כתובת השילוח ונִקְבַּת השילוח

כתובת השילוח היא הכתובת שנחשפה בנִקְבַּת השילוח בשנת תר"ם – 1880. הכתובת מתעדת את סיום מפעל המים של נקבת השילוח ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה (מָלַךְ בשנים 727 – 698 לפני הספירה). חפירת הנקבה נעשתה במסגרת הכנותיו של חזקיהו המלך למרידה באשור ולעימות עם צבא סנחריב שהתרחש בשנת 705 לפני הספירה (בערך).

הנקבה, שאורכה יותר מחצי קילומטר, נועדה להוביל את מי מעיין הגיחון, שהיה מחוץ לחומת ירושלים, אל בריכת השילוח שבתוך העיר, ובכך למנוע מן האויב את השימוש במי המעיין ולאפשר אספקת מים לירושלים בזמן המצור. כתובת השילוח, שנחקקה על קיר הנִקְבָּה, מתארת את הרגעים האחרונים והדרמטיים בחציבת הנקרה: מן הרגע שבו יכלו החוצבים, משני צדי הסלע שעדיין הפריד ביניהם, לשמוע את הלמות הגרזנים של חבריהם מן העבר השני – ועד לנפילת הקיר המפריד.

הכתובת, שנחשפה בזמן השלטון העות'מאני בארץ ישראל, הועברה למוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול. היא כתובה בכתב פניקי שהיה נהוג בישראל בתקופת הבית הראשון, וזה תוכנה (בעיבוד ובהשלמות):

תמה הנקבה: וזה היה דבר הנקבה: בעוד מניפים החוצבים את הגרזן איש אל רעו,
ובעוד שלוש אמות להנקב,
נשמע קול איש קורא אל רעהו כי הייתה זדה (=סדק?) בצֻר (=בסלע), מימין ומשמאל.
וביום הנקיבה, הכו החוצבים איש לקראת רעהו, גרזן על גרזן,
וילכו המים מן המוצא אל הבריכה, במאתיים ואלף אמה
ומאה אמה היה גובה הצור (=הסלע) על (=מעל) ראש החוצבים.