כל עוד

"הילד הוא אבי הגבר" כתב המשורר הבריטי ויליאם ווררדסוורת' בשירו "לבי קיפץ מעלה".  משחר ההיסטוריה עסקו משוררים וסופרים במערכת היחסים המורכבת שבין הורים לילדיהם ובין אבות לבניהם. אחד השירים היפים ביותר שעוסק במעגל החיים וביחס שבין הילד הצעיר לבין הגבר שהוא גדל להיות נכתב בידי עלי מוהר למנגינה של יוני רכטר. בראיון סיפר רכטר על החוויה שהולידה את השיר:

בכל בוקר במשך שנים בדרכי לבית הספר היה לי פחד בלתי נשלט שיחטפו אותי. כשעלי מוהר ז"ל בא אליי עם מילות השיר כבר הייתה לי את המנגינה בראש והלחנתי את השיר די בקלילות.

מוהר, שכתב עם רכטר שירים רבים, סיפר על תהליך העבודה המרתק של השניים והכתיר את השיר בתור אחד מעשרת השירים הטובים ביותר שכתבו יחדיו:

יש שירים שעבדנו עליהם כי הם מסובכים. 'כל עוד' הוא שיר מאוד מורכב. ליוני היה מהלך מוזיקלי (הלחן העיקרי של השיר, בית ופזמון) בלי הפסקות. יוני סיפר לי שהיה לו חלום שבו ילד הולך ברחוב, אולי מישהו עוקב אחריו, משהו מפחיד. כאן אני התחלתי לעבוד. חשבתי שכל השיר יהיה מהלך אחד, בלי הפסקה. יוני מתישהו שבר (המעבר אחרי ’ואב בעקבותיו’). ליוני בא גם הרעיון של ’אלף, בית, גימל’. זה העושר של הקווים המוסיקליים שיוני מסוגל להוסיף, בעוד אצלי יש את הדבר הזה שהולך קדימה, עם המנגינה. אני לקחתי ממה שהביא יוני את הילד שהולך ברחוב וגבר הולך אחריו, אבל הגבר נהיה אבא. ופתאום השיר נהיה מאוד אישי. אני חושב שזה אחד השירים הטובים שלנו. אם הייתי בוחר עשרה שירים שלנו הקרובים ללבי, 'כל עוד' היה בטוח אחד מהם.

השיר "כל עוד" עוסק במעגל החיים של האדם כפי שהוא משתקף בהליכה של הילד לבית הספר בליווי אביו, ביום הראשון לשנת הלימודים. 

כניסת הילד ביומו הראשון אל מערכת החינוך מסמלת את תחילת תהליך החִבְרוּת שבו הילד מתחנך ורוכש את הערכים והכישורים שיאפשרו לו להשתלב בחברה שבה הוא חי ויחיה כאדם בוגר.

ילד הולך לו ברחוב
בבוקר בהיר של תשרי
אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו
משגיח, רואה-לא נראה
ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה

בבית הראשון מתוארת סיטואציה שבה ילד הולך ברחוב. הסיטואציה מלווה בלחן נאיבי, ילדותי מעט ומתרונן, המתרגם את חוויית ההליכה למהלך מוזיקלי. אף על פי שמערכת החינוך הישראלית מתחילה את שנת הלימודים בראשון בספטמבר, הזמן והאווירה נבנים באמצעות ציון החודש הראשון של השנה העברית, תשרי – חודש החגים המסמל את תחילתה של תקופה חדשה ומלאת אופטימיות לשנה טובה.
הגבר שהולך בעקבות הילד מתואר כמי שהולך אחריו, משגיח על הילד – רואה ואינו נראה. אם נניח שהגבר הוא אביו של הילד (שימו לב לראיון עם יוני רכטר שמעלה גם אופציות אחרות), ההסתתרות של הגבר שהולך בעקבות הילד מעידה על רצונו לדאוג לו אך באותה מידה לאפשר לו להרגיש עצמאי, כיאה למי שפוצח בתחילת חייו הבוגרים.

איך עוד שנה פה נפתחת
כמו כל שנה, בסתיו,
איך בן הולך לו לבד
ואב בעקבותיו

המעבר אל הפזמון מדגיש את מעגליות הזמן, הדברים חוזרים על עצמם מדי שנה ובאותם זמנים – "בסתיו"נפתחת עוד שנה, והבן הולך לבד והאב בעקבותיו.

גבר רואה בחשאי
איך בנו נכנס לכיתה
גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ
וכבר שרים שם בפנים
שיר של שנה חדשה
הו איך הכול מתחיל פה שוב מהתחלה –

הבית השני מתאר את הגבר שרואה בחשאי איך בנו נכנס לכיתה. התיאור של הגבר שעומד "כמו ילד שנשאר בחוץ" מסמל את הניתוק של האב מבנו ומאורחות חייו הצעירים, ובמקביל מסמל גם שלמרות השנים שחלפו הגבר עדיין חש כילד שנשאר בחוץ, אבל הפעם הוא בוחן את החוויה כמתבונן מן הצד ולא כמי שחווה אותה בעצמו.

הגבר זוכר את ימי ילדותו
שוב הם שרים על הגשם
שוב הם שרים על סתיו
ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב

(א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.)

אזכור הזיכרונות מימי הילדות והחזרה המרובה על הביטוי "שוב" מחזקים עוד יותר את תחושת המעגליות. הגבר זוכר את ימי ילדותו, וכמו אז הילדים שוב שרים על הגשם שעתיד לבוא ועל הסתיו, ולומדים לקרוא את אותיות האלף-בית. מעבר להפגנת הזיקה העמוקה שבין עלי מוהר, כותב השיר, לבין המסורת העברית, הבחירה באותיות האלף-בית העבריות (בניגוד למשל ללוח הכפל או למספרים) כמו הבחירה לציין את חודש תשרי, מעידה על יחסי הגומלין המורכבים בין מסורת העבר לבין העתיד. חודש תשרי ואותיות האלף-בית הם בני אלפי שנים, אך עבור הילד זה עדיין בבחינת ידע חדש, הדרך שלו להיכנס אל העולם החדש של הידע, אל עולם התרבות. הבחירה לשיר את כל אותיות האלף-בית זו אחר זו במקהלה של ילדות/נערות צעירות, מדמה את קולות הילדים הקטנים השרים את אותיות האלף-בית, ומביאה את השיר לנקודת שיא בחיבור שבין צורה לתוכן ולצליל.

גבר באמצע הבוקר
גבר בלב חייו
על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב
והוא זוכר שאביו
פעם הלך אחריו
הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו

הזמנים מתערבבים – "גבר באמצע הבוקר" עומד לצד "גבר בלב חייו". אנו מבינים שהגבר הנמצא באמצע החיים זוכר את עצמו כילד ההולך לבית הספר לראשונה, וכשהוא עומד לבדו ליד בית הספר של בנו, עולה בו זיכרון אביו שהלך אחריו.
זיכרון האב של הגבר ממסגר את החוויה הבין-דורית, וממקם את הגבר באמצע הדרך בין אביו לילדו. מוהר מתאר זאת בדימוי היפה – "גבר בלב חייו"; כמו הלב הממוקם באמצע הגוף ומעניק לגוף חיים, גם הגבר הנמצא באמצע החיים ובאמצע הדרך הדורית בין אביו לבנו הוא זה שאחראי לחיי הילד, וכמו אביו לפניו הוא צריך לתת לילד ללכת במסלולו האישי ולהתפתח בדרכו שלו.

אך הילדים עוד שרים
שיר על יורה וחצב,
וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו:
גם אם אלך בגיא צלמוות
הן לא אירא,
גם אם אפול פתאום
יאמר לבי שירה

ההנגדה שבמילה "אך" וההדגשה שהילדים עוד שרים שיר על יורה וחצב, מזכירה לגבר הניצב באמצע חייו שזה טבעו של העולם – למרות זיכרונותיו מאביו ודאגתו לבנו, העולם ימשיך להתקיים במהלך שבו הדברים מתרחשים במחזוריות – היורה (הגשם הראשון) יגיע, ובעקבות הגשם יצמח החצב.
לצד הילדים השרים בשמחה, המוזיקה של רכטר יורדת מטה ומתחילה עלייה מהוסה; שפתיו של הגבר לוחשות חלק מפסוק ד' מפרק כ"ג בתהילים – "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי", ומיד עולה התמיהה: מדוע לוחש הגבר פסוק כה דרמטי ברגע זה, פסוק המעודד אדם לא לפחד גם כשהוא הולך בגיא צלמוות, במקום המעמיד אותו בסכנת חיים?
לכאורה השיר מתאר סיטואציה שלווה יחסית של גבר המלווה מרחוק את בנו ביומו הראשון בבית הספר. אם כך, מדוע נזקק הגבר לעידוד כה חזק ומשמעותי? השורות הבאות מתארות תחושה של אובדן – "גם אם אפול פתאום (יאמר לבי שירה)". אזכור הנפילה והאובדן בסמיכות לפסוק מתהילים מבהיר את החשש הגדול של הגבר מהמוות, מאובדן חייו; תחושתו היא שכעת משמילא את תפקידו הביולוגי והעמיד דור אחריו, הסתיים תפקידו בעולם והוא עלול פתאום ליפול ולמות. אלא שלמרות ההבנה הזו, עדיין מסתיים הבית במילים "יאמר לבי שירה".
הלב שסימל בתחילת השיר את אמצע חייו של הגבר ("גבר בלב חייו") מסמל גם את החיים וגם את קִצם, ובכל זאת מוסיף הגבר ואומר שגם אם ייפול פתאום – עדיין 'יאמר לבו שירה'. לכאורה היינו מצפים שהפה הוא זה שיאמר שירה, הרי הלב אינו מדבר וודאי שאינו שר. אך הלב מסמל את החיים בשיר, וכפי שיתבהר בשורות הבאות, הלב אומר שירה בזכות החיים שנמשכים, גם אם חייו של הגבר יבואו אל קִצם.

כל עוד עולה הבוקר
כל עוד נכתב הלוח
כל עוד הולך לו בן
ואב בעקבותיו
כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה
כל עוד הכול מתחיל פה שוב מהתחלה
כל עוד הים מתעורר
כל עוד הרוח עולה
כל עוד על שחור הלוח
תתנוסס מילה

כאן מתבהר מדוע בחר מוהר בצירוף "כל עוד" כשם לשיר. במהלך השיר נקט מוהר תרגיל הטעיה מתוחכם: מה שהתחיל כתיאור של אב המלווה את בנו לבית הספר ביום הראשון של השנה, מתגלה כמשל על המשכיות החיים גם כשהם מגיעים אל קִצם עבור פרט זה או אחר.
לבו של הגבר יוסיף לומר שירה כל עוד מתרחשים שלל הדברים המתוארים בסוף השיר – הבוקר עולה, הלוח נכתב, הבן הולך ואביו בעקבותיו, הילדים שרים על שנה חדשה, הכול חוזר ומתחדש ומתחיל מהתחלה. לאחר שמוהר סיים לסקור את מעשה האדם הוא עובר לתאר את איתני הטבע שאינם תלויים במעשה האדם: הים מתעורר, הרוח עולה (כמו הבוקר העולה המוזכר בתחילת הבית). במשפט הסיום יוצר מוהר זיקה ישירה בין נצחיותם של כוחות הטבע (הבוקר, הים, הרוח) לבין התרבות היוצרת מסורת מתמשכת שמקבילה לאיתני הטבע ומנצחת את הזמן – "כל עוד על שחור הלוח תתנוסס מילה". מבחינה מוזיקלית כל הדברים האלה מתוארים ברוח נפעמת. במקביל לזמרים ששרים על שלל הדברים שכל עוד הם ישנם מוסיף העולם להתקיים, ברקע שרה מקהלת הילדים את אותיות האלף-בית, כמו להזכיר ולהבהיר שהמילה היא האור המאיר את שחור הלוח, שהשפה היא הדרך שבה התרבות עוברת מדור לדור, ושהתרבות היא זו שמשמרת את החיים דרך הרוח האנושית גם אם חייו הפרטיים של הגבר מגיעים אל קִצם. זהו למעשה ניצחון האדם על המוות, ניצחון הרוח האנושית על הזמן.
היכולת של האדם לשמר את חייו ברמה גנטית (על ידי הולדת ילדים) וברמה רוחנית (על ידי יצירת תרבות שעוברת מדור לדור), מבהירה שמעגל החיים חוזר על עצמו. הילד הולך לבית ספר ללמוד את מה שלמדו אביו ואבי אביו לפניו במשך דורות רבים, ובעוד כמה עשרות שנים הוא יוכל לשוב בעצמו אל בית הספר בעקבות בנו ולוודא שכל עוד זה קורה החיים שעברו אליו יימשכו הלאה בבוא היום גם אחריו.

למרות שרכטר היה שותף להצלחות מסחריות ענקיות כחלק מלהקת "כוורת" וכשותף בפרוייקטים של אריק איינשטיין, גידי גוב ו"הכבש השישה עשר", יצירתו של רכטר כסולן נותרה נחלתם של מעטים ו"מיטיבי לכת". השיר "כל עוד" הופיע לראשונה בשנת 1995 באלבום המשותף של רכטר וחברו עלי מוהר – "מחשבות ואפשרויות". כמו אלבומיו הקודמים של רכטר, גם אלבום זה לא זכה להצלחה מסחרית גדולה. אך כמעט מייד עם צאתו החל השיר "כל עוד" להיות מזוהה עם תחילת שנת הלימודים. עם השנים התקבע השיר בתודעה הציבורית עד שכיום השמעתו מהווה טקס קבוע בתום החופש הגדול ותחילת שנת הלימודים. 

לאורך השנים, ובעקבות ההצלחה ההולכת וגדלה של השיר, הוקלט השיר על ידי שרית חדד בעבור 'פורום הפיס לחינוך'. רכטר עצמו הקליט לשיר גרסה נוספת באלבום הופעה חיה כפול – "העיקר זו המוזיקה" משנת 2012. בביצוע זה חבר ליוני רכטר לביצוע השיר הזמר איתי פרל.

ההלחנה והעיבוד של רכטר ושילובה של מקהלת הילדים בביצוע הופכים את השיר למסכת שלמה שקשה לסטות ממנה. אולי בשל כך כמעט שלא בוצע השיר מחדש, וגם כשבוצע בידי שרית חדד (במסגרת פרויקט של מפעל הפיס) הוא שמר על רוח המקור כולל השילוב של מקהלת ילדים.

הייחוד בביצועה של חדד טמון בעיקר בכך שהמבצעת היא אישה, דבר המוסיף לשיר נקודת מבט שלישית של מתבוננת מהצד במורכבות היחסים שבין הגבר לבנו.

עיבוד מחודש של השיר נעשה על ידי זהו זה לקראת שנת הלימודים תשפ"א. בביצוע המחודש משולבת להקת ילדים שמלבד קולות גם משלבים את השיר 'חמש שנים על מיכאל' שגם הוא עוסק בהליכה לבית הספר לאחר החופש. הביצוע מתייחד בגילם של השרים שמתאים לסבא שמוביל את ילדו לבית הספר. מה שמדגיש בשיר את המימד של ההמשכיות והמעבר מדור לדור.

הורים וילדים

• אַפיינו את היחסים שבין האב לבן. באיזה מין אבא מדובר?
• מה מביא לדעתכם את האב לנהוג כפי שהוא נוהג?
• תארו את התחושות והרגשות שמרגיש האב. בססו את דבריכם על הכתוב בשיר.
• מה לדעתכם חש הילד בקשר הזה עם אביו?
• איזה מין אב יהיה לדעתכם הילד המתואר בשיר?

פתיחת שנת הלימודים

• אילו תחושות ורגשות מעצימה אצלכם פתיחת שנת הלימודים? מה יש במועד הזה שהופך אותו ללירי (פיוטי, מביע רגשות)?
• אילו תחושות ורגשות באים לידי ביטוי בשיר בנוגע להתמודדות עם פתיחת שנת הלימודים וההליכה לבית הספר?
• האם תחושות אלה מלוות התחלות של דברים נוספים בחיינו? נמקו והדגימו.
• כיצד אתם חשים בנוגע למשולש היחסים הורים-ילדים-בית ספר?

בדידות

• מי לדעתכם בודד בשיר ומדוע?
• האם לדעתכם הבדידות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשיר, היא מצב קיומי של האדם בעולם או שהיא נתונה לבחירתו? נמקו את דעתכם.
• כיצד ניתן להתמודד עם הבדידות על פי השיר?
• האם הלחן של השיר והביצועים שלו מחדדים את תחושת הבדידות או מעמעמים אותה? נמקו.