תודה

כשעוזי חיטמן שמע שיר יווני עממי והתאהב במנגינה, הוא מיד חשב כיצד לתרגם אותו לעברית. חיטמן, שאינו דובר יוונית, הקשיב לצליל המילים היווניות – "אולה קלה אולה אוראה" – ובתחילה תרגם את השיר על פי הדמיון שבמצלול ל"אוי לכלה ואוי להוריה". אך לתחושתו של חיטמן, המשפט "אוי לכלה ואוי להוריה" לא התאים לאופי הנינוח של המנגינה, ולכן שינה חיטמן את המילים ל"מילה טובה", ומשם הצטמצמה משמעות השיר למילה אחת שאומרת הכול – תודה.

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים

הדובר בשיר פונה במהלך השיר אל נמען שאינו מוזכר בשמו, אך על פי שלל הדברים שהדובר מודה עליהם, ניתן להבין שמדובר בכוח עליון. ניתן להבין מהאמירה "על כל מה שבראת" שככל הנראה מדובר בבורא העולם, באלוהות. הבחירה של הדובר להודות על כל מה שברא, ורק לאחר מכן על כל מה שניתן לדובר באופן אישי, מעידה על כך שיש הבדל בין השניים, והדובר מבין שלא כל מה שנברא ניתן לו.

יותר מזה, הוא מפרט את הדברים שכן ניתנו לו – "אור עיניים", "חבר או שניים", על מה ש'יש לו בעולם'. הדובר בוחר לציין את מאור עיניו ואת חבריו שהם אינם דברים חומריים, ולאחר מכן מצוינים הדברים שיש לדובר בעולם – "שיר קולח ולב סולח", 'שבזכותם הוא קיים'.

הבחירה לציין את השיר הקולח אל מול הלב הסולח מעידה שהדובר אינו חושב שהעולם חף מקושי, מכאב ומסבל, אך הוא בוחר לסלוח ולהיאחז בשמחה של "שיר קולח".

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים

בבית השני עוברות התודות אל המישור המשפחתי. התודות הן על "צחוק של ילד", על "אישה אוהבת", על"אדמה ובית חם", על "שמי התכלת" ועל "פינה לשבת". כל אלו הם דברים שהדובר מזהה כמתנות שניתנו לו. הוא אינו רואה את הדברים הללו כדברים שמגיעים לו בזכות, אלא כמתנה שמקורה בכוח עליון. כל הדברים האלו יחדיו מצטרפים לשלל הסיבות שבזכותן הדובר יכול להתקיים בעולם הזה.

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים
וכפיים
שבזכותם אני קיים.

בבית האחרון עולה שוב המתח בין האושר ובין העצב שבחיים. היום המאושר, שנוספים עליו גם "תמימות ויושר", הם אלה שיוצרים את משקל הנגד לעצב. אולי האמירה המובלעת כאן היא שהתכונות של תמימות ויושר, שאינן בהכרח תכונות מוערכות (במיוחד התמימות שנתפסת לפעמים כ"פרייאריות"), הן שגורמות ליום העצוב להיעלם.

הבחירה לסיים את השיר דווקא באישוש הערך העצמי (דרך "תשואות אלפיים וכפיים") עומדת בניגוד לכל שאר השיר, שבו הודה הדובר שהוא מתקיים בזכות חסדי האל ומתנותיו הרוחניות. בסוף, הדובר נזקק לתשואות ולמחיאות כפיים כדי לדעת שהוא קיים, כלומר הדובר מבקש את אהבת ההמון כי בזכותה הוא יכול להתקיים.

השיר "תודה" הוקלט על ידי חיים משה כשיר הנושא של האלבום "תודה" שהקליט הזמר ב-1986. כל שירי האלבום הולחנו, עובדו והופקו בידי עוזי חיטמן. האלבום מינף את הצלחתו של משה שהפך לאחד הזמרים הישראלים הידועים ביותר באותה תקופה.

אף שהשיר עצמו לא נכלל במצעד השנתי של אותה שנה (ובמקומו נכנס שיר אחר של משה שלא זכה לתהודה – "לחיים"), "תודה" הפך כמעט בִּן לילה לקלסיקה ישראלית המושמעת בערבי שירה בציבור, במסיבות סיום ובשלל אירועים רשמיים. השילוב של המילים בעלות האופי האוניברסאלי ושל הלחן הסוחף יצר את אחד ההמנונים הגדולים של הזמר העברי.

עוזי חיטמן מבצע את השיר בעצמו, במסגרת האלבום "עוזי שר חיטמן" שיצא לאור ב-1994: