צלם אלוהים

הביטוי "צֶלֶם אֱלֹהִים" מופיע בסיפור הבריאה – בתיאור בריאת האדם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א 27). הפסוק מגדיר בלשון מיוחדת והחגיגית, ובניסוח יחידי מסוגו את הקשר שבין האדם לאל, את הקרבה המהותית שבין הנברא ובין בוראו. הפסוק אינו מתכוון לקבוצה אנושית מסוימת, ואין בו התניה כלשהי. הוא קובע את מעמדו של האדם – "באשר הוא אדם, בכל הזמנים, בכל הנסיבות"¹ ומגדיר את "הערך המוחלט של האדם – של כל אדם ואדם".²

עובדה זו היא הבסיס לאיסור המוחלט על רצח – " שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (ט 6).³ ומכאן דרשו חז"ל: "לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מַעֲלִין עליו (=מחשיבים לו) כאילו אִיבֵּד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת – כאילו קִיֵים עולם מלא."⁴
הפרשנים לדורותיהם התלבטו בהגדרת מהותו של צלם האלוהים שבאדם. זאת ועוד: הפסוק המציג את ההחלטה לברוא אדם משתמש בשני מושגים – צלם ודמות: "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" לצד הגדרת ייעודו של האדם: "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (א 26).⁵
ומכאן הפרשנות לביטוי "צלם אלוהים" כעדות לייחודו של האדם, שבידיו הפקיד האל את השליטה על העולם: האדם שנברא בצלם "עומד כאילו מצד האלוהים מול הטבע"⁶ עם תפקידים ואחריות כלפי העולם וכל יצוריו.

חז"ל ביקשו להרחיק את הרעיון של האנשת האל, ולכן הדגישו כי אין להבין את הביטוי "צלם אלוהים" כפשוטו, והבהירו כי האדם הוא "צלם דמות תבניתו" של האל, תוך הדגשת ההיבט המוסרי: האדם שנברא בצלם אלוהים צריך להתנהג על פי מידות האל וללכת בדרכיו, כמו שנאמר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח 9).

לפיכך אמרו חז"ל: "מה הוא רחום וחנון – אף אתה רחום וחנון"⁸ – ומכאן נגזרות ההתנהגויות הנתבעות מן האדם ביחסיו אל זולתו: מעודד חולים, מנחם אבלים ודואג למחסורם של הנזקקים. חז"ל פירשו את צלם האלוהים שבאדם גם כעדות ליחידותו ולחד פעמיותו של כל אדם, שכמוהו לא היה ולא יהיה, "ואין אחד מהם דומה לחברו".⁹ ומכאן קביעתו של רבי עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו [מכיוון] שנברא בצלם."¹⁰

רמב"ם (בספרו "מורה הנבוכים") פירש את הביטוי "צלם אלוהים" כיכולתו השכלית של האדם המייחדת אותו מכל שאר היצורים: "ומפני השכל האלוהי המודבק בו (=באדם)" – נאמר על האדם שנברא בצלם אלוהים ובדמותו.¹¹

וכך גם ר' עובדיה ספורנו הרואה בשכל האנושי את צלם האלוהים שבאדם, אך מוסיף לכך את הבחירה החופשית: "ובקצת ידמה האדם לאל יתברך, הפועל בבחירה."¹² והרב סולוביצ'יק מגדיר את צלם האלוהים שבאדם כ"כישרונו הכריזמטי של האדם היוצר. דמיונו של האדם לאלוהים מתבטא בשאיפתו וביכולתו של האדם להיות יוצר. האדם הראשון שנברא בצלם אלוהים נתברך בתנופה רבתי לפעילות יוצרת ובכוחות כבירים לשם הגשמת מגמה זו, והכוח הבולט ביותר הוא השכל האנושי…"¹³
מאחר שהאדם נברא בצלם אלוהים, יש הקפדה הלכתית רבה על היחס לאדם באשר הוא, וכל פגיעה בגופו של אדם, בכבודו או ברכושו היא מעין פגיעה בה'. גם "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" קובע את העיקרון כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין."¹⁴
צלם אלוהים – בלשון ימינו: כינוי לשאר הרוח שבאדם, לְמוֹתָר האדם על שאר היצורים, המאפשר לו לשמור על כבודו ועל ערכיו המוסריים גם במצבים קשים, משפילים ולעתים בלתי אנושיים, כגון אלו של יהודים בתקופת השואה.