עלילת דמשק
עלילת דם שסופרה על יהודי דמשק בשנת 1840 וזכתה לפרסום רב ולגילויי אחווה כלל יהודיים.
אחת מעלילות הדם המפורסמות במאה ה- 19, שהופצה בעקבות היעלמו של נזיר נוצרי בדמשק בשנת 1840, יום לאחר ביקורו בשוק היהודים. אנשי מנזרו של הנזיר טענו כי נרצח בידי יהודים, והשלטונות המוסלמיים – בעידודו של קונסול צרפת בדמשק – האשימו את יהודי דמשק שהרגו את הנזיר כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות לפסח.
בני הקהילה היהודית בדמשק, ובפרט מנהיגיהם, סבלו מרדיפות ומאסרים בעקבות עלילת הדם, ורק התערבותם של מנהיגים יהודים בעלי השפעה כאדולף כְּרֶמְיֶה, משה מונטיפיורי ומשפחת רוטשילד חשפה את עלילת השקר, והביאה לשחרורם ממאסר של בני הקהילה היהודית בדמשק.
בעלילת דמשק התגלה כוחה ומשקלה של הסולידריות היהודית: "מימי עלילת דמשק נתברר, שקיימת באירופה דעת קהל יהודית הנכונה להרים קולה בכל מקרה של פגיעה ביהודים באשר הם יהודים", ולמרות ההשתלבות התרבותית והמדינית של היהודים במדינות המערב לא התרופפו קשרי האחדות בין קהילות היהודים "ולא נחלשה הנכונות לעזרה הדדית".1
אך לצד גילויים של אחווה וסולידריות יהודית היו בקרב יהודי אירופה גם מגמות של בידול. עדות לכך מוצאים באיגרת שכתב אברהם גייגר בעניין ההתארגנות היהודית נגד עלילת דמשק: גייגר הביע את צערו על מצב היהודים בקהילות המזרח, אך קבע כי מבחינתו חשוב יותר שיהודי ארצו (פרוסיה) יוכלו לקבל תפקידים של משפטנים או רוקחים – מאשר להציל את כלל היהודים באסיה ובאפריקה.