ספר הקבצנים

ספר הקבצנים הוא "הרומן המעניין והמורכב ביותר"¹ שכתב מנדלי מוכר ספרים, המבוסס על השילוב והמתח בין רומן סנטימנטלי ובין סאטירה חברתית. תחילה כתב מנדלי את הרומן ביידיש וקרא לו "פישקה החיגר" (=הצולע); כעבור זמן עיבד מנדלי את הרומן לעברית ונתן לו את שמו – ספר הקבצנים.
גיבורי הרומן הם פישקה החיגר הנשוי לבתיה אך מתאהב בנערה אסופית וגיבנת – ביילה (בלה), ומסביבם – גלריה של טיפוסים מהווי העיירה: הזקנה המרשעת הרודה בנערה הגיבנת, קבוצת הקבצנים המתעללת בנערה האסופית, פייבוש הפושע ועוד.
את זוג האוהבים מתאר מנדלי בעליבותם ובאהבתם העגומה, המבוססת על "שבועת אמונים" ומוסיפה נופך של אינטריגה מלודרמטית לעלילה הסבוכה – לדוגמה: מאבקו של פישקה החיגר בפייבוש הפושע, במטרה להציל את ביילה אהובתו מאונס, והצלתו של פישקה בידי ביילה אהובתו במהלך הרומן.
יש בספר הקבצנים גם מרכיב של רומן מתח: בסיום הספר מתברר, כי ר' אלתר, המופיע בתחילת הרומן יחד עם מנדלי מוכר ספרים כאחד משני העגלונים, כמאזין שאינו משתתף בעלילה – הוא הגורם העיקרי להסתבכותה העלילה וגם הנאשם המרכזי: בסיום הרומן שומע אלתר מפישקה את סיפורה של הנערה האסופית והגיבנת ומתחלחל מאכזריותו של אביה שנטש אותה – עד שמסתבר לו כי הוא אותו האב, וכי הגיבנת אינה אלא הבת שנולדה לו מנישואיו הראשונים – ושאותה נטש.
המספר בספר הקבצנים הוא מנדלי מוכר ספרים, הממלא תפקיד של פרשן אירוני המציג לפני הקורא את עליבותו של הקיום היהודי ואת המצוקה הכלכלית, המאלצת אנשים כמו פישקה להשכיר את גופם ואת מומם כדי להתפרנס.
במציאות זו המום – ולא העבודה – מפרנס את בעליו, כפי שמעיד פישקה על עצמו: "שאני משמש לכנופיה של קבצנים מה שהדוב לצוענים. הם מוליכים אותי כדי להראות מומי בקהל ולעשות בי סחורה." בסופו של דבר פישקה מגיע למסקנה כי חבורת הקבצנים אינם אלא "בני אדם רעים, שאין אלוהים בלבם, פורקים מעליהם עול שמים ועול דרך ארץ, בטלים הם מכל מלאכה, אינם יודעים דאגת פרנסה ומטילים עצמם על הציבור, מוצצים דמיהם של ישראל ועוד שונאים אותם!"²