מיכל בת שאול

מיכל, בתו של שאול המלך, אהבה את דויד הצעיר, שבא לארמון לנגן לפני אביה ולהרגיע את רוחו הרעה: "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד" (שמואל א, יח 20). מיכל היא האישה היחידה במקרא שעליה נאמר כי אהבה גבר, והכתוב חוזר ומדגיש עובדה זו בהמשך: "וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ" (שם, שם 28). כאשר שמע שאול על אהבת מיכל לדויד, החליט להשיא אותם – לא בשל אהבתם אלא בכוונת זדון להכשיל את דויד ולחסלו – "לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים" (יח 25).¹

כדי להגן על חייו ולהציל אותו מידי אביה שיקרה מיכל לשליחי שאול שביקשו לראות את דויד "החולה", וכך אפשרה לו להימלט; לאביה אמרה, שדויד איים על חייה אם לא תסייע בידו (יט 11 – 18). שאול ניצל את בריחתו של דויד והחליט להשיא את מיכל לפלטי בן ליש (כה 44).

מיכל חזרה להיות אשתו של דויד רק אחרי שהומלך על יהודה בחברון, שכן זה היה התנאי שהציב דויד תמורת הסכמתו לכרות ברית עם אבנר ובית שאול. כך הדגיש דויד את זיקתו לבית שאול שהיה יקר וחשוב לבני בנימין, שבטו של שאול. וכך נלקחה מיכל מבית פלטי בן ליש, בעלה השני, ופלטי ליווה אותה הולך ובוכה, בדרכה חזרה לבית בעלה הראשון, דויד (שמואל ב, ג 12 – 14).
המקרא אינו מספר דבר על יחסיהם של דויד ומיכל ועל חייהם חוץ מציון אהבתה של מיכל לדויד ומסירותה לדויד בתחילת חייהם המשותפים. אירוע ידוע יחיד מחיי השניים קשור להעלאת ארון ה' לירושלים: דויד העלה את ארון הברית לירושלים בתהלוכת שמחה, והוא עצמו לבש אפוד בד ורקד "בְּכָל עֹז" לפני הארון. מיכל השקיפה על התהלוכה מחלונה ובזה לו בלבה, וכאשר חזר דויד לביתו קיבלה את פניו בלעג: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים" (שמואל ב, ו 20). דויד ענה לה בחריפות, כי הוא רקד לפני ה' "אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ" וכי דעתן של השפחות אינה חשובה בעיניו כלל ועיקר. סיפור זה מסתיים במילים "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (ו 23) – רמז אפשרי לעונשה של על עמדתה ועל דבריה.²  וכך, בתמציתיות כואבת, מסתיים סיפור אהבתה של מיכל לדויד –  ונסתם הגולל על איחוד אפשרי בין בית שאול לבית דויד. מיכל הוחזרה, כאמור, לדויד כחלק מן הברית עם אבנר, אך עקרותה מנעה איחוד אפשרי בין בית שאול לבית דויד באמצעות לידת יורש משותף. עם זאת, פרשנות חז"ל (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כא עמוד א) מעניקה נופך אופטימי יותר לסיום פרשת אהבתם ונישואיהם של מיכל ודויד: לפי דעה אחת, "עד יום מותה – לא היה לה, ביום מותה – היה לה". ובדומה לכך פירוש רש"י הגורס, כי מיכל מתה בשעת לידתה, ובכך אכן זכתה להעמיד צאצא משותף לבית שאול ולבית דויד.