דמעות של מלאכים
דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות ומחפשות…
מה הן מבקשות? אהה…
כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.
דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.
כי כשהמלאכים בוכים…
וגם אנחנו כאן
רוצים לבכות לבכות איתם
מה לעשות?
רוצים לבכות והדמעות אינן יורדות,
הדמעות אינן יורדות.
כי כשהמלאכים בוכים…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
על השיר "דמעות של מלאכים" שכתב דן מיניסטר והלחין יוני רכטר.
רקע
בהשפעת "החיפושיות" ולהקות אחרות ששילבו אלמנטים פסיכודליים ביצירתן, בראשית שנות השבעים ניסו מוזיקאים רבים לשבור את המסגרות שהפרידו בין סגנונות שונים של מוזיקה וליצור סגנון מוזיקלי המחבר בין מוזיקת רוק ועולמות מוזיקליים שעד אותה תקופה נתפסו כלא קשורים זה לזה, כגון ג'אז ומוזיקה קלאסית. לסגנון זה ניתן שם כללי – "רוק מתקדם". בישראל היו הרכבים מעטים שעסקו ברוק מתקדם, אחד מהם היה "ארבע-עשרה אוקטבות"1, שבו היו חברים יוני רכטר, אבנר קנר והמתופף זהר לוי.
קנר ורכטר הכירו כנערים התיכון, כאשר שיחקו יחדיו כנערים בקבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב. הם נפגשו בשנית בזמן לימודיהם באקדמיה למוזיקה בתל אביב, החלו לכתוב מוזיקה יחדיו וכך נולד ההרכב "ארבע-עשרה אוקטבות", שקיבל את שמו מצירוף האוקטבות* של שני פסנתרים (שכן רכטר וקנר היו שניהם פסנתרנים). בסיועו של המפיק אשר ביטנסקי (אותו הכיר רכטר מלהקת "כוורת"), ולמרות שמלכתחילה היה ברור שהמוזיקה שכותבים השניים לא תזכה להצלחה מסחרית, קיבלו רכטר וקנר כ-50 שעות אולפן2 באולפני "טריטון" כדי שיוכלו להקליט את המוזיקה מפרי עטם. כך נוצר אלבומו היחידי של ההרכב, שנקרא אף הוא "ארבע-עשרה אוקטבות".
הבולט והמפורסם מבין שירי האלבום הוא "דמעות של מלאכים". רכטר וקנר אמנם חתומים במשותף על הלחן של השיר כיוון שהחליטו להתחלק יחדיו בקרדיטים על שירי האלבום, ואולם השיר הולחן על ידי רכטר כבר שהיה נער בן 15 למילים שכתב חברו לכיתה דן מינסטר.
רעיונות מרכזיים
דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות ומחפשות…
מה הן מבקשות? אהה…
הבית הראשון פותח מיד בתיאור "דמעות של מלאכים". התיאור כשלעצמו נראה כדימוי מורכב למדי, שכן מלאכים הם יצורים שמימיים ואינם אמורים להחצין רגשות כבני אדם.
הדמעות של המלאכים מתוארות כ"שקטות… יפות ועצובות", והשורה לפני האחרונה בבית מעלה את הדימוי שהדמעות הן גשם, שכן הן "זולגות באופק".
המלאכים הם יצורים הנמצאים בשמים, מעל בני האדם, ודמעותיהם יכולות להידמות כגשם. כך אנו יכולים להבין את תיאור הדמעות כ"יפות ועצובות", כמו הגשם שיורד אל הארץ. למרות העובדה שלגשם יש תפקיד חשוב ומשמח במחזור החיים החקלאי – להשקות את השדות, הרי עבור האדם העירוני גשם יכול להיתפס כאירוע מלנכולי ומדכדך, שכן הוא מונע ממנו את היכולת לצאת ולשוטט בעיר, ומדגיש את בדידות האדם בכרך.
הבית נחתם בשאלה: מה מבקשות הדמעות? זו שאלה קצת מוזרה. האם הדמעות בכלל מבקשות להשיג משהו? הרי הן בעיקר משקפות חוויה רגשית עמוקה. אך אם נזכור שמדובר בדמעות של מלאכים, הרי שניתן להבין את השאלה כמופנית כלפי המלאכים – מה מקור הדמעות עצמן? על שאלה זו הבית הראשון איננו עונה.
כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.
הפזמון קובע כי בכי המלאכים בעולמם ("עולם אחר") גורם לכך ש"בעולם הזה (כלומר העולם שלנו) עצוב לנו יותר". למרות ההשוואה ההפוכה, משתמע שהמלאכים בוכים בגלל העצב בעולם הזה, כלומר מקוננים על בני האדם.
דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.
הבית השני מפרט ומחזק את השאלה שעולה בבית הראשון – מדוע המלאכים בוכים? התשובה: "מפני שזה לא קל להיות מלאך, בעולם עצוב כל כך". כאן מסתמנת סתירה פנימית, שכן אם המלאכים בוכים "בעולם אחר"(כפי שנאמר בפזמון) ולכן "העולם הזה" הופך בשל כך להיות עצוב יותר, איזה מהעולמות הם "עולם עצוב כל כך"?
כי כשהמלאכים בוכים…
וגם אנחנו כאן
רוצים לבכות לבכות איתם
מה לעשות?
רוצים לבכות והדמעות אינן יורדות,
הדמעות אינן יורדות.
בבית האחרון מתבהר שהמלאכים כמו משקפים את העולם הזה. הדובר מציג את בני האדם כמי ש"רוצים לבכות", אך אין ביכולתם לעשות זאת כי "הדמעות אינן יורדות". אנו לא יודעים מה חוסם את הדמעות, אך הפער בין הדמעות של המלאכים לבין חוסר היכולת של בני האדם לבכות מבהיר שמדובר ככל הנראה בצער עמוק על אלו שאינם ומסוגלים לבכות רק בתור מלאכים. האם מדובר בנופלים או באנשים שנפטרו? השיר אינו מבהיר זאת בצורה ברורה. ברם, ההשוואה המתמדת בין העולם הזה לעולם המלאכים, בנוסף על דיון המסוגלות של הבכי, מסמנים את השיר כשיר אֶבֶל של אנשים בעולם הזה המתאבלים על אלו שאינם כאן.
אולי בשל העמימות של המילים, בחר רכטר להלחין את השיר בצורה נאיבית ולהימנע מגוון מלנכולי ומינורי בלחן ובהרמוניה. זאת ועוד; האזנה אגבית ללחן של רכטר לא תקשר אותו מיד אל שירי אובדן, שכול ומוות, ובשמיעה ראשונה השיר אף יכול להידמות כשיר ילדים בדומה לעבודותיו מהאלבום "הכבש השישה עשר". ואולם דווקא הפער בין הלחן והביצוע הנאיביים לבין הטקסט הוא זה שמעניק לשיר את כוחו כשיר מנחם.
השפעה והתקבלות
האלבום "ארבע-עשרה אוקטבות" יצא ב-1975. כצפוי, הוא לא זכה להצלחה מסחרית ונותר נחלת יודעי דבר בלבד. עם זאת, השיר "דמעות של מלאכים' הפך עם השנים לידוע ביותר מבין שירי האלבום. הוא הוקלט מאוחר על ידי אריק איינשטיין (במסגרת האלבום "אנשים אוהבים לשיר" שיצא לאור ב-1977) ויהודית רביץ (במסגרת האלבום האלבום המשותף עם יוני רכטר – "באופן קבוע וחד פעמי", שיצא לאור ב-1979) וכן זכה להשמעות רבות ברדיו בימי זיכרון ובהקשר של שירי נופלים.
ביצועים מיוחדים
ביצוע של אריק איינשטיין מתוך האלבום "אנשים אוהבים לשיר":
ביצוע של אסתר עופרים מ-1991. עופרים מעניקה לשר ממד כמעט אופראי:
ביצוע של אסתר עופרים מ-1991. עופרים מעניקה לשר ממד כמעט אופראי:
ביצוע של יהודית רביץ ואסתר עופרים: