פרשנות המקרא בימי הביניים
פרשנות שנכתבה במרכזים היהודיים של התקופה. מעוגנת בפרשנות חז"ל, אך בהשפעת הזמן והמקום כללה גם פרשנות לשונית ופשט וגם פרשנות פילוסופית וקבלית – ומענה לאתגרים של הפרשנות הנוצרית לתנ"ך.
מבוא
פרשנות המקרא בימי הביניים התפרסה על פני המרכזים היהודיים העיקריים של התקופה, ובהם – בבל, ספרד, צרפת (ואיטליה). פרשני המקרא בספרד פעלו תחת השלטון המוסלמי, ואילו פרשני צרפת (ואיטליה) – בארצות נוצריות. אלו ואלו נאלצו להתמודד עם השגות על מהימנות המקרא,1 ובארצות הנוצריות – גם עם הפרשנות הנוצרית לתנ"ך.2
מבחינת המסורת היהודית הייתה פרשנות ימי הביניים המשך לפרשנות חז"ל: פרשני ימי הביניים ראו עצמם מחויבים למדרשי ההלכה והאגדה של חז"ל כפרשנות מוסמכת לטקסט המקראי המקודש. כמו חז"ל – גם פרשני ימי הביניים עסקו בעיגון התורה שבעל פה בהלכות המקראיות. נוסף על כל אלה ביקשו פרשני ימי הביניים להסביר עניינים שונים במקרא על פי התיאוריות, ההשקפות והמושגים שרווחו בזמנם ובמקומם. פרשנות המקרא בימי הביניים כללה פשט ודרש, פרשנות פילוסופית וקבלית לצד פרשנות לשונית-דקדוקית ועוד, והיא משקפת ברבגוניותה "סגנונות תרבות שונים בתוך תרבות ישראל."3
מעט יוצרים: הקדמת ר' אברהם אבן עזרא לתורה: פתיחהבשם האל הגדול והנורא
אחל לפרש פירוש התורה
אנא אֱלוֹהֵי אבי אברהם
עֲשֵׂה חסד עם עַבְדְךָ אברהם
וִיהִי פֶּתַח דְבָרֶיךָ מאיר
לְעַבְדְךָ בֵּן עַבְדְךָ מאיר
וּמִיְשׁוּעַת פָּנֶיךָ תבוא עזרה
לבן אַמָתְךָ הנקרא בן עזרא
זה ספר הַיָשָׁר לאברהם הַשָׁר
וּבַעֲבוֹתוֹת הדקדוק נקשר
וּבְעֵינֵי הדעת יִכְשַׁר
וכל תוֹמְכוֹ מאושר.
פרשני המקרא בבל (בערבית)
ראשון פרשני המקרא בימי הביניים היה רס"ג – רב סעדיה גאון – שתרגם את התנ"ך לערבית וגם ביאר אותו. התחדשות פרשנות המקרא בתקופתו הושפעה מן "ההתעוררות הרוחנית ותחיית ההשכלה והמדע" בתרבות האסלאם, והאתגר הפרשני שהציבה הפרשנות הקראית למקרא: הקראים האמינו רק בתורה שבכתב – ולא בתורה שבעל פה, ומכאן גם כינויים – "בני מקרא" או "בעלי מקרא". הם הסתמכו על הכתוב במקרא כפשוטו, ודחו את הפרשנות היהודית.
רס"ג ראה בכפירת הקראים בתורה שבעל פה סכנה של ממש ליהדות והתאמץ להוכיח כי אי-אפשר לפרש את המקרא בלי התורה שבעל פה. רס"ג גם שילב בפרשנותו עקרונות לשון ופילוסופיה, ובכך "פתח תקופה חדשה בפרשנות המקרא".4
ממשיכו של רס"ג בפרשנות התורה היה ר' שמואל בן חפני, ראש ישיבת סורא, שחי ופעל בסוף המאה ה- 10 והושפע מאוד משיטתו של רס"ג: בן חפני – כרס"ג לפניו – פירש כל מילה שדרשה ביאור, ורק אחר כך פירש את הפסוק בשלמותו. הוא כתב פירוש לחמישה חומשי תורה וגם לספרי מקרא אחרים, אך רק חלקים מפירושיו הגיעו לידינו.
פרשני המקרא בספרד
פרשנות מקרא וחקר הלשון והדקדוק בספרד של ימי הביניים הם "אחד הפנים של הפריחה שאליה הגיעה תרבות ישראל מכוח מגעה עם התרבות הערבית-מוסלמית".5 פרשני המקרא בספרד היו מעורים בתרבות המוסלמית של סביבתם ועסקו במגוון תחומי יצירה: בפילוסופיה (מייסודה של הפילוסופיה היוונית, שתורגמה לערבית) ובפילולוגיה, ברפואה, במדעים ובשירה. תחומים אלו היו הרקע לפרשנות המקרא בספרד, ומתחומים אלו שאלו הפרשנים "את הכלים המחקריים, ובמידה רבה גם תכנים."6 הפרשנות הספרדית מבוססת גם על מחקריהם הלשוניים של ראשוני המדקדקים שחיו בספרד, ובהם מנחם בן סרוק ודונש בן לברט.
עם פרשני ספרד הידועים נמנים אברהם בן עזרא (מאה 12), רמב"ן (מאה 13) ודון יצחק אברבנאל (מאה 15). השפעת הפילוסופיה על פרשנות התורה בספרד באה לידי ביטוי בפרשנותו של רמב"ן, ששילב בפירושו לתורה פילוסופיה וקבלה, ואחר כך – בפרשנותו של דון יצחק אברבנאל. חקר הלשון והדקדוק העברי באים לידי ביטוי בפרשנות הפשט של אברהם אבן עזרא,7 שבהקדמה לפירושו לתורה הצהיר:
"זה ספר הישר / לאברהם השר / ובעבותות הדקדוק נקשר / ובעיני הדעת יכשר…". פרשנות פשט זו ("ישרה" כלשונו) מתבססת גם על חקר הדקדוק וגם על הסבירות וההיגיון ("עיני הדעת").
פרשני המקרא בצרפת
פרשני צרפת, בניגוד לפרשני ספרד, לא היו בעלי השכלה בתחומי המדע והפילוסופיה. עיקר השכלתם ויצירתם היה בתחומי הלימוד היהודיים המסורתיים: מקרא, משנה, תלמוד, ומדרשי הלכה ואגדה – ולכן הפרשנות הצרפתית מבוססת בעיקר על ספרות חז"ל והתרגומים הארמיים למקרא.
את ידיעותיהם בתחום הלשון שאבו פרשני צרפת מספריהם של המדקדקים הספרדיים – מנחם בן סרוק ודונש בן לברט – שנכתבו במקור בעברית (ולא בערבית). זאת ועוד: פרשני המקרא הראשונים בצרפת, ובהם רש"י ונכדו רשב"ם, היו גם מפרשי התלמוד, והם – כמו פרשני מקרא אחרים בצרפת – עסקו גם בפירוש התפילה והפיוט.
כל אלו השפיעו על דרכי פרשנותם למקרא: פרשני צרפת פירשו את המקרא "דרך האגדה והמדרש", אך גם ביקשו "לבאר את הכתוב על פי עצמו".8 פרשנות התלמוד "שבה יש חשיבות רבה לתפיסת דברים לפי הקשרם" נתנה אותותיה גם בפרשנותם למקרא, ועיסוקם בפיוטים המבוססים על משחקי לשון "חידד את החוש הלשוני שלהם."9 פרשני צרפת ידועים הם רש"י – ונכדו רשב"ם, וכן תלמידיו וממשיכיו של רש"י: ר' יוסף קָרָא (1065 – 1135 בערך) ורד"ק – ר' דוד קמחי.
פרשנות הפשט בצרפת
במאה ה- 12 נהנתה אירופה מרנסנס תרבותי, שהתאפיין בפתיחות בתחומי התרבות, הדת והארגון הכנסייתי, ועמד בניגוד לסגירות ששלטה באירופה מן המאה ה- 13 ואילך. רנסנס תרבותי ודתי זה בא לידי ביטוי ביחסים שבין יהודים לנוצרים ובפרשנות המקרא: "משחדר רוח הרנסנס לפרשנות המקרא הנוצרית והועתק הוויכוח הדתי ממישור הדרש למישור הפשט, לא יכלו עוד היהודים להתנכר ל'רוח הזמן', קרי – לפשט.
המסקנה היא אפוא ששני הגורמים הראשיים להתהוות תנועה פרשנית פשטית (=פרשנות פשט) אצל רבותינו הצרפתים היו, כמו אצל שכניהם הנוצרים, השפעת הרנסנס וצורכי הקהילה היהודית בוויכוחה עם הנוצרים. מול הטיפוס החדש של אינטלקטואל נוצרי פתוח, סובלן, 'רציונלי'… נחוץ היה… אינטלקטואל יהודי בעל תכונות מקבילות…".10 פרשן פשט מובהק שחי ופעל בתקופה זו היה רשב"ם, נכדו ותלמידו של רש"י.
העשרה - קישורים
מאמר של פרופ' משה חלמיש על הפרשנות הקבלית לתורה, כולל פרשנות רמב"ן – באתר דעת
מאמר של הרב עדין שטיינזלץ, פשוטו של מקרא – באתר דעת
מאמר של הרב חיים ראובן רבינוביץ אבן עזרא ויחסו לפרשני התורה – באתר דעת
עוד מאמרים על עקרונות ושיטות בפרשנות המקרא ועל פרשניו – באתר דעת