השנה בלוח העברי – ולמניין השטרות
השנה בלוח העברי מציינת את מניין השנים שעברו לפי המסורת מבריאת העולם, והיא מצוינת באותיות (כל אות מציינת מספר). מניין השטרות הוא לוח עברי שנהג בעת העתיקה ושימש לשטרות מסחריים ומשפטיים.
השנה בלוח העברי מציינת, לפי המסורת היהודית מאז ימי הביניים, את מניין השנים שעברו מאז מבריאת העולם. את השנה בלוח העברי מציינים באמצעות גימטרייה, וכול אות מציינת מספר.
כדי לחשב את מניין השנים לפי הלוח העברי, יש להוסיף לציון השנה הרגיל אות המציינת את קידומת האלפים. לדוגמה: לשנת תש"ס יש להוסיף את האות ה' – המציינת את המספר 5000 (שהיא שנת 1240 בלוח השנה הכללי). וכדי לדעת כמה שנים עברו מאז בריאת העולם לפי הלוח העברי – יש להמיר את האותיות לערכן המספרי, לדוגמה – ה'תש"ס = 5760 שנה לבריאת העולם. ה'תש"פ = 5780 שנה לבריאת העולם.
ציון השנה בהשמטת מספר האלפים, כנהוג במרבית לוחות השנה – נקרא: לפרט קטן (לפ"ק), כך לדוגמה – תש"ח, תש"ס, תשס"ז. ציון השנים בתוספת האלפים – ה'תש"ח, ה'תש"ס, ה'תשס"ז – נקרא: לפרט גדול (לפ"ג).
מימי הבית השני ועד לימי הביניים נהגו במקצת קהילות ישראל לציין את השנה לפי מניין השטרות, שנקרא כך משום שאת התאריך הזה נהגו לרשום על גבי שטרות לסוגיהם – מסחריים ומשפטיים.1 ראשיתו של מניין השטרות בתקופת הבית השני, בימי שלטון יוון, בשנת 311/312 לפני הספירה – שנת ג' ת"נ (=3450) לבריאת העולם.2
לפיכך, כדי לתרגם את ציון השנה בלוח העברי (לבריאת העולם) לציון השנה לפי מניין השטרות, יש להפחית 3450 שנה מן התאריך העברי. וכך שנת ה'תשס"ז (=5767) בלוח העברי היא שנת ב'שי"ז (=2317) לשטרות. קהילות יוצאי תימן משתמשות גם בימינו בציון מניין השטרות, לדוגמה בכתובה.