מלחמת העצמאות

המלחמה שהתרחשה בארץ ישראל בשנים 1947-1949, בין הישוב היהודי (ולאחר מכן מדינת ישראל) ובין הישוב הערבי וצבאות ערב. במהלך המלחמה, אשר גבתה מחיר גבוה משני הצדדים, קמה מדינת ישראל והצליחה להדוף את המתקפה עליה ולבסס את עצמאותה, ריבונותה וגבולותיה.

מלחמת העצמאות נמשכה כשנה ורבע, והיו בה שני שלבים: השלב הראשון התחיל לפני הקמת המדינה – למחרת ההחלטה באו"ם על חלוקת ארץ ישראל (29 בנובמבר 1947 – תש"ח – הוא כ"ט בנובמבר). בשלב הזה לחמו זה בזה הישוב היהודי והישוב הערבי, בכוחות מקומיים ומאורגנים. בעקבות החלטת האו"ם על החלוקה ועל הקמת המדינה, החלו כוחות ערביים לפגוע ביהודים, בעיקר בדרכים. תוך זמן קצר התדרדרה הארץ, אשר עדיין הייתה תחת שלטון בריטי, למעשי איבה עקובים מדם.
לאחר כשלושה חודשים החלה הלוחמה לקבל צורה של מלחמה להשגת שטח, כאשר זה מול זה נלחמים ההגנה (כולל הפלמ"ח), האצ"ל והלח"י מצד אחד וכוחות סדירים למחצה של ערבים מקומיים ומתנדבים ממדינות ערב. בחודשיים הבאים היוזמה עברה בעיקרה לצד היהודי, אשר הצליח לכבוש ערים מרכזיות כיפו וכחיפה והצליח להשיג שליטה בנקודות אסטרטגיות נוספות. השלב השני החל כחצי שנה אחר כך, למחרת סיום המנדט הבריטי וההכרזה על הקמת המדינה (ה באייר תש"ח – 14 במאי 1948). בשלב זה פלשו למדינת ישראל צבאות סדירים של חמש מדינות ערב – מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק (ואתם חיילים מתנדבים ממדינות נוספות).
מלחמת העצמאות נמשכה, עם שתי הפסקות-אש באמצע, עד המחצית הראשונה של שנת תש"ט – 1949. במבצעים שהרכיבו את השלב הזה הצליח צה"ל להשיג שליטה נרחבת אף על אזורים שהיו מיועדים בתכנית החלוקה למדינה הערבית וכן להבטיח את שליטתו באזורים מרוחקים כמפרץ אילת, עין גדי ואצבע הגליל. כמו כן, צה"ל הצליח להבקיע את המצור לירושלים ולהבטיח את שליטת ישראל במערב העיר. לאחר שצה"ל הדף את ההתקפות של מדינות ערב, נחתמו בתיווך האו"ם הסכמי שביתת נשק: תחילה עם מצרים ולבנון (שבט תש"ט – פברואר 1949); חודשיים אחר כך – עם ירדן, ולבסוף, בתמוז תש"ט – יולי 1949 – עם סוריה. בתום המלחמה היו בידי ישראל כ78% משטחה של ארץ ישראל המנדטורית, במקום 55% שנועדו למדינה היהודית בתכנית החלוקה. יתר השטח נשאר בשליטת ירדן (הגדה המערבית – יהודה ושומרון) ומצרים (רצועת עזה).
המלחמה גבתה מחיר כבד משני הצדדים. מעל 6,000 יהודים, כ1% מכלל אוכלוסיית הישוב, נהרגו במלחמה, כלוחמים וכאזרחים. עשרות אלפי יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם בישובים שנותרו מעבר לגבולות המדינה ובירושלים המזרחית. בצד הערבי, מעבר לאבדות כבדות בנפש באוכלוסיה המקומית ובכוחות הלוחמים, מעל 600,000 ערבים אבדו את בתיהם, בין בעקבות עזיבה זמנית עקב הקרבות ובין בעקבות גירוש והפכו לפליטים במדינות השכנות.