טקס: יוצרים זיכרון אישי ומשותף מתוך שירים (חט"ב)

פתחו את הטקס באמירה שהיה חשוב לכם לציין יחד את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, למרות המרחק הפיזי בין כולם בימים אלה. ספרו מה יהיה מהלך הטקס.

הקריאו ללומדים:

ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה אנחנו מרבים לשמוע שירים שפורטים על מיתרי הלב והנפש שלנו. השירים נוגעים בנו ויוצרים זיכרון משותף רחב, גם בלי להכיר אישית את הנופלים. חלק מהשירים עוסקים בכאב הכללי-הלאומי ולאו דווקא בדמויות שהיו במציאות, אך מאחורי חלק גדול מהשירים יש סיפורים אמיתיים של חיילים אמיתיים. בטקס הכיתתי שלנו נחבר בין שירים לבין האנשים שעליהם הם נכתבו, נראה כיצד שיר אישי יכול ליצור זיכרון משותף, נעלה זכר של נופלים נוספים ונזכור יחד.

בשלב הבא מספרים את הסיפור שמאחורי השיר "מיליון כוכבים" – שיר פרידה מחייל, ולאחר מכן נשמיע ללומדים את השיר.

לפני השמעת השיר יקריא אחד הלומדים:

את השיר "מיליון כוכבים" כתב יפתח קרזנר לזכר חברו הטוב תֹם פרקש.

תם פרקש, בנם של ענת ודורון מקיסריה ואחיהן הבכור של עמית ואורי, אהב מאוד לנגן בגיטרה, הצטיין בענפי ספורט רבים ואהב מאוד לטייל.

בצה"ל שירת תם כטייס מסוקי קרב, ובמהלך שירותו הצבאי הכיר את חברתו רעות. תם נפל בהתרסקות מסוקו במלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, בהיותו בן 23.

יום לאחר נפילתו כתב חברו יפתח קרזנר את השיר "מיליון כוכבים" לזכרו, ואחותו עמית שרה אותו בהלוויה. זהו שיר געגועים לאח מנקודת מבטה של האחות – היא מדמיינת אותו למעלה בשמיים, את האח שאיתו הייתה שרה בזמן שהוא ניגן בגיטרה, האח שלא הספיקה להיפרד ממנו.

אחד הלומדים יקריא:

המשורר חיים חפר, שגר בשכנות למשפחתו של תם, כתב עליו:

פתאום – לא היה לנו יותר תם / פתאום – ככה סתם באמצע היום /
פתאום – השמיים ריקים, רק ענן לבן משוטט / פתאום – תם איננו. תם מת /
פתאום – ולמשפחה נותר רק זכר צליל גיטרה ודמעה וצעקה /
פתאום – ולכתפה של רעות תחסר ידו הדואגת והרכה /
על אליהו הנביא כתוב: עלה במרכבת אש השמיימה / תם, ירד במרכבת אש אל ארץ מולדתו /
על אליהו כתוב: וחמישים מבני הנביאים צופים במחזה / על תם כל העם הביט וראה את הרוטור המלווה אותו / עד הקרקע, עד השריפה הבוערת לכולנו בחזה… / אני זוכר.
התחלנו להקים מדינה ולא ידענו מה יצא מזה / עשינו את זה בשביל תם ורעות וכל בני העשרים ושלוש / אלה שמנגנים על גיטרות ועל שמיים ויש להם כוכבים בראש / אלה שבזכותם ההיסטוריה שלנו עדיין נרשמת ונושמת / אלה שבחייהם ובמותם יש לנו מקום מתחת לשמש /
ותם – שכן שלי, חבר שלי, תם, הרוטור שריחף מעליך כמו מלאך ממרום / עדיין מרחף עליך ועל פני חברי עד קץ, עד סוף, עד תום / ואנחנו מרימים כוס לזכרך, כוס לנעוריך, כוס לשלום.

© באדיבות המשפחה

"התחלנו להקים מדינה ולא ידענו מה יצא מזה / עשינו את זה בשביל תם ורעות וכל בני העשרים ושלוש", כך כתב חיים חפר.

תם פרקש הוא חייל אחד שנפל על הגנת המדינה, מבין רבים נוספים אחרים. ביום הזה אנו מזכירים את השמות ואת הסיפורים האישיים הרבים של החיילים והאזרחים שנהרגו למען ביטחון המדינה או בפעולות איבה.

אפשר להקריא את מילות השיר במקביל להשמעתו.

פעמים רבות שיר מבטא כאב, שעובר אלינו בלי שנדע על מי הוא נכתב ומה הסיפור ושמאחוריו.

"שיר ללא שם" נכתב על חייל אחד מסוים עם סיפור מסוים, אך הכאב של הכותב היה כל כך גדול עד שלא היה מסוגל להעניק שם מתאים לשיר. וייתכן גם שאין שם כדי שהשיר יתאים לתאר רגשות של אנשים רבים. את השיר כתב שלום חנוך על האחיין שלו אבשלום (אבשי) חנוך.

אבשי היה לוחם בשייטת ונהרג בתאונת אימונים בשנת 1980. שלום חנוך כתב על השיר שמעניק לו כוח, אך גם יכול לחמוק ממנו: "עלה ברוח, הנידף, השכוח…". הגעגוע והציפייה למי שכבר לא נמצא פה עולים מכל מילה: "אולי, אולי, אולי, אתה בא והולך אליי…"

5 לומדים מהכיתה יבחרו מראש שם של חלל צה"ל או של אדם שנהרג בפעולות איבה. במהלך הטקס יאמרו את שמו, יציינו את התאריך שבו נהרג ומשפט נוסף שמצאו עליו ובחרו לציין.

אפשר להדריך את הלומדים לשאול את ההורים אם הם מכירים חייל שנפל או אדם שנהרג בפעולות איבה, ולהזכיר את שמו. הלומדים גם יכולים לבחור שם של אדם שסיפורו נגע לליבם מהאתרים האלה:

הפנייה לאתר יזכור – דפדוף בסיפורי הנופלים
אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה

קראו את מה ששלחו אליכם הלומדים והעירו במידת הצורך לפני הטקס. קבעו את סדר ההקראה.
כדאי לבקש מכל אחד מהמקריאים להדליק נר נשמה לפני שהוא מקריא, ולהשאיר את הנר דולק לזכר ההרוג.

לדוגמה: מאיר הלוי שנוולד ז"ל. מאיר נולד בעיר צפת להוריו נחמה ומשה. הוא אהב לכתוב ולנגן בכינור. מאיר נהרג בשנת 1995 בהתפוצצות מכונית תופת שנסעה סמוך לאוטובוס שבו נסע בדרכו חזרה לבסיס מחופשת השבת. נפלו עימו שישה חיילים נוספים ואזרחית אחת. הנר הודלק לזכרו.

להלן הצעות לשירים:

נסיים בשירת "התקווה" – התלמידים והמורה ישירו יחד את ההמנון.

לאחר מכן ניפרד לשלום.