על כל אלה

סוף שנות השבעים היו שנים עתירות שינויים ותהפוכות במדינת ישראל; במאי 1977 חל שינוי מהותי בשלטון בישראל ומפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין עלתה לראשונה לשלטון בישראל (מה שזכה לכינוי ה'המהפך'). כשנה וחצי מאוחר יותר, בדצמבר 1978, קיבלו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת פרס נובל לשלום על כריתת חוזה שלום בין שתי המדינות, וחודשים ספורים אחר כך, במרץ 1979, נחתם באופן רשמי הסכם השלום בין ישראל למצרים. ההסכם כלל לראשונה מסירה של שטחים שנכבשו על ישראל במלחמת ששת הימים, קרי חצי האי סיני; פועל יוצא של החזרת סיני לידי המצרים היה פינוי היישובים שאותם הקימה ישראל שנים ספורות קודם לכן.

בתקופה שנוהל המשא ומתן בין ישראל למצרים (שהחל עם ביקורו של סאדאת בישראל בנובמבר 1977) התנהל ויכוח ציבורי נוקב בעד ונגד הסכם השלום המתגבש; בין היתר, הוקמה תנועת שמאל חדשה שמטרתה הייתה לגייס תמיכה ציבורית למען השגת השלום עם מצרים גם במחיר של ויתור על שטחים – תנועת 'שלום עכשיו' (תנועה שפעילה עד היום).

נעמי שמר, אשר מראשית כתיבתה שילבה שירים אישיים עם שירים ציבוריים, הוציאה בשנת 1981 את האלבום 'על הדבש ועל העוקץ'. כמו אלבומים אחרים שהוציאה שמר, גם האלבום הזה כלל שירים המופנים לציבור הרחב (כגון 'אנשים טובים' או 'אומרים ישנה ארץ' – עיבוד מחודש של שמר לשירו של שאול טשרניחובסקי), אולם השיר שנתן את לאלבום את שמו – 'אומרים ישנה ארץ' – נכתב לכאורה כשיר אישי.

נעמי שמר מאזכרת בשיר פסוק מקֹהלת: "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ." (קֹהלת ג, ב). דווקא השימוש בפסוק מקֹהלת מעיד על ההבנה שהנטוע ייעקר, ולכן נוספת בקשה של תקווה. הידיעה שהנטוּע לא יישאר במקומו מחייבת איזו תקווה שמאפשרת לשמור על האמונה בעתיד.

בריאיון עיתונאי שנתנה שמר ב-1980 ל'מעריב' ערב ביצוע הבכורה של השיר (השיר נכתב במקור לתכנית טלוויזיה ובוצע על ידי יוסי בנאי), שמר כללה בשיר שתי שורות שונות מהנוסח המוּכּר. 

השורות האלה מאששות את ההנחה שלמרות החשיבה שלפנינו שיר פרטי, שמר כיוונה מלכתחילה למשמעות ציבורית-פוליטית: 

על כל אלה, על כל אלה
את סוכת שלומך תפרוש
אל־נא תעקור נטוע
את ביתי אל תהרוס

האזכור הסמוי של התפילה "וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ", לצד הריסת הבית, מביע עד כמה ראתה שמר את החשש מפינוי המתקרב של ימית (עיר שנבנתה בצפון סיני ופונתה ב-1982 במסגרת הסכם השלום עם מצרים) כמוטו שמאחורי השיר. נראה שביקורת עצמית של שמר עצמה (ואולי גם ביקורת/בקשה של יוסי בנאי שהיה המבצע הראשון של השיר) הביאה לכך ששמר ריככה את הנוסח הסופי של השיר והפכה אותו לשיר יותר אישי ופחות לאומי – שיר שלא מובעת בו התנגדות מפורשת להריסת היישובים. 

שמור אלי על זה הבית,
על הגן, על החומה,
מיגון, מפחד פתע
וממלחמה.

שמור על המעט שיש לי,
על האור ועל הטף
על הפרי שלא הבשיל עוד
ושנאסף.

בבית השני ממשיכה שמר בשילוב של בקשות פרטיות וציבוריות (או כאלה שניתן לפרשן כציבוריות – "בית","מלחמה"). היא מנסה לכלול בתוך אוסף הבקשות את הכול, שמצטייר בלשונה כ"פרי שעוד לא הבשיל" מחד גיסא, וזה שכבר "נאסף" מאידך גיסא. 

מרשרש אילן ברוח,
מרחוק נושר כוכב,
משאלות ליבי בחושך
נרשמות עכשיו.

אנא, שמור לי על כל אלה
ועל אהובי נפשי,
על השקט, על הבכי
ועל זה השיר.

בבית השלישי והאחרון עוברת שמר לעסוק בתוכן אחר; היא כבר לא עוסקת בבקשות גרידא אלא מתארת באופן סוריאליסטי של הטבע שמסביב תוך שילוב האמונה העממית שכאשר רואים כוכב נופל ניתן להביע משאלות והן ייענו. אך בשונה מהאמונה העממית – שמר מציינת שהמשאלות רק 'נרשמו', ולא ידוע אם הן אכן יתממשו.

בבית הזה גם אין כבר אזכור של מי שהבקשות מופנות אליו – "אלי". התפילה הופכת לבקשה מהסוג שכל אדם מבקש – לשמור על 'אהובי נפשו'. אבל בסופו של השיר שמר שוזרת שוב את הרע – "על השקט, על הבכי" – ולא רק מבקשת את הטוב אלא גם את שילובו עם הרע. הבקשה האחרונה – לשמור על השיר עצמו (קרי, "על זה השיר") מעידה עד כמה הייתה שמר מודעת לייחודיות של השיר ולעוצמה הטמונה בו, זאת לצד המסרים הציבוריים-לאומיים המצויים בו.

פתחנו בעדות שהשיר נכתב כשיר אישי לאחר שכול בטרם עת, אך מניתוח השיר מתגלים בו פנים שאינם קשורים רק לשכול האישי אלא לחיים המורכבים – חיים שיש בהם טוב ורע, חיים שלצד הבקשה לשמירה על הטוב טומנים בחובם גם את ההכרה ברע שעתיד להגיע. ואולי שזרה פה שמר את המימרה המשנאית – "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה" (משנה, ברכות ט, ה). דווקא בצלו של פינוי היישובים המתקרב, שזירת הדואליות של הטוב והרע בשיר מעידה על המורכבות שבה קיבלה שמר את החלטת הממשלה – חתימה על הסכם השלום עם מצרים בתמורה לנסיגה מסיני ופינוי היישובים.

השיר בוצע לראשונה על ידי יוסי בנאי ב-1980 (שמר כתבה את השיר לתכנית הטלוויזיה 'ימי תשרי' בה הוא השתתף) וזכה מיד להצלחה גדולה; הצלחת השיר אף התעצמה עוד יותר עם הכללתו במסגרת האלבום 'על הדבש ועל העוקץ' – אלבומה של שמר שיצא לאור ב-1981.

בחצי השנה שלאחר פרסום האלבום פינתה ממשלת ישראל את חצי האי סיני, פינוי שכאמור טמן בחובו גם את פינוי היישובים שניבנו בסיני (ובראשם את העיר ימית). השיר הפך להמנונם של מתנגדי הפינוי (בעיקר בגלל השורה "אל נא תעקור נטוע") ובעקבות אימוץ השיר על ידי מתנגדי הפינוי הוא ירד מרשימות השירים המושמעים מעל גלי האתר. ואולם, השיר קיבל מקום של כבוד בין מה שמכונה 'שירי ארץ ישראל' ואף שובץ בתקליטי אוסף שונים שבהם קובצו שירי שירה בציבור (השיר זכה לדירוג הגבוה ביותר כשיר המתאים לז'אנר של 'שירי ארץ ישראל'). כמו כן נכלל השיר במצעדי היובלים שנערכו בשלהי שנות השמונים והתשעים.

בשנת 1991 נערך על ידי הערוץ הראשון ערב מחווה לשמר שכונה 'על כל אלה – הדרן לנעמי שמר', שם שמעיד יותר מכל עד כמה נכרך השיר בשמה של נעמי שמר.

כל הזכויות שמורות לספריה הלאומית

בשנת 2003 הוציא אנריקו מסיאס אלבום בשם 'לישראל באהבה'. באלבום שילב מסיאס ביצוע של השיר עם מבטא צרפתי קל: 

הזמר דקלון בעיבוד מזרחי קל:  

ביצוע של קוֹבּ המנסה להעניק לשיר מעטה דיכאוני ומתכתי (בשונה מהביצועים המתקתקים של יוסי בנאי ושל נעמי שמר עצמה):  

אדי בטלר מבצע את השיר בסגנון של מוזיקת נשמה (Soul music – מוזיקת פופ אפרו-אמריקנית).

העיבוד לשיר כולל בין היתר את שינוי ההרמוניה (האקורדים המלווים את המנגינה) ושילוב מוטיבים של פאנק (Funk – מוסיקה קצבית), גוספל (מוזיקה דתית שחורה הכוללת שירת מקהלה) והיפ הופ (מוזיקת פופ שחורה הכוללת בין היתר שימוש בדקלום קצבי של הטקסט בנוסף או כתחליף לשירה):

• "הפרחחה אבירת הלשון", יעקב בר און, 'מקור ראשון' – ריאיון עם רותיק נוסבאום.
• "סוף ירחי הזמר של נעמי שמר", 'מעריב', 10.9.1980 – כתבה בה מוצג השיר לראשונה ושמר מסבירה על תוכנו.