ממלכת פרס
הממלכה הגדולה ביותר בעולם העתיק במאות 4-6 לפני הספירה. שליטי פרס דגלו בסובלנות דתית ותרבותית ואפשרו לגולים, ובהם גולי יהודה, לחזור לארצם ולבנות את בית מקדשם.
בשנת 539 לפני הספירה כבש כורש מלך פרס את בבל, ושלט על הגדולה בממלכות שקמו עד אז בעולם העתיק – ממלכת פרס. אחר כך הורחבו גבולותיה של ממלכת פרס עד למצרים וצפון הודו, והיא השתרעה "מהודו ועד כוש, שבע ומאה ועשרים מדינה" (אסתר א 1).
שטחה העצום של הממלכה הפרסית הביא לחלוקתה ליחידות מנהליות שנקראו פחוות. בימי כורש נכללה ארץ ישראל בפחווה של עבר הנהר – "עבר נהרה". ממלכת פרס כללה עמים רבים ושונים זה מזה בדתם, בשפתם ובתרבותם. מדיניות השליטים הפרסים הייתה דגלה בסובלנות דתית ותרבותית, ובמסגרתה הרשו לגולים לשוב לארצם ולבנות את מקדשיהם.
"הכרזת כורש" הייתה ביטוי למדיניות זו, שאפשרה לגולי יהודה לשוב לירושלים (שיבת ציון) ולבנות את בית המקדש. שלטון פרס בארץ ישראל ושכנותיה הסתיים עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון בתחילת המאה ה- 4 לפני הספירה.