תענית בכורות
ערב חג הפסח, י"ד בניסן, נקבע כיום צום של הבנים הבכורים, לזכר הצלתם ממכת בכורות בליל יציאת מצרים - הוא ליל הפסח הראשון שנחוג במצרים.
ערב חג הפסח, י"ד בניסן, נקבע כיום צום של הבנים הבכורים, לזכר הצלתם ממכת בכורות בליל יציאת מצרים – הוא ליל הפסח הראשון שנחוג במצרים (שמות יב 12).1 לפי ההלכה, מצווה זו (כמו מצוות אחרות) מחייבת רק בנים אחרי גיל בר מצווה. ובן בכור שלא הגיע למצוות – האב (או האם) אמורים לקיים תענית בכורות במקומו.
אך מאחר שערב פסח הוא יום עמוס במטלות ובהכנות לחג, נקבע כי הבנים הבכורים יפטרו עצמם מן התענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה: סעודה שעורכים לכבוד סיום לימוד מסכת מן התלמוד. וגם בכורים שלא סיימו את לימוד המסכת מצטרפים לסעודה, ובכך הם פטורים מן הצום.2 וכך לגבי אבות לבנים בכורים קטנים: גם הם יכולים להשתתף בסעודה של סיום מסכת, ובכך לפטור עצמם מחובת הצום.