממקומך". ‏
אי אתה יכול לבקש את השלום בשום מקום אלא בתוך עצמך, עד שתמצאנו שם.‏
ובתהלים (לח 4) נאמר: "אֵיןשָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי". ‏
רק אם מצא אדם את השלום בתוך עצמו, ‏
הריהו יכול לבקשו בכל העולם כולו…"‏

 

---

מרדכי מ' בובר, דרכו של אדם עלפי תורת החסידות, מוסד ביאליק, תשמ"א – 1981, עמ' 29 – ‏‏32.‏

הרקע לצמיחת החסידות

תנועת החסידות הייתה חידוש ושינוי בתוך החברה היהודית המסורתית, ובניגוד להשכלה היהודית – היא הושפעה מעט מרעיונות מיובאים מן החוץ. תנועת החסידות צמחה על רקע תהליכים שהתרחשו בתוך החברה היהודית עצמה: במישור הרוחני והדתי – תנועת השבתאות והחסידות הקבלית³ שקדמו לה, ובמישור החברתי, הכלכלי והמדיני – מצבם של יהודי פולין-ליטא במחצית הראשונה של המאה ה-18. זעזועים רבים פקדו את יהודי פולין בממלכת פולין-ליטא החל מפרעות ת"ח ות"ט (1648 – 1649)⁴ ועד חלוקת פולין, והם פגעו במוסדות ההנהגה היהודית, ובכלל זה – במסגרות העל-קהילתיות של היהודים, דוגמת ועד ארבע הארצות.⁵

יהודי פולין נאלצו להתמודד עם קשיי קיום ופרנסה, והיחלשותם של מוסדות ההנהגה הוותיקים הגבירה את תופעות השחיתות, שפגעה גם במוסדות הלימוד וההכשרה לרבנות.⁶ בעקבות תהליכים אלו חל שיבוש ב"סולם המעלות" המסורתי שעל-פיו נמדד תלמיד חכם הראוי לרבנות ולהנהגה, ושיבוש זה "הכביד על בני אדם להכיר את מקומם." בנסיבות אלו הייתה תנועת החסידות חידוש ותמורה, "ברייה היסטורית" חדשה. היא הציעה לא רק "תוספת וגיוון לערכי המסורת, כי אם – לפחות בחלקם – תחליף ותמורה להם…"⁷

ראשית החסידות

החסידות לא החלה את דרכה כתנועה – אלא כחבורה מצומצמת שהתקבצה סביב דמותו של הבעל שם טוב. החבורה כללה למדנים ותלמידי חכמים לצד פשוטי עם "חסרי תורה". אחדים מהם היו "מגידים" – מטיפים עממיים. שני תלמידיו הבולטים היו ר' יעקב יוסף מפולונאה⁸ ודב בער (=בֵּר) ממזריץ'.

קבוצה זו לא הייתה חבורה במובן המקובל: הם התגוררו במקומות שונים, רחוקים זה מזה, ולא כולם היו בעת ובעונה אחת בסביבתו של הבעש"ט. המשותף לכולם הייתה הערצת אישיותו של הבעל שם טוב ותורתו, ובכלל זה – דרכו הייחודית בעבודת ה'. חבורה זו מילאה תפקיד מכריע בעיצוב דמותו של הבעל שם טוב כמופת של מנהיג חסידי, והייתה הגרעין שממנו צמחה והתפתחה תנועת החסידות.

דב בער ממזריץ', תלמידו ויורשו של הבעש"ט, העביר את מרכז החסידות ממזריץ' הנידחת לעיר מרכזית יותר – ווהלין, והחל בגיוס שליחים להפצת החסידות באזורים שמעבר לדרום מזרח פולין – בגליציה, בליטא, במרכז פולין וברוסיה הלבנה. הוא גם עודד את תלמידיו להקים "חצרות" חסידיות, וכך הפכה החסידות מתנועה שבראשה מנהיג אחד למעין ארגון גג של קבוצות חסידיות, שלכל אחת מהן מנהיג משלה.⁹ בראשית ימי החסידות הייתה ההנהגה עוברת מן הרב אל תלמידו הראוי, אך אחר כך נקבע בחסידות עקרון השושלת, שעל פיו עובר תפקיד ההנהגה – האדמו"ר – מאב לבנו.

הדבקות בחסידות

הדבקות בחסידות היא "הכמיהה והחתירה למגע בלתי אמצעי עם האלהות"¹⁰ למפגש בין נפש האדם לבין האל. לפי החסידות, כל אחד יכול להגיע לדבקות באלוהים, "משום שהאל מצוי בכל מקום".¹¹ ואותם שלא יכולים להגיע לדבקות יסתייעו בתיווכו של הצדיק, ובאמצעות הדבקות בצדיק יגיעו לדבקות בה'.

הגדרה חדשה זו של הדבקות כאידיאל השווה לכל נפש משכה את המוני העם והביאה להתפשטותה של החסידות. הצדיק בחסידות היה אמנם יחיד סגולה – אך לא נבדל ופרוש מן הציבור, להיפך: תפקידו היה לתווך בין האל לעם, להנהיג את הציבור ולהיות לו מליץ יושר לפני אלוהים. בזכות הדבקות בצדיק יכול גם האדם הפשוט – שאינו מסוגל להגיע לדבקות – לזכות בהתעלות רוחנית. הכמיהה לדבקות קשורה לשינויים משמעותיים באחד מתחומי החיים הדתיים – סדרי התפילה ונוסח התפילה.¹²

החסידות העניקה לתפילה מקום מרכזי בחיי החסיד כצינור קשר עם העולמות העליונים, ומכאן החשיבות שייחסה החסידות לכוונה בתפילה, לכנות ולהתלהבות, שכללו תנועות גוף נמרצות, הרמת קול – ולעתים אף צעקות. מתוך כך פחתה ההקפדה גם על זמני התפילה ומקומה, שהיו קבועים בהלכה. החסידות גם הדגישה את השמחה כעיקרון מרכזי בתפילה ובעבודת ה', ובכך הצליחה למשוך אליה רבים, בעיקר צעירים.

החסידויות בימינו

בשואה נחרבו מרכזי החסידות במזרח אירופה, וחצרות החסידים קמו מחדש בשני אזורים – בארצות הברית ובישראל, לצד חצרות חסידיות שצמחו בבלגיה, באוסטרליה ובקנדה. החצר החסידית הגדולה ביותר בימינו היא זו של חב"ד, ובה כ-200,000 חברים.

חסידויות בולטות אחרות הן חסידות גור – הגדולה ביותר בישראל, הכוללת אלפי משפחות ומרכזה בירושלים, והשנייה בגודלה – חסידות בעלז, שמרכזה אף הוא בירושלים (קריית בעלז), ושתיהן משתתפות באופן פעיל בפעילות הפוליטית בישראל.¹³

חסידות ברסלב, שהייתה עד לפני כמה עשרות שנים חסידות קטנה למדי, התרחבה מאוד בעשורים האחרונים בישראל עם הצטרפותם של חוזרים בתשובה, ויש לה כיום שני מרכזים – בישראל ובארצות הברית.

חסידות קטנה, קיצונית ויוצאת דופן בימינו היא חסידות סאטמר ולה מרכז בניו יורק, ברובע ווילאמסבורג ומרכז בישראל, בשכונת מאה שערים.¹⁴ אפיונה המרכזי של חסידות זו – עמדתה האנטי-ציונית וההתנגדות המוחלטת למדינת ישראל. התנגדות זו אינה קשורה לחילוניותה של המדינה, אלא לעמדה דתית עקרונית השוללת כל פעולה אנושית להחשת הגאולה, שתבוא בעתה – ובידי שמים בלבד.
חסידי סאטמר נמנעים מכל מגע עם המדינה ורשויותיה, ובכלל זה השתתפות בבחירות וקבלת קצבאות ותשלומים מן הביטוח הלאומי. לחסידות סאטמר ביקורת קשה על חסידויות אחרות – חב"ד, גור ובעלז – בשל מעורבותן במערכת הפוליטית הישראלית ותמיכתן בציונות.¹⁵

העשרה - קישורים

זושא – מאגר סיפורים חסידיים

מידע על תולדות גדולי החסידות, סיפורי חסידים (ובהם סיפורי ר' נחמן מברסלב) ומאמרים על החסידות – על התפילה בחסידות, הנגינה בחסידות , יחסי צדיק ועדה ועוד – באתר דעת

על חסידות מודז'יץ ומקומה של המוזיקה בחסידות זו  – באתר ארגון חסידי מודז'יץ