אין לי ארץ אחרת

ב-19 באפריל 1903 החלו פרעות קישינב; קהל משולהב יצא מהכנסיות והחל לבצע פוגרום ביהודי העיר בטענה שהם רצחו נער ונערה כדי להשתמש בדמם למצות הפסח. 49 הרוגים, 92 פצועים קשה, למעלה מ-500 פצועים בינוני וקל, 700 בתים ועסקים של יהודים שנבזזו או הוחרבו – אלו היו תוצאות הפוגרום.

בלחץ הגדול למצוא פתרון למצוקת היהודים במזרח אירופה, הועלו בפני הקונגרס הציוני באותה השנה שתי הצעות להקמת מושבה יהודית ייעודית. ההצעה הראשונה דיברה על הקמת מושבה בשטח לא מיושב באפריקה בחסות הממלכה הבריטית. אף שהשטח המיועד להתיישבות היה בקניה של ימינו, זכתה התכנית לשם 'תכנית אוגנדה'. ועדה שנשלחה בידי הקונגרס לבדוק את העניין חזרה ואמרה שהמקום אינו מתאים להתיישבות. ההצעה השנייה היא 'תכנית אל עריש', תכנית שדיברה על הקמת קולוניה יהודית בקרבת ארץ ישראל עד שיינתן לתנועה הציונית צ'ארטר (הכרה בינלאומית ומשפטית) על ארץ ישראל עצמה. שני האזורים שנבחרו למימוש התכנית הם אזור אל עריש שבצפון חצי האי סיני או האי קפריסין – שני אזורים שהיו באותה תקופה תחת שלטון הבריטים. לאחר דיונים סוערים, מחלוקות והתפלגויות נדחו בסופו של דבר שתי התכניות על הסף; הרצל ובאי הקונגרס הציוני הבינו שבסופו של דבר לעם היהודי אין ארץ אחרת פרט לארץ ישראל.

שמונים שנה לאחר מכן, כאשר מדינת ישראל הפכה מרעיון הזוי למציאות ממשית, כתב אהוד מנור את השיר 'אין לי ארץ אחרת'. השיר נכתב כתגובה למות אחיו הצעיר של מנור – יהודה וינר, שנהרג במלחמת ההתשה, אך בעיני רבים נתפס כשיר מחאה נגד מלחמת לבנון. מנור אמר בריאיון שהשיר הוא בעצם ביקורת על אוזלת היד והיעדר ההתייחסות למותם המיותר, לדעתו, של חיילים רבים בזמן המלחמה.

הדובר שם לעצמו מטרה לבצע שינוי. הוא לא מוכן לשתוק יותר, הסיבה – ארצו "שינתה את פניה". המשפט הזה מאיר את הבית הראשון באור אחר, שכן אם עד עתה חשבנו שמדובר באיום חיצוני ('אדמה בוערת', 'גוף כואב' – דימויים שנקשרים לקרב ומלחמה) כעת מתברר שמדובר במלחמה פנימית – בין הארץ של פעם לארץ החדשה, הארץ "שינתה את פניה". הבחירה של מנור לבטא את השינוי בפני הארץ מעיד שהוא חושב שמעבר לחיצוני והגלוי ביותר – הפנים, בעומק הדברים הארץ עדיין לא שינתה את עצמה כליל, והשורות הבאות ממשיכות במגמה זו. 

לא אוותר לה,
להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

הדובר לא מוכן לוותר על ארצו, והוא רוצה להזכיר לה את עברה, 'לשיר באוזניה, עד שייפקחו עיניה'. מכאן אנו מבינים שמבחינתו של מנור, הארץ הולכת בעיניים עצומות לכיוון שהוא מזהה ככיוון לא חיובי. גם כשהוא מחויב לעשייה אקטיבית לשינוי, מנור מבקש 'לשיר באוזניה' ו"להזכיר לה" בדרכו העדינה, "עד שתפקח את עיניה". 

אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה

הבית האחרון בשיר מהווה מעין הכלאה של שני הבתים יחדיו, אך החידוש הגדול בבית האחרון הוא הדרך שבו המילים מובאות והמשמעות שהבאתן בסדר כזה יוצרת.
כבר בפתיחת הבית מנור מציב התניה – 'אין לו ארץ אחרת', "עד שתחדש את ימיה". "עד שתפקח את עיניה".
האם מנור מתנה את תחושת השייכות שלו לארץ בחזרתה להיות כפי שהייתה נכונה להבנתו, ועד שתחדש ימיה כקדם (לקוח מהביטוי 'חדש ימינו כקדם')? 

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

נדמה שהשורות החותמות מחלישות את ההתניה. אף שהיא אינה לרוחו כרגע, אף ש'אדמתו בוערת', זו עדיין ארצו. ולמרות ה'אדמה הבוערת', 'הגוף הכואב' ו'הלב הרעב' (שעכשיו ניתן להבין את הרעב של הלב כרעב לשינוי) כאן הוא ביתו.

השיר הוקלט לראשונה על ידי גלי עטרי (1986) שקיבלה את השיר מקורין אלאל שאחר כך גם בציעה אותו בעצמה.

על מעמדו הייחודי של השיר ביצירתו של אהוד מנור ניתן ללמוד מהעובדה שמתוך כל יצירתו הענפה, זהו אחד משני השירים שנבחרו להיחרט על קברו של מנור. עם השנים, ולאור השימושים הפוליטיים הרבים שנעשו בשיר מכל קצוות הקשת הפוליטית, הפך 'אין לי ארץ אחרת' למטבע לשון, למושג, ולאחד השירים הידועים והאהובים של אהוד מנור. שם השיר נבחר כשם לספר שאיגד יחדיו מגוון משיריו וכתביו של מנור.

בשנת 2003 נערך ביום העצמאות מצעד מיוחד וחגיגי שבו דורגו מאה השירים הגדולים של אהוד מנור. במקום הראשון נבחר השיר 'אין לי ארץ אחרת'. באפריל 2005, לאחר מותו של אהוד מנור, נערך סקר על שיריו הגדולים של אהוד מנור בעיתון 'ידיעות אחרונות'. גם בסקר זה נבחר השיר 'אין לי ארץ אחרת' כשיר האהוב ביותר של מנור.

מעבר לפופולריות העצומה של השיר, הפך השיר בצורה ייחודית להיות שיר סמלי בעל משמעות פוליטית הן עבור מחנה הימין והן עבור מחנה השמאל. בתחילה זוהה השיר עם הפגנות השמאל נגד מלחמת לבנון. אנשי השמאל זיהו בשיר את הרצון לשינוי ולהשבת הארץ ל'ימיה כקדם' – לימים הנכונים (על פי הבנתם) שלפני מלחמת ששת ימים, בטרם החזיקה ישראל בשטחים שכבשה באותה מלחמה (שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה). אך עם השנים החל גם מחנה הימין להשתמש בשיר אותו ראה כשיר פטריוטי למהדרין המצהיר ש'זו ארצנו'. השיא הגיע כאשר הפך השיר להיות מסמלי המחאה נגד פינוי היישובים היהודים מגוש קטיף ורצועת עזה (תכנית ההתנתקות שבוצעה על ידי ממשלת ישראל בשנת 2005).

לאורך השנים זכה השיר לביצועים רבים ובגוונים שונים – סימן מובהק לכך שהשיר הפך לאבן דרך בזמר העברי ולנכס צאן ברזל שחרג מתחום הזמר הפופולרי והפך לשיר עם.

ביצוע של קורין אלאל:

ביצוע של נינט טייב:

ביצוע של אהוד מנור:  

ביצוע של יזהר כהן:

ביצוע של דנה ברגר ומוש בן ארי:

גרסה לכינור סולו של טניה וינוקור:

'אין לי ארץ אחרת' כשיר מחאה כלכלי בסגנון ה"ראפ" – גרסה של יוחאי ספונדר:

שיר לקבוצות שונות

השיר מנוכס על ידי קבוצות שונות בחברה הישראלית, המחזיקות בעמדות מנוגדות.

• מה מאפשר בשיר את הניכוס על ידי קבוצות עם עמדות פוליטיות שונות?
• באילו אירועים השיר מתאים לדעתכם להיות מושר?
• מהו המסר של השיר לדעתכם?

קצה גבול הסיבולת

• מה מייצר עבורכם תחושה של בערה בארץ? מה נראה בעיניכם מסוכן ועלול להביא על הארץ את חורבנה?
• על אילו שינויים שעברה הארץ לא תשתקו?
• האם אתם מאמינים ש"העיניים ייפקחו"? נמקו תשובתכם.

אין לי ארץ אחרת

• לתחושתו של הדובר אין לו ארץ אחרת, ולמרות הסכנה והכעס זה ביתו. כיצד אתם מרגישים ביחס לארץ?
• האם יש הבדל לדעתכם בין השימוש במילה 'ארץ' לשימוש במילה 'מדינה' בהקשר לשיר? נמקו דעתכם.
• האם המסר של השיר אופטימי או פסימי לדעתכם? נמקו.