הקיץ האחרון

ב-1 למאי 1999 נפתרה חידה בת 75 שנה: גופתו הקפואה של מטפס ההרים האגדי ג'יימס מאלורי התגלתה למרגלות הר האוורסט. מאלורי, אחד ממטפסי ההרים הנודעים ביותר, השתתף בשלוש המשלחות הבריטיות שאורגנו בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20 במטרה לכבוש את פסגת ההר הגבוה בעולם. כשנשאל מאלורי מדוע הוא להוט כל כך לטפס על האוורסט, הוא השיב: "רק כי הוא שם". הדברים שאמר מאלורי מצאו את דרכם אל 'הקיץ האחרון' – שירה של להקת 'שפיות זמנית'.

להקת 'שפיות זמנית' הוקמה ב-1990 על ידי בני נוער מאזור השרון. ב-1991 התמודדה הלהקה בתחרות בשם 'רוק בירוק' שהתקיימה ברעננה; הפרס על הזכייה בתחרות היה הקלטת שיר והוצאתו כ'סינגל' (תקליט שדרים) לתחנות הרדיו. הלהקה ביצעה בתחרות את השיר ה'קיץ האחרון' וזכתה במקום הראשון. השיר הוקלט כ'סינגל' ושוחרר לתחנות הרדיו. בניגוד לשירים דומים אחרים – שנכתבו אף הם על ידי להקות דומות שזכו בתחרויות שכאלו, הוקלטו, שוחררו לרדיו ונשכחו – הפך 'הקיץ האחרון' להצלחה מפתיעה.

זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותיי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

כבר בבית הפותח ממקם השיר את המאזין בתחושה של סוף. אף שהמילים דו-משמעיות, השיר קובע שהקיץ הנוכחי הוא "האחרון" שהדובר יעביר עם מי שהוא מזהה כקבוצה או משפחה ומגדיר כ"אתכם".

בסוף הקיץ, כאשר יגיע "הגשם הראשון", ייעלם הדובר ודמעותיו "יזרמו במורד הרחובות". כלומר, מדובר בהיעלמות הכרוכה בעצב, הגשם יטשטש את הדמעות והן ייעלמו בשטף הטיפות הכללי של הגשם. הדימוי של 'העלה הנושר' שאליו מדמה הדובר את עצמו, מעיד שהוא רואה את עצמו כמי שמתנתק מהמסגרת הכללית (העץ כדימוי לחברה) והופך ל"עלה נושר" אחד ול"תקוות רחוקות", כלומר החיים הם תקווה שהתרחקה או שאין לה אפשרות להתממש. התקווה עצמה רחוקה מהדובר.

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

הבית השני ממשיך את הדימויים הקשורים למים, כדי להביע ניכור בין הדובר בשיר לבין העולם. הדובר ממשיל את עצמו ל"איש של חורף בין אלפי אנשי ים". אף שלכאורה אין ניגוד בין שתי האופציות, 'איש החורף', הקר והמסוגר, מרגיש לא שייך בין 'אנשי הים' (לכאורה הים מסמל את הקיץ). למרות היותו של הדובר "איש של חורף", הוא מוסיף בפטליות גמורה ובהנגדה – "אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים".

"לאט לאט" נמסות השכבות המפרידות בין "רוצים" ו"לא רוצים". שוב דימויים הלקוחים מעולם המים והקרח כדי לתאר את השינוי שעובר האדם, השכבות הנמסות לכאורה אמורים להוביל אותנו אל קשר מעמיק יותר של אהבה. אך האמירה שהשכבות נמסות בין "רוצים" או "לא רוצים", ו"תפילות אחרונות", מעידה בעיקר על שרירות הגורל אשר ברצותו מעניק חיים, ואילו האדם יכול לנסות ולשנות את גורלו בין אם הוא רוצה או לא, ואף אם הוא מתפלל.

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עליי

הפזמון מביא את השיר לאקסטזה שקטה – הדובר מזכיר לנשארים מאחור את הבטחתם "לא לבכות". הוא מסביר זאת בכך ש"השמיים גדולים והדמעות קטנות", ויוצר יחס בין גודל הטבע כמייצג הגורל אל מול קטנות חיי האדם.

אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות

הבית החותם את השיר נפתח בציטוט משפטו של ג'יימס מאלורי – "אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם". כאן אנו רואים שדווקא בקרבה כה גדולה אל תחושת האובדן והחידלון, נאבק הדובר המתלבט וסובל מהתהייה בנוגע למשמעות של חייו. הוא רוצה לבקר "במדינות מעבר לים", "לטפס על ההרים רק כי הם שם" ו"לדעת אם יש צורות חיים אחרות". ניתן לקרוא את המשפט "לדעת אם יש צורות חיים אחרות" כמחשבה על החיים בעולם הבא, וייתכן שהשורה האחרונה, האוקסימורונית (אוקסימורון הוא מטבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים סותרים שצירופם יחדיו יוצר פרדוקס) – "האם המתים ממשיכים לחיות", מכוונת לכך שהדובר מהרהר בחיים אחרי המוות, אולי במובן הנירוונה, מצב תודעתי (על פי הפילוסופיה הבודהיסטית) של הארה ומודעות מלאה, שבו האדם משתחרר מסבל החיים עצמם וחווה גאולה.

הטון המינורי, והשאלות הקיומיות שבהן עוסק השיר, מהדהדים לאורך השיר הן דרך האפיון המוזיקלי של הבתים והפזמון והן באמצעות העיבוד המוזיקלי שנכתב לשיר. הלחן של הבתים הוא מינורי – לחן נוגה, מעורפל, 'שוקע' וכמעט מייבב, אך מנגד, העיבוד המוזיקלי של השיר מנגיד את המינוריות של הבתים, וגם הלחן של הפזמון – המטפס מעלה מעלה במהלך עוצמתי – הופך את השיר משיר דכדוך אישי לבלדה עוצמתית ואפקטיבית.

'הקיץ האחרון' נבחר כשיר השנה במצעד הפזמונים העברי של רשת ג', שהתקיים ב-1991. בנוסף, השיר החזיק בשיא רשמי של ספר השיאים הישראלי של גינס כשיר שצעד הכי הרבה זמן במצעד הפזמונים – למעלה משנה.

ההצלחה הפנומנלית של השיר זכתה להתעוררות מחודשת לאחר רצח רבין, וב-1995 התאחדה הלהקה באופן חד פעמי על מנת לבצע את השיר בעצרת הזיכרון שנערכה לאחר הרצח. השיר גם נכלל באלבום 'שלום חבר' (אלבום שיצא לאחר הרצח ובו שירי זיכרון ושירים המזוהים עם רבין), מה שעורר בו את העניין מחדש.

למרות ההצלחה של 'הקיץ האחרון', להקת 'שפיות זמנית' לא הצליחה לשמר את המומנטום הענק שלו זכתה בתחילת הדרך; כל שאר השירים שהוציאה כשלו מלהצליח במצעדי הפזמונים ולא התקבעו בצורה משמעותית בקרב קהל המאזינים. בסופו של דבר, 'הקיץ האחרון' היה הלהיט הראשון והאחרון של 'שפיות זמנית' – ולכן היא נתפסת עד היום כ'להקה של שיר אחד'.

ביצוע של אופיר בן שטרית משנת 2013 (במסגרת התכנית The Voice), שבו מביאה בן שטרית את השיר אל מחוזות הביצוע הרוקיסטי: