ואם כבר לבד

לא תיארתי לי
שבדידות היא שער
חשבתי,
קיר

כך כתב המשורר יהודה עמיחי בשירו "מי שם" כשבחן את תופעת בדידות האדם.

בדידות היא מצב רגשי-חוויתי סובייקטיבי המבטא פער בין צרכיו ורצונותיו החברתיים של אדם ובין חייו החברתיים בפועל; היא נגרמת כאשר אדם מרוחק מסביבת אנוש כלשהי, או כאשר אדם מרגיש מרוחק ושונה מסביבתו החברתית הקיימת וחש כמיהה להתחברות עם אנשים אחרים.

הצייר האמריקני אדוארד הופר (1967-1882) נודע בזכות ציוריו המתארים את הבדידות בעידן המודרני. הופר צייר תמונות רבות ובהן דמויות אשר שרויות במה שנראה כבדידות על רקע החיים במרחב האורבני – ביטוי לרעיון שהבדידות היא תולדה של התפתחות העיר המודרנית, התפתחות שהיא פועל יוצא של המהפכה התעשייתית.

שירים רבים נכתבו על בדידות האדם המודרני אולם מעטים השירים שניסו להוציא את הבדידות אל האור, עד כדי להפוך אותה לתנועה המונית; אחד מהשירים הללו הוא השיר "אם כבר לבד" של להקת "החברים של נטשה". השיר נכתב והולחן על ידי מיכה שיטרית לאחר הופעה של הלהקה בירושלים. באותה תקופה צברו חברי הלהקה מתחים וכעסים פנימיים, ושטרית, שהיה אחד משני הסולנים (ביחד עם ארקדי דוכין), שקל את האפשרות לפרק את הלהקה, לעזוב הכל ולנסוע לחיות עם חברתו בלונדון.

עֶצֶב, גֶּשֶׁם, אַהֲבָה,
לֹא מְשַׁנִּים דָּבָר
מַשֶּׁהוּ מֵת,
מַשֶּׁהוּ נִגְמַר.

הדובר מתאר מצב שמרגיש חסר כל תקווה. הצירוף של "עֶצֶב, גֶּשֶׁם" ו"אַהֲבָה" יחד עם האמירה שהם "לֹא מְשַׁנִּים דָּבָר" מעלה תחושה של חוסר תועלת קיומי. כשלעצמו, עצב אכן אינו משנה את המצב כאשר אדם חש חסר תקווה, וגם גשם יכול להיות מזוהה עם קור, בדידות ועצב (אם כי גשם נתפס גם כתופעה ברוכה המזוהה עם פוריות הטבע ומאפשרת חיים אנושיים). ברם, האמירה שגם 'אהבה אינה משנה דבר' היא אמירה פרובוקטיבית במיוחד שכן האהבה נתפסת עבור רבים כאחת הסיבות המרכזיות המצדיקות את הקיום; המשפט הזה מציג אפוא תמונת עולם קודרת, חסרת תועלת וחסרת תוחלת. 

אַהֲבָה רְחוֹקָה בְּרַכֶּבֶת תַּחְתִּית שֶׁחוֹצָה בְּלוֹנְדוֹן אֵיזוֹשֶׁהִי כִּכָּר,
לִי כּוֹתֶבֶת "קְצָת קַר עַכְשָׁיו, מָתַי אַתָּה בָּא?

מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים לְבַד,
וְאִם כְּבָר לְבַד
אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה,
שֶׁנִּתְחַמֵּם, שֶׁלּא נִקְפָּא,
שֶׁלּא נִשְׁתַּגֵּעַ.

בפזמון עובר הדובר מההתבוננות במרחב האישי-פרטי שלו ובחוויית הפרידה שלו מ"אַהֲבָה רְחוֹקָה", ומבהיר שהבדידות היא לא נחלתו הבלעדית; "מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים לְבַד", קובע הדובר, ומשם ממשיך אל המשפט הידוע מהשיר – "וְאִם כְּבָר לְבַד אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה". הדובר מציע לא להתקבע בבדידות ואם כבר שוקעים בבדידות "אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה". כלומר, הבדידות תהיה סבירה יותר אם יתלווה אליה הניסיון לנוע קדימה כדי ש"שֶׁנִּתְחַמֵּם, שֶׁלּא נִקְפָּא, שֶׁלּא נִשְׁתַּגֵּעַ". במקביל ניתן לקרוא את המשפט גם כהצעה להפוך לתנועה של מיליוני אנשים בודדים (בין אם תנועה פיזית או תנועה אידאולוגית); הדובר מיידע את עצמו ואת מאזיניו כי 'גם בבדידות אינך לבד' ולכן קיימת אפשרות לשנות ביחד עם אנשים אחרים את המצב ולהקל על נטל הבדידות.

חוויית הבדידות האוניברסלית מקבלת ביטוי גם בעיבוד המוזיקלי: חלקו הראשון של השיר מנוגן בכלי מיתר בלבד, רמז לשיר "אלינור ריגבי" (Eleanor Rigby) של ה"ביטלס" שעוסק אף הוא בבדידותם של אנשים רבים ומבוצע כולו על ידי כלי מיתר בלבד (פזמון השיר הוא השורה "!Ah, look at all the lonely people").

זֶה מִשְׁתַּנֶּה אֲבָל לְאַט
וּמְשַׁנֶּה כָּל כָּךְ מְעַט
אֵיפֹה אֲנִי וְאֵיפֹה אַתְּ?

בבית השני מופיע השינוי, גם אם הוא קטן ואיטי. שתי השורות הראשונות קובעות אמנם (תוך שימוש במשחק מילים) שהמצב "מִשְׁתַּנֶּה אֲבָל לְאַט וּמְשַׁנֶּה כָּל כָּךְ מְעַט", אולם עדיין המעט הוא משהו שניתן להיאחז בו. בסוף הבית פונה הדובר ל'אהובתו הרחוקה' ושואל אותה "אֵיפֹה אֲנִי וְאֵיפֹה אַתְּ?" כמנסה לכמת את התנועה והתזוזה האיטית שהוא חש כאמור בנוגע להתנהלות חייו – תחושה ששמה אותו ואת הנמענת במקומות שונים אחד ביחס לשני. 

אַתְּ לֹא כָּאן בָּרֹאשׁ אַתְּ בְּרַכֶּבֶת תַּחְתִּית
וְאוּלַי אַתְּ בִּכְלָל לֹא אֲמִתִּית
וְהִמְצֵאתִי שֶׁקַּר וְשֶאִכְפָּת לָךְ
מָתַי אֲנִי בָּא?

בבית השלישי מתקיימת בחינה של המציאות האובייקטיבית מול התיאור של הדובר בנוגע לחייו. האם 'האהובה הרחוקה' של הדובר בכלל קיימת? האם היא אמיתית או פרי דמיונו? כלומר, המאזינים מקבלים דו"ח מתעתע של מציאות "אמיתית" לעומת מציאות מדומיינת המתקיימת בראשו של הדובר. למרות זאת, הבית נחתם בשורה "מָתַי אֲנִי בָּא?" כלומר, הדובר תוהה מתי הוא יגיע לאהובתו או אל הנקודה שבה הוא ירגיש שהוא הגיע אל יעדו. 

מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים…

הפזמון החוזר מבהיר את התחושה ההולכת ומתעצמת של הבדידות ומעביר אותה מהמימד האישי אל המימד האוניברסלי. העצמת תחושת הבדידות והשלכתה מן הפרט אל הכלל נעשית באמצעות הגברת המוזיקה והעצמתה על ידי חזרה שוב ושוב על קווי הפזמון. לפזמון החוזר נוספים קולות מרובים שיוצרים תחושת המון שמדבר, כממחיש את השורה "מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים לְבַד, וְאִם כְּבָר לְבַד אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה".

השיר "אם כבר לבד" הופיע באלבום "שינויים בהרגלי הצריחה" – אלבומם השני של "החברים של נטשה" שיצא בהוצאת חברת "הד ארצי" בשנת 1991. האלבום זכה להצלחה עצומה הן בביקורות, הן בהשמעות והן במכירות. כמעט כל שירי האלבום הפכו ללהיטי רדיו המנוגנים עד היום. את האלבום כולו הפיק יוסי אלפנט שנפטר זמן קצר לאחר סיום ההפקה, ולזכרו אף הוסיפה הלהקה שיר קצר באלבום – "כמעט אופטימי".

ביצוע אלקטרו-אקוסטי של ברי סחרוף עם שי צברי, במופע הזריחה במגדל דוד שהתקיים בשנת 2012:

ביצוע של מאיה בלזיצמן בליווי צ'לו בלבד, במסגרת מופע מחווה למועדון הרוק המיתולוגי "רוקסן" שהתקיים בשנת 2011:

בדידות

• חישבו מתי הייתם בודדים? ומה גרם לבדידות הזו? נסו להגדיר מהי בדידות?
• היכנסו וצפו בציור "ציפורי הלילה" של אדוארד הופר. מה לדעתכם משקפות הדמויות שבציור?
• חישבו, האם אדם שפועל ויוצר יכול להיות בבדידות או שזו דרך לצאת מהבדידות?
• האם אפשרית תנועה של אנשים בודדים? או שכל אדם הוא בודד לעצמו? הציעו דרכים לאדם לצאת ממצב של בדידות?

אהבה

• יש הרבה סוגי אהבה – רשמו את הסוגים השונים וחישבו על ההבדל בניהם.
• האם כל אהבה יכולה לסייע בהתמודדות עם הבדידות?
• האם התקווה לאהבה מסייעת? מה אתם הייתם עושים אם היתה לכם תקווה לאהבה ולא הייתם מצליחים לממש אותה?