אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ

מבין כלל יצירתו של המשורר ורופא הילדים שאול טשרניחובסקי (1943-1875) התפרסמו שני שירים שהוקדשו לארץ ישראל ובלטו במיוחד: הראשון הוא 'אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ' שנכתב בגרמניה ב-1923 (טרם הגעתו של טשרניחובסקי לארץ ישראל), והשני הוא 'הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!' שנכתב בארץ ב-1933 (שנתיים לאחר עלייתו ארצה).

את מילות השיר 'אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ' כתב טשרניחובסקי במהלך נסיעה ברכבת החשמלית בברלין. השיר שחיבר המשורר הוא שיר מהורהר, ספקני ומעלה סימני שאלה רבים בנוגע לארץ המובטחת (באותה תקופה התקשה טשרניחובסקי למצוא עבודה כרופא בארץ ישראל ולכן עלייתו ארצה התעכבה).

באותה שנה התבקש טשרניחובסקי לשאת דברים בפני באי הוועידה העולמית של תנועת 'החלוץ' שהתקיימה אף היא בברלין. לקראת הוועידה יצר טשרניחובסקי נוסח חדש לשיר, שבו – בצד הספקנות ונימת הייאוש – ניתנות גם תשובות חותכות לתהיות שמובעות בנוסח המקורי; מורשת הגבורה היהודית מוצגת כדרך להתגבר על הייאוש, ועל כל אחד מוטלת האחריות ליטול חלק בהגשמת חזון הארץ המובטחת. טשרניחובסקי הקריא את הנוסח החדש, האופטימי של השיר בפני באי הוועידה, והשינויים נערכו ככל הנראה כדי להתאים את השיר למאורע ולא להרפות את ידי הנוכחים – כלומר לעודד את המשתתפים לעלות לארץ וליטול חלק פעיל בבניינה (לטבלה עם שתי הגרסאות – לחץ כאן).

השיר – על שני נוסחיו – הולחן על ידי מספר מלחינים, וכל מלחין אף ערך בעצמו שינויים במבנה ובמלל של השיר, על מנת ליצור התאמה בין הלחן למסר (האופטימי או הפסימי) שאותו הוא ביקש להעביר.

אֶרֶץ – בָּהּ יִתְקַיֵּם
כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה –
אֵיפֹה הִיא הָאָרֶץ?
אַיֵּה אוֹתָהּ גִּבְעָה?

גם בבית השלישי עולה התהייה בנוגע לקיומה של ארץ ש"בָּהּ יִתְקַיֵּם כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה", ועולה שוב השאלה"אֵיפֹה הִיא הָאָרֶץ? אַיֵּה אוֹתָהּ גִּבְעָה?", כלומר, האם היא אכן קיימת במציאות? 

נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס
פָּגַע בְּאָח כְּהִגָּמְלוֹ
פּוֹרֵשׂ אֵלָיו שָׁלוֹם
וְאוֹר לָאִישׁ וְחָם לוֹ

הבית הרביעי ממשיך את תיאור הארץ האוטופית. "נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס", כלומר אין שם מיון וסינון – זו ארץ המקבלת אליה את כל הרוצה להשתייך אליה. כל מי שנכנס בשערי הארץ פוגש באח המשיב לו כגמולו ואומר לו שלום, והתוצאה היא שאור וחום מופנים כלפי הנכנס. מאחר שמדובר בארץ שיש בה שמש חזקה, מובן מדוע הציון של שני הדברים הללו מהווים תיאור של קבלת הפנים שזוכה לה הנכנס. 

אַיָּם: אוֹתָהּ אֶרֶץ,
כּוֹכְבֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה?
מִי יַנְחֵנוּ דֶּרֶךְ
יַגִּיד לִי הַנְּתִיבָה?

בבית החמישי שוב עולה (בלשון רבים) התהייה "אַיָּם: אוֹתָהּ אֶרֶץ"? כלומר, היכן נמצא אותו מקום אוטופי שעליו דיברנו? ומי ינחה אותנו ויאמר לנו מה הנתיב להגיע לשם? 

כְּבָר עָבַרְנוּ כַּמָּה
מִדְבָּרוֹת וְיַמִּים
כְּבָר הָלַכְנוּ כַּמָּה
כּוֹחוֹתֵינוּ תַּמִּים

בבית השישי מתאר הדובר את המסע אל הארץ כמסע אינסופי אל עבר יעד קשה ורחוק. "כְּבָר עָבַרְנוּ כַּמָּה מִדְבָּרוֹת וְיַמִּים", כבר הלכנו רחוק כל כך ו"כּוֹחוֹתֵינוּ תַּמִּים", כלומר אוזלים. 

כֵּיצַד זֶה תָּעִינוּ
טֶרֶם הוּנַח לָנוּ
אוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁמֶשׁ
אוֹתָהּ לֹא מָצָאנוּ

"כֵּיצַד זֶה תָּעִינוּ". בבית השביעי עובר הדובר לדבר ללשון עבר, כמסמן שהמסע הזה אל אותה ארץ "שְׁכוּרַת שֶׁמֶשׁ" הוא מסע רב שנים שאנחנו טרם רואים את תוצאותיו. הנימה הספקנית מתגברת. בהתחלה דוּבַּר על הארץ בזמן הווה, וכעת מבהיר ש"טֶרֶם הוּנַח לָנוּ, אוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁמֶשׁ", כלומר שהארץ המובטחת לא נמצאה ושהמסע אל הארץ האוטופית הוא ספק אמיתי ספק דמיוני ועשוי להימשך לנצח. 

אוּלַי כְּבָר אֵינֶנָּה?
וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ.
דָּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ
אֲדֹנָי לֹא צִוָּה.

הבית האחרון מבהיר את תחושת הייאוש ואת האובדן הגדולה של התקווה. "אוּלַי כְּבָר אֵינֶנָּה?", כלומר הייתה פעם ועכשיו כבר לא קיימת? "וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ", כלומר הזיו שאפיין אותה בעבר ניטל ונלקח ממנה. האווירה הפסימית של השיר מגיעה אל נקודת השבר כאשר טשרניחובסקי כותב "דָּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ, אֲדֹנָי לֹא צִוָּה". טשרניחובסקי עצמו היה חילוני אך גדל בבית עם אב דתי, וכעת הוא מטיל ספק בתפיסה היהודית-דתית ומסיר מעצמו את תחושת הציווי האלוהי לארץ ישראל. הוא מוציא את עצמו מהקבוצה אותה האל מצווה, אולי מעביר במרומז את האחריות ליישוב הארץ מהשמיים אל האנשים, כלומר לא נחכה לציווי האלוקי אלא נעשה זאת בעצמנו, ובעצם חותם את הגרסה הראשונה של השיר בצורה מתריסה ופסימית למדי עם התפכחות וחוסר אמונה באופציה של הארץ המובטחת, עם זיק קטן של קבלת אחריות על המתחרש.
– – –
כאמור, בשנה שבה נכתב השיר התבקש טשרניחובסקי לשאת דברים בפני באי הוועידה העולמית של אנשי תנועת 'החלוץ', שהתכנסה בברלין. טשרניחובסקי בחר לקרוא את השיר בנוסח חדש ומרוכך. שני בתיו הראשונים של הנוסח החדש כמעט זהים לאלה של הנוסח המקורי, אך לעומת זאת, שתי השורות האחרונות בבית השלישי שונו, שאר בתי השיר הושמטו ושני בתים חדשים נכתבו תחתם: 

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ…
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ,
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

אֶרֶץ – בָּהּ יְקֻיַּם
כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה,
נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס –
פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא.

'שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,
אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?'

עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
'כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי!'

הנוסח המאוחר אמנם שימר בתוכו חלק מהתוכן המקורי, אך כפי שהוזכר לעיל, השיר המעודכן מסתיים באווירה אופטימית יותר, ובצד הספקנות ונימת הייאוש ניתנות גם תשובות חותכות וחד משמעיות לתהיות שמובעות בנוסח המקורי. טשרניחובסקי הוסיף לשיר שני בתים שבהם מוזכרים רבי עקיבא והמכבים (סמלים של גבורה והקרבה). הדובר פוגש את רבי עקיבא כאשר הוא מגיע לארץ ישראל, והדבר המעניין הוא הדיאלוג המתחולל בין השניים כאשר הם נפגשים: הדובר שואל את רבי עקיבא "איפה הם הקדושים המפורסמים" של הארץ, ו"איפה המכבי?", ואילו רבי עקיבא משיב לו: " 'כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי!' " – כלומר עליך (המאזין של השיר, קרי איש תנועת 'החלוץ') מוטלת האחריות של הבאת הגאולה, קרי המשימה הגדולה של הגשמת החזון הציוני.

השיר 'אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ' הולחן לראשונה ב-1924 על ידי יואל אנגל (מלחין אשר הטביע חותמו על הזמר המוקדם של היישוב העברי בארץ ישראל וכונה 'אבי המוזיקה היהודית'), ולאורך השנים זכה הלחן של אנגל לביצועים רבים. אנגל הלחין את הנוסח המאוחר, האופטימי של השיר, ואף בחר להכפיל את המילים המסיימות של השיר (" 'כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי! אַתָּה הַמַּכַּבִּי!' "). מאוחר יותר נחקק השיר בתודעה הישראלית תודות לשני לחנים שונים של השיר שזכו להצלחה – הלחן של שלמה ארצי והלחן של נעמי שמר.

שלמה ארצי הלחין וביצע את השיר ב-1973, במסגרת ערב שירי משוררים של 'גלי צה"ל' (ביצוע שהתפרסם מאוד בשנות השבעים). ארצי הלחין את הנוסח המקורי של השיר, ואף ערך בו שינויים: הוא השמיט לגמרי את הבית השלישי ("אֶרֶץ – בָּהּ יִתְקַיֵּם, כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה…"), ואילו את הבית האחרון, הפסימי ("אוּלַי כְּבָר אֵינֶנָּה? וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ…") הפך ארצי לפזמון חוזר המובא לאחר כל שני בתים של השיר.

השיר הולחן שוב על ידי נעמי שמר ב-1979 עבור התוכנית 'ימי כסלו'. שמר יצרה גרסה משלה המשלבת את שני נוסחיו של טשרניחובסקי, ובניגוד לשלמה ארצי, שהפך את הבית המסיים לפזמון חוזר, שמר השמיטה אותו לחלוטין מהגרסה שיצרה. שמר הלחינה את השיר לתכנית הטלוויזיה אותה הגישה – 'ימי כסלו', ובביצוע המקורי השתתפו עוזי חיטמן, אריק סיני, אסתר שמיר ואפי בן ישראל. מאוחר יותר הקליטה שמר את השיר במסגרת אלבומה 'על הדבש ועל העוקץ', שיצא לאור ב-1981 וזכה להצלחה אדירה בקרב הקהל. וכך, הלחן של שמר הפך לידוע ומרכזי יותר, ואילו הגרסה של ארצי נשכחה במקצת.

בשנת 2002 בוצעה גרסתה של שמר על ידי ירדן בר כוכבא, כשיר הפתיחה לסדרת הטלוויזיה 'בנות בראון' שהוקרנה באותה שנה בערוץ 2. ייתכן שהשיר נבחר לשמש כפתיח לסדרה על מנת להציג את התכנים בהם עוסקת הסדרה (קרי החיים בישראל על שלל המשברים הכרוכים בהם) במבט אירוני, או כדי להשוות בין המציאות (המוצגת בסדרת הטלוויזיה) לבין האוטופיה כפי שהיא מתגלמת בשיר.

נגה אשד מבצעת את השיר עם הלחן של יואל אנגל (אנגל הלחין את הנוסח המאוחר, האופטימי של השיר) – ביצוע במסגרת אירוע של אתר 'זמרשת' שהתקיים ב-2008:

הלחן והביצוע של שלמה ארצי מ-1973 (ארצי הלחין הנוסח המקורי של השיר תוך השמטת הבית השלישי):

הביצוע של ירדן בר כוכבא מ-2002, ששימש כפתיחת הסדרה 'בנות בראון' (גרסת נעמי שמר, המהווה שילוב של שני הנוסחים תוך השמטת הבית האחרון של הנוסח המקורי):

• " 'אומרים ישנה ארץ': משמעויות ומסרים העולים מגרסאות' המשורר ופירושים מוסיקליים עליהן" – מאמר של ד"ר אביבה סטניסלבסקי
• "אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ" – אתר הספרייה הלאומית.