שיר שמח

מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רשמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות, למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה.

מילים אלו כתב ביומנו ראש הממשלה משה שרת בעקבות הטבח במעלה עקרבים. בשנת 1954, שבע שנים בלבד לאחר היווסדה, עמדה מדינת ישראל הצעירה תחת מתקפה בלתי פוסקת של פאדיונים על יישובי הסְפָר, הפדאיונים היו מחבלים שהסתננו מארצות ערב השכנות, וביצעו מעשי חבלה והרג נגד תושביה היהודים של מדינת ישראל.

כמה ימים לפני ערב פורים 1954, עשה אוטובוס של אגד את דרכו מאילת לתל אביב. בחזית גג האוטובוס התנוססה הכרזה "ליום אילת ברכת אגד – אשד לחלוצי הנגב". ובתוך האוטובוס נסעו 11 נוסעים, גברים, נשים וילדים ואיתם עוד 4 חיילים, כולם עשו את דרכם חזרה לתל אביב מחגיגות ציון חמש שנים להנפת "דגל הדיו" באילת ושחרור העיר. כאשר החל האוטובוס לעלות בעלייה התלולה של מעלה עקרבים נתקל במארב של פאדיונים, שרצחו את כל הנוסעים פרט לילדה אחת שהסתתרה מתחת לגופת חייל. באירוע הזה היה מספר ההרוגים הגדול ביותר מאז מלחמת העצמאות. השפעת האירוע על היישוב היהודי בארץ ישראל היה רב, ומצב הרוח ביישוב היהודי היה בשפל חסר תקדים.

בערב פורים יצאו המשורר יעקב אורלנד והמלחין מרדכי זעירא מביתם בחיפה כדי לחגוג את חג הפורים בתל אביב. כאשר הגיעו למסיבה של בכירי השלטון בארץ ישראל ראו כי פניהם של כל הנוכחים אבלות וחפויות. משה שרת (ראש הממשלה דאז) נכנס לחדר וסיפר להם כי אוטובוס על כל יושביו נפל במארב וכולם נרצחו. הוא ביקש מהם לכתוב שיר שמח שיחזיר קצת שמחה לעם ביום קשה כזה. אורלנד וזעירא פרשו לחדר הסמוך, ולאחר דקות ספורות חזרו לחדר ושרו בפני כל הנוכחים את השיר שחיברו – שיר שמח.

למרות שמו המרמז על שמחה גדולה, "שיר שמח" עוסק דווקא ברקע המיידי לכתיבתו – האירוע הרצחני שבו מצאו את מותם נוסעי אוטובוס מתל אביב לאילת במתקפה של פדאיונים.

בית ראשון:

אִם גַּם רֹאשֵׁנוּ שָׁח

וְעֶצֶב סוֹבְבָנוּ –

הָבָה וְנִתְלַקַּח

מִן הַשִּׂמְחָה שֶׁבָּנוּ.

הבית הראשון מתחיל בתיאור המצב, אם גם ראשנו שח – גם אם ראשנו שחוח, נוטה מטה מכיוון ש"עצב סובבנו", הבה ונתלקח מהשמחה שבנו. השיר מציג את האפשרות שהשמחה קיימת בתוכנו תמיד, וכל מה שצריך לעשות הוא רק "להתלקח" כלומר להידלק בצורה פתאומית ולבעור, למרות המצב שמסביב. האש בשיר היא מטאפורה לשמחה, ודי להזכיר שמדובר בערב פורים, חג המציין את ניצחון היהודים על אלו שביקשו להורגם. מכאן שניתן לקרוא את השיר כקריאה לחגוג את שמחת החג ואת הרוח השמחה של חודש אדר (משנכנס אדר מרבין בשמחה).

פזמון:

הַי, הַי,

הָבָה וְנִתְמַלֵּא

שִׂמְחָה, שִׂמְחָה כִּמְלֹא הָעַיִן,

הַי, הַי,

שִׁירוּ עֲלֵה, עֲלֵה

עֲלֵה וּבְעַר הַיַּיִן!

עֲלֵה וּבְעַר הַיַּיִן!

הַי, הַי

הפזמון קורא למאזינים להתמלא שמחה כמלוא העין. הקריאה החוזרת לעידוד מצב הרוח – "הי הי," מציעה לשיר ולשמוח. בחלק השני השל הפזמון שב מוטיב הבעירה, והאש כאן היא כדימוי ליין המווה חומר המבעיר את השמחה, וככל הנראה, היין הוא הדבר שיכול להשכיח את העצב שמסביב.

בית שני:

עֲלֵה וּבְעַר כָּאֵשׁ

וְהַדְלִיקֵנוּ כֹּחַ!

אֲבוֹי לַמִּתְיָאֵשׁ,

הַלַּיְלָה יֵשׁ לִשְׂמֹחַ!

הבית השני חוזר על שני הרעיונות המרכזיים של השיר, הצעה לשמוח בכוח ולהיטען מהשמחה הבוערת כאש ומאכלת את העצב. כאן גם נוספת קריאה ממוקדת יותר – אבוי למתייאש. הבית נחתם בקביעה שהלילה יש לשמוח.

פזמון:

הַי, הַי,

הַלַּיְלָה יִגָּאֵל

כָּל מִי, כָּל מִי שֶׁנְּשָׁמָה בּוֹ,

הַי, הַי,

כָּל אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל –

נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ!

נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ!

הַי, הַי…

הפזמון החותם את השיר מחזק את הרעיונות המרכזיים ואף מפליג אל התוצאות של השמחה. השמחה היא המפתח לגאולה. מי שנשמה בתוכו, רק השמחה תוציא אותו מתוך העצב הקיומי. השורות החותמות את הפזמון מבהירות יותר מכל את המוזרות של שיר שמח שכל עיסוקו הוא בעצם בעצב – "כל איש בישראל, ניצוץ של נחמה בו", בבחינת ניצוץ ועוד ניצוץ יובילו לשריפה ולאש גדולה שממנה תבער השמחה ויכלה העצב.

מרדכי זעירא הלחין את השיר ברוח שירי החסידים לפי המסורת של יהודי מזרח אירופה. השמחה כאן נבנית מהעצב, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה (כלומר, גם אם בהתחלה יכריח את עצמו האדם בכוח להיות שמח, בסופו של דבר הוא ישמח שמחה אמיתית בלב שלם). ממש כמו בביטוי הרווח אצל החסידים – "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" כאשר הדגש הוא על התמיד, גם כשרע עד מאוד, יש להיות שמח.

מיד עם הישמעו באותו ערב היה ברור לנוכחים שמדובר בשיר יוצא דופן, ובתוך כמה שבועות, ללא שום שידור ברדיו אלא רק בהעברה מפה לאוזן, הפך השיר לידוע בכל רחבי הארץ. עם השנים תפס השיר מקום כנכס צאן ברזל של שירי מדינת ישראל, עד שלעתים נדמה שהוא הרבה יותר ישן ממה שהוא באמת. השיר נעשה לשיר עם נפוץ, חוברו לו ריקודי עם, והוא מושמע לעתים קרובות באירועים ובערבי שירה בציבור.

שמחה ועצב

• קריאה זהירה של "שיר שמח" מגלה שלא רק שמחה יש בו. אילו מילים וביטויים בשיר מעידים על המורכבות הרגשית שלו?
• האם לדעתכם הלחן מתאים למילים? מדוע?
• האם האזנה לשירים מסוימים משפיעה על מצב רוחכם? מהם השירים האלה וכיצד הם משפיעים עליכם?

שיר מגיב לאירוע

• אילו שירים שאתם מכירים נכתבו בעקבות אירועים נקודתיים?
• "שיר שמח" נכתב בעקבות פיגוע קשה באוטובוס. האם אתם חושבים שאפשר לשמוח אחרי אירוע כזה? האם "צריך" לשמוח גם אחרי אירועים קשים?
• מה דעתכם על שיר כתגובה לאירוע? אילו יתרונות וחסרונות יש לתגובה לירית (שירית) לאירועים?

אמנות מגויסת

אמנות מגויסת היא יצירת אמנות שמנסה לשנות את דעת הקהל בנוגע לנושאים חברתיים ומדיניים.

• האם לדעתכם אמנות מגויסת היא לגיטימית? מדוע?
• לפי דעתכם, האם ראוי שהממשל יקבע לקהל הרחב מתי להיות שמחים ומתי להיות עצובים?
• אילו מועדים אתם מכירים שבהם השלטון מנסה ליצור רגש קולקטיבי של שמחה או עצב? באילו אמצעים אפשר ליצור אווירה משותפת של שמחה או עצב?
• האם "שיר שמח" נמצא תחת ההגדרה של אמנות מגויסת? נמקו דעתכם.
• האם אמנות צריכה לנסות להשפיע על סדר היום הציבורי או שמטרתה היא בידור ועיסוק לשעות הפנאי בלבד? נמקו דעתכם.