גשם הקשב לנשים

בספרה "חדר משלך", שיצא לאור בשנת 1929, כתבה הסופרת וירג'יניה וולף על חשיבותו של המרחב הפרטי הנשי, החלל שמאפשר לאישה ליצור את עולמה. בספר תארה וולף את שלל המכשולים הנערמים בדרכן של נשים סופרות או אמניות בכלל. היא הדגישה את חשיבותו של ההון הכלכלי של נשים, הדרוש להן כדי לשחרר אותן לעסוק באמנות ובביטוי עצמי.

עשורים רבים לאחר מכן כתבה המשוררת והפזמונאית תרצה אתר את שירה "גשם הקשב לנשים". בשיר כמו המשיכה אתר את הרעיון שהחל בספרה של וולף, והעבירה אותו אל הנשים 'המחכות בחדרן' לשינוי בחייהן. התיאור של נשים העומדות בחלון וממתינות סימן את הציפייה ליציאה של הנשים מה'חדר' שבו הן נמצאות אל עבר העולם שבחוץ – עולם שבו הן יכולות לחוות את חייהן.

בבית השני, הדוברת משייכת את עצמה אל הנשים שבתוך החדר. היא קובעת שגם לנשים יש "אדמה שמחכה למשהו מלמעלה" (כלומר, לגשם). אבל ההמתנה הזו כרוכה ב"אימה וזעקה", "זעקה למשהו פורח". כלומר, הנשים שנמצאות בחדר המנותק, אחוזות אימה וזעקה, ממתינות לפריחתן, שתתחולל כאשר יגיע הגשם מבחוץ.

עד סוף השבוע, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד קץ השבועיים. גשם, הקשב
לנשים העומדות ומחכות.

הבית השני שב וחוזר על הרעיון המבוטא בבית הראשון, אבל זמן ההמתנה הולך ומתארך – "עד סוף השבוע", עד קץ השבועיים. נדמה שככל שההמתנה מתארכת, כך הרגע שהיא תסתיים בו הולך ומתרחק.

גם לנו בחצר גינה קטנה
ריקה מזוהר דשא.
גם אנו מצפות עד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם.

הפזמון השני כבר מבהיר מהו מושא הציפייה: "משהו ברוך כמו הגשם". גם לנשים יש "גינה קטנה" בחצר, אבל היא "ריקה מזוהר הדשא". כלומר, חלקת האדמה הקטנה של האישה איננה מושלמת, חסר בה 'זוהר הדשא', שיצמח בעקבות הגשם. הדוברת מדגישה את הציפייה, אבל גם לועגת לה – זוהי ציפייה "עד אין בינה", כלומר ציפייה חסרת כל הגיון. הנשים מצפות ל"משהו ברוך כמו הגשם". כלומר, למשהו שמביא ברכה; דבר מה מפרה, מצמיח ומפריח.

גם בתוכנו מחכה, שותקת,
חלקת ארץ קטנה, חרבה.
והגשם שלנו איחר לרדת.
הגשם שלנו
טרם בא.

ההדגשה הכפולה בפזמון על ההמתנה, על השתיקה, ועל חלקת הארץ החרבה מתקשרת לציפייה של הנשים לגשם. אבל הביטויים "שלנו" ו"מתוכנו" יוצרים ציר של השוואה בין הקבוצה שהדוברת משתייכת אליה לבין קבוצה אחרת, שמצבה כנראה שונה ממצבן של הנשים בשיר. האם הדוברת מדברת על המין הגברי, בהשוואה למין הנשי שאליו מתייחס השיר?.

אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחק.
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק.

החלק השלישי של השיר, שהוא שיאו המוזיקלי, מבטא את התקרבותו של הגשם. ואין זה סתם גשם, אלא"הגשם שלנו", הגשם שהנשים חיכו לו. העננים ה"זעים במרחק" כבר מרמזים על בואו של השינוי שהנשים מייחלות לו. זהו תהליך המתקדם לקראת מימוש הציפייה לגשם, וכאן הוא כבר "קרב בצעדי ענק", במהירות.

הקשב לנשים בחלון.
גשם אדיר ונוהר.
הקשב, איך קוראות הן בזו אחר זו –
הוא חוזר
הוא חוזר
הוא חוזר.

השיר נחתם בשיא של תקווה. עכשיו הגשם הוא "אדיר ונוהר" – גשם חזק המתקרב לעבר הנשים. זהו גשם מיתולוגי, כמו מבול שישבור את קירות החדר ויסמן שינוי ממשי בחיי הנשים המצפות לו. הנשים "קוראות… בזו אחר זו", "הוא חוזר". החזרה מודגשת שלוש פעמים, כדי להבליט את חשיבות בואו מחדש של הגשם. הקריאה העוברת מאישה אחת לאחרת ומבהירה שמדובר בגאולה של קבוצה, של הנשים כולן, ולא רק בשחרור של נשים יחידות.

השיר "גשם הקשב לנשים" ראה אור באלבום "יעל לוי", אלבום הבכורה של יעל לוי שיצא ב-1982. האלבום זכה להצלחה אמנותית גדולה בקרב המבקרים ולהשמעות רבות ברדיו, ומבין השירים המוכרים באלבום ניתן לציין את "בלדה לנאיבית", "ניחושים של ים", "גבריאלה" ו"גשם הקשב לנשים". הקטע האינסטרומנטלי הפותח את האלבום – "תמונה" – הפך לאות המפורסם של התוכנית "ארבע אחר הצהריים" בגלי צה"ל.

ביצוע של תהל שוהם וגילה חסיד בערב מחווה למלחין נפתלי אלתר שנערך בשנת 2013: