פרחים בקנה

מלחמת ששת הימים הסתיימה עם תחושה של אופוריה בקרב חלקים נרחבים בציבור הישראלי. הניצחון המהיר על מדינות ערב טמן בחובו את כיבוש רמת הגולן, יהודה ושומרון, רצועת עזה וחצי האי סיני, ישראל הפכה באחת ממדינה קטנה למדינה גדולה ובקרב חלקים גדולים בציבור רווחה התחושה שעוצמתה הצבאית החזקה של ישראל חזקה איננה ניתנת לערעור (מה שעתיד להתברר כטעות מספר שנים מאוחר יותר, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים). למרות שיכרון הכוח, בתקופה זו רחשה בליבם של רבים גם התקווה לשלום. עדות לכך היא השירים הרבים שנכתבו על הנושא באותה התקופה, וביניהם גם השיר "פרחים בקנה" מ-1970.

החיילים לעיר יגיעו בעם רב,
עם נערות ושיר ועם פרחי זהב,
וכל אשר אתמול ידע מכאוב ושכול
לא עוד ידע שלכת וקרב.

הבית השלישי חוזר התיאור של תמונה הכללית ותיאור ההתרחשויות ממשיך מהנקודה שבה הסתיים הבית הראשון – החיילים השבים משדה הקרב. כאן מצטרפות לחיילים גם נערות אשר באמתחתן שירים ופרחים (בדומה לילדה הקטנה המתוארת בבית השני). בסיום הבית השלישי מובעת השתוקקות לכך שכל אלה שידעו בעבר "מכאוב ושכול" (כלומר חיילים שנפגעו במלחמה כמו גם משפחות שכולות) לא יידעו עוד כאב בעתיד. הביטוי "לא עוד ידע שלכת וקרב" משלב תופעת טבע עם תופעה אנושית; כיוון שהשלכת היא תופעה טבעית שלא ניתן למנוע אותה, הערגה המובעת בשיר הופכת בעצם לפנטסיה בלתי אפשרית. השלכת (שלא כמו הקרב) אינה תלויה באדם אלא בחילופי העונות, שבהם כזכור גם התחיל השיר ("האביב שנרדם"). 

השיר מבטא את הכמיהה האנושית העזה לשלום. שילובם של פרחים ונערות בשיר שנושאו הוא מלחמה מעיד עד כמה חזק הרצון לצאת ממעגל המלחמה, דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי שכן מעגל המלחמה משול למעגל עונות השנה, ויציאה ממעגל המלחמה היא קשה כמעט כמו שינוי סדרי הטבע. מהשיר עולה התחושה שהאפשרות של שינוי היא כמעט בגדר נס, ויש להניח שלא בכדי השיר טומן בחובו תיאורים רבים של מצבים שהם בגדר פנטסיה ותו לאו. במשך שנים רבות כלל בתוכו השיר שלושה בתים בלבד, והבית השלישי היה בעצם הבית המסיים של השיר. בשנת 2013 נערך באוניברסיטת בר אילן אירוע הוקרה לאפי נצר (תחת הכותרת "מי אני שיר ישראלי"), ולכבוד המאורע כתב דודו ברק בית נוסף לשיר: 

ככלות שנים אין קץ הקרב עוד לא נגמר
פגז עוד מתפוצץ בשוק ובכיכר
אבל אנחנו כאן
עם קנה תותח מוכן
עד יום שלום יזרח ויואר

בית זה מעיד שהכמיהה רבת השנים עדיין לא השתנתה – "אנחנו כאן", עדיין ממתינים לבוא השלום. אבל בצד השאיפה לשלום מתואר כאן גם ממד נוסף, מציאותי יותר: שנים רבות עברו מאז כתיבת השיר אולם הקרב עדיין לא נגמר והפגזים ממשיכים להתפוצץ. "אנחנו כאן עם תותח קנה מוכן" – מחכים ומייחלים כל העת לשלום, אבל גם מוכנים למלחמות.

השיר "פרחים בקנה" נכתב על ידי דודו ברק ללהקת חיל התותחנים בשנת 1970. השילוב המיוחד של שיר שלום המבוצע על ידי להקה צבאית הביא ככל הנראה להצלחה גדולה של השיר; במצעד הפזמונים של "קול ישראל" לשנת תשל"א (1971) הגיע השיר למקום ה-14, ולמעלה מ-30 שנה אחר כך הגיע השיר למקום החמישי ב"מצעד שירי הלהקות הצבאיות" שנערך על ידי האתר MOOMA בשנת 2004.

נוסף על הביצוע המקורי, שני ביצועים אחרים של השיר הגיעו אף הם למצעדי הפזמונים, מה שהפך את "פרחים בקנה" לשיר הראשון ששלושה ביצועים שונים שלו הגיעו למצעדי הפזמונים העבריים השנתיים: בשנת 2002 ביצעה הזמרת רותי נבון את השיר – ביצוע שהגיע למקום ה-39 במצעד הפזמונים של רשת ג' לשנת תשס"ב; בשנת 2004 ביצעו את השיר יחדיו סאבלימינל, הצל ומשפחת תאקט – ביצוע שהגיע למקום ה-14 במצעד של רשת ג' באותה השנה.

"החמישייה הקאמרית" ביצעה את השיר באופן פרודי, שבו הבית השלישי הופך מעדין ואופטימי לאגרסיבי וכועס:

סאבלימינל, הצל ומשפחת תאקט ביצעו את השיר בשנת 2004.

בין בתי השיר המקוריים שולבו קטעי ראפ שבהם מובעת השאיפה לשלום בצד ביטחון (קישור למילות השיר):

ביצוע חדש נעשה במיוחד עבור הבית החדש שנכתב ב-2013, ביצוע שבו משתתפים אפי נצר וחיילים מחיל התותחנים: