אל תדליקו לי נר

מלחמת לבנון זכתה לכבוד המפוקפק בלהיות המלחמה הראשונה שבה בא לידי ביטוי הפער העצום בין חיי החיילים בשדה הקרב (אשר נלחמים על חייהם) לבין החיים בעורף; בעוד חיילים נהרגים מדי יום בלבנון, בתל אביב ובשאר ערי ישראל המשיכו החיים במסלולם הרגיל. אנשים יצאו למועדונים, למסעדות ולבתי קפה – לאכול, לשתות, לרקוד ולבלות.
הפער הבלתי-נתפס בין האירועים הרי הגורל שהתרחשו בחזית הצפון לבין אדישות בעורף העיד על תחילת התפוררות לכידותה של החברה הישראלית. בנוסף, מלחמת לבנון היתה המלחמה הראשונה שבה הועלתה שאלת נחיצות המלחמה, מה שבא לידי ביטוי בהפגנות כנגד המלחמה תוך כדי שהכוחות בחזית נלחמים.
במקביל – ואולי דווקא בשל המלחמה – פרחה בתל אביב סצנת מועדונים של מוזיקת "גל חדש" ופוסט-פאנק; מוזיקאים הנמנים על סגנונות מוזיקליים אלה ייסדו להקות שמחו כנגד הניוון החברתי, כנגד אי-קבלת השונה והאחר, וכנגד האוטומטיות של החיים והמוות בעידן התעשייתי. להקות אלה פעלו במועדונים חשוכים ואפלים, מועדונים שמשכו אליהם את השונים החריגים ואת כל אלו אשר חשו בשולי החברה.
מבין להקות הגל החדש הישראלי התבלטה להקת "הקליק" אשר הוקמה בידי שני נערים ירושלמים שהיגרו לתל אביב – דני דותן ואלי אברמוב. לדותן ואברמוב הצטרף המתופף ז׳אן ז׳אק גולדברג (אז עולה חדש מצרפת) וגם דמות מסתורית שענתה לשם אובי פפר.

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

את מה שכתבתם כדאי לכם למחוק
צוחק מי שצחק – אני רוצה לצחוק

הדובר בשיר מדבר אל קהל לא מוגדר. הוא מתעקש שהוא רוצה לחיות ולצחוק ואין לו עניין למות. 

לא צריך שתכתבו הספדים
אין לאן ללכת, אל תכינו בגדים
את הזר שקניתם תנו לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר…

לא צריך לנחם אבלים
נימוס מחייב לדעת כללים
דמעות שהכנתם תנו לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר

הדובר מבקש מהקהל לוותר על טקסי האבלות לכבודו; שוב ושוב הוא מפרט את שלל טקסי האבלות הנהוגים – זרי פרחים, הדלקת נרות, הספדים, בגדי אבלות – אך כולם מיותרים שכן הדובר אינו מעוניין למות. 

המוות די בטוח, הוא אורב בפינה
לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה
לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר

לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא – כלום לא בוער
לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא

למרות שלא מופיעה כאן אמירה ספציפית כנגד מות המלחמה, הלחן המלגלג והעיבוד המוסיקלי הקר והמנוכר מדגיש את תחושת הציניות של הדובר ביחס לטקסי המוות הנהוגים בחברה, ובסופו של דבר הדובר רוצה למות כשהמוות יבוא ולא להחיש את מותו בשל איזה 'הם' ש'קובעים לו פגישה'. בסופו של דבר, השיר מעמיד את הדובר כמי שמוחה בשם הדור הצעיר על התחושה כי הדור הבוגר מקריב אותו למוות.
בניגוד להרבה שירי מחאה היוצאים כנגד "התועלת" או היעדר התועלת שבמלחמה, השיר של "הקליק" ייחודי שכן הוא אינו מדבר על מלחמה (מוצדקת או לא) או על העצב בלכתם של הנופלים, אלא שם את הרצון לחיות ואת חשיבות החיים הפרטיים שלו על פני טובת הכלל שלהבנתו, מבקשת ממנו למות בשבילה.