התגלות
הופעתו של האל במקרא לפני בני אדם באופנים שונים. מאחר שהאל נמצא מחוץ לטבע, הוא נותר נסתר גם בשעת ההתגלות, שהיא תמיד ביוזמת האל ונועדה לגלות את רצונו לאדם. לפי חז"ל, הסתיימה ההתגלות בתקופה הבתר-נבואית, לאחר מותם של הנביאים האחרונים.
התגלות - במקרא
התגלותו של האל במקרא, פירושה – הופעתו לפני בני האדם באופנים שונים ובצורה מוחשית, "אם כי התיאור הממחיש משמש על פי רוב ביטוי סמלי בלבד".1 האל נמצא מחוץ לטבע, נסתר מבני האדם ו"אינו פוסק להיות נסתר גם אחרי ההתגלות".2 המאפיין המובהק של התגלות האל במקרא היא "הפגישה האישית של האלוהים והאדם" ביוזמתו של האל, ועיקרה – "גילוי רצונו של האל".3 ה' מתגלה לבני האדם כדי לגלות את רצונו ולהדריכם: ה' התגלה במקרא לאישים נבחרים – כגון האבות; לעמו ישראל, העם הנבחר, במהלך הנדודים במדבר ובמעמד הר סיני; ובמיוחד לנביאים, שבהם בחר כשליחיו.4
להתגלות האל במקרא כמה אופנים: היראות ה' בְּמַרְאֶה – כגון: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם" (בראשית יב 7, יח 1) – שמשמעותה אינה ברורה, שהרי לאלוהים אין דמות ואין צורה. ה' מתגלה בחלום הלילה (כו 24; כח 12; מו 2 ועוד), ובחזיונות הנביאים האחרונים יש תיאורים של ה' היושב "עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל" (ישעיהו ו 1), "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם " (יחזקאל א 26). אך תיאורים מסוג זה מופיעים במקרא רק בחזונות הנביאים ולא בתיאורי התגלות של האל ליחידים או לעם ישראל. צורת התגלות אחרת של ה' במקרא הוא מלאך ה': המלאך מוצג בדרך כלל לא כאישיות בפני עצמה אלא כגילוי מיוחד של האל, ומכאן גם כינויו: מלאך ה', מלאך אלוהים – או לחילופין: ה', אלוהים. כך לדוגמה בהתגלות מלאך ה' להגר: "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה'… וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה'… וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ" (בראשית טז 7 – 13), בהתגלות מלאך ה' לאברהם בעקידת יצחק (בראשית כא 11) וכן בהתגלות למשה בסנה: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו… מִתּוֹךְ הַסְּנֶה… וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שמות ג 2 – 4).5 מלאך ה' מתגלה במקרא לא רק ליחידים – אלא גם לעם ישראל כציבור: בשנות הנדודים של בני ישראל במדבר הלך מלאך ה' בראש מחנה ישראל.6
אופן התגלות נוסף של ה' הוא באש ובענן: למשה התגלה ה' לראשונה בסנה הבוער, ולעם ישראל בשנות הנדודים במדבר, "יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן… וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ" (שמות יג 21). ובדומה לכך התגלה ה' במעמד הר סיני, שם התלוו למראה הענן והאש גם "קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד… וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד… וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" (שמות יט 16 – 18).7
התגלות ה' נועדה "בראש וראשונה לשם מתן הדרכה והנהגה", לדוגמה: ההוראה לנח לבנות תיבה (בראשית ו 13 – 21),8 ההדרכה וההוראות לאבות, ובהן ההוראה לאברהם על שינוי שמו ושם אשתו ועל מצוות ברית המילה (בראשית יז 1 – 16).9 בהתגלות במקרא אלוהים מגלה את רצונו לאדם ומבשר לו על העתיד לקרות, דוגמת לידת בן: ה' בישר להגר על הולדת ישמעאל, על שמו ועל עתידו (טז 11 – 12); לאברהם – על הולדת יצחק (יח 10 – 14) ועל עתיד זרעו (יב 7, טו 4 – 5, 13 – 14); ולאשת מנוח העקרה – על הולדת בנה ועל עתידו (שופטים יג 3 – 5).
ההתגלות בהר סיני היא הביטוי המרכזי של התגלות אלוהים לעיני כל ישראל במעמד חד פעמי.10 בהר סיני כרת ה' ברית עם ישראל, וההתגלות הייתה מרכיב מרכזי בטקס הברית: בתקופת המקרא – "רכיב יסודי בכריתת ברית היה, שבעלי הברית חייבים להיפגש, לראות זה את זה", ולפיכך התגלה האל הבלתי נראה לבעלי בריתו, עַם ישראל, במעמד הר סיני.11
הנבואה במקרא היא "הצורה העליונה של התגלות האלוהים… [ה]מתגלה במיוחד לאותם בני אדם שהוא בוחר בהם לשלחם אל עמו".12 אל הנביאים, שלא כמו אל בני אדם אחרים, ה' מדבר בעצמו, ולא באמצעות מלאכיו. אבי הנביאים, משה רבנו, זכה להתגלות ייחודית: ה' נראה למשה כפי שלא נראה לאף אדם אחר, ודיבר אתו "פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות לג 11).
התגלות ה' לנביאים (שאחרי משה) לא נועדה להורות דרך חדשה בעבודת ה', אלא "לדרוש את ההליכה בדרך, שכבר נתגלתה על ידי ה' למשה."13
לפי המקרא, בני האדם זוכים להתגלות האל, שומעים את דבריו וחשים בקרבתו, אך "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה 2), ולכן "התגלות אלוהים במקרא אינה מבטלת את סוד האלוהים אלא מצביעה על רזי פלאו".14
התגלות - במקורות חז"ל
לפי חז"ל, התגלות האל הייתה ייחודית לתקופת המקרא ולאישים מן המקרא. ובתקופה הבתר- נבואית, "מִשֶׁמֵתוּ נביאים אחרונים" (חגי, זכריה ומלאכי), הסתיימה ההתגלות הנבואית – "נסתלקה רוח הקודש מישראל".15
תיאורי ההתגלות של האל במקורות חז"ל דומים באופן כללי לאופני ההתגלות במקרא, אך מדרשי אגדה מרחיבים ומפרטים את התיאור המקראי, תוך שימוש בדימויים המבוססים על האנשה (פרסוניפיקציה) של האל – לדוגמה: מדרש המתאר את צורות ההתגלות של האל לעם ישראל בתקופת המקרא: "לפי שנראה להם הקב"ה (=הקדוש ברוך הוא) בים [סוף] כגיבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה, נראה להם בימי שלמה כבחור, ונראה להם בימי דניאל כזקן, אמר להם הקב"ה: לא… שהם רואים אותו דמויות הרבה, [אלא] אני הוא שבים, אני הוא שבסיני – "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ".16 מדרשי חז"ל גם מרחיבים את מעגל ההתגלות של האל במעמד הר סיני ומחילים אותו על כלל העמים: "כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל – לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות."17 זאת ועוד: קולו של ה' נשמע באותו מעמד "מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהם",18 וכל דיבר מעשרת הדיברות נתרגם לשבעים שפות.19
במקורות חז"ל נזכר הקשר בין הפסקת הנבואה ובין ראשית שלטון יוון בתקופת הבית השני: "עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש, מכאן ואילך הט אוזנך ושמע דברי חכמים."20 הביטוי "רוח הקודש" – שמקורו בלשון חז"ל – מגדיר את התגלות ה' לנביא: במקרא אין תיאור של תכונות שהן תנאים הכרחיים להכשרת האדם לנביא, אלא "הנביא נקרא ונענה, או נשלח ובורח". ואילו לפי חז"ל, אדם זוכה לנבואה, לרוח הקודש, "בזכות הכשרתו ובזכות המידות והסגולות שקנה לו".21 היבט מסוים של הנבואה – הגדת עתידות – התקיים גם לאחר שחדלה הנבואה מישראל, והוא "מצא המשכו בין החכמים". ובמשמעות זו יש במקורות חז"ל אמירות על חכמים ש"צפו" או "כיוונו" ברוח הקודש, ומן הסיפורים הנלווים לקביעות אלו עולה, שהצירוף "רוח הקודש" הוא "בינתם וחכמתם [של חכמים] או מעשה נסים."22 מקורות חז"ל מלמדים כי לאחר שפסקו הנבואה וההתגלות – "היו משתמשין בבת קול",23 במשמעות של הסקת מסקנות "מתוך קול הנשמע באקראי".24 ובמקורות חז"ל נזכרים חכמים ששמעו בת קול,25 ונזכר פעמים רבות הביטוי "יצאה / יצתה (בארמית) בת קול ואמרה…" בהקשר למעשיהם ולקורותיהם של חכמים, כגון בתיאור מותו של רבי עקיבא בידי הרומאים על קידוש השם: "יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא."26 המושג בת קול במקורות חז"ל הוא "הד קלוש" של הנבואה, שכן היא הייתה רק "בבואה של בת קול מן השמים", ואולם אותה בת קול נחשבה גם "להמשכת ההשפעה ממקור עליון".27 ולפי המסופר בתלמוד, היא שהכריעה במחלוקת ההלכתית בין בית הלל ובין בית שמאי – הכרעה שנקבעה לדורות.28 אך במחלוקת ידועה אחרת לא פעלו לפי בת הקול, בהתאם לעיקרון ש"אין משגיחין בבת קול" מאחר "שכבר ניתנה תורה מהר סיני".29 ונראה כי גם במחלוקת בית הלל ובית שמאי נתקבלה ההכרעה לא בזכות אותה בת קול – אלא לאחר שברוב המקרים כבר נהגו כבית הלל", ואותם חכמים שהסתייעו בבת הקול "ראו בה תוספת תוקף לדעתם".30
התגלות בהגותו של ר' יהודה הלוי
בספרו הפילוסופי, ספר הכוזרי, מבחין ר' יהודה הלוי בין התגלות האל לפני תקופת האבות – ואחריה: עד תקופת האבות הייתה התגלות ליחידים – "שאליהם עברה סגולה זו מאדם הראשון", כגון נח; בתקופת האבות – הייתה ההתגלות רק לנבחרים מצאצאי משפחת אברהם ויצחק,31 אך במשפחת יעקב – כל בניו "היו כולם סגולה". ומכאן ואילך הייתה ההתגלות נחלתם של כל צאצאי יעקב שהיו לעם ישראל, "כי אותם בחר האלוה לו לעם… מבין כל אומות העולם", ולפיכך "נעשו כולם ראויים לשמוע את הדיבור האלוהי".32
ר' יהודה הלוי מתייחס בספרו לקושי היסודי הקשור ברעיון של התגלות האל לבני אדם: "כי בורא העולם… עושה השמים והמאורות, יתחבר עם החומר העכור הזה – האדם, וידבר עמו…"33 בתשובה לקושי זה מסביר יהודה הלוי כי אחרי תקופת האבות כל התגלות של האל הייתה מותנית בקיומם של כמה תנאים, והראשון שבהם – ההשתייכות לעם ישראל, לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב. ואפילו משה רבנו, אבי הנביאים, גדולתו "אינה כי אם מכוחם (=בזכותם)" של ישראל.34 יהודה הלוי אינו מתעלם מקיומם של חוטאים בעם ישראל, אך מסביר כי גם בהם נשמרת "הסגולה" המייחדת את עם ישראל כאומה ראויה להתגלות.35
לנביאים מייחס ר' יהודה הלוי מהות פלאית, נבדלת ועליונה בהשוואה לשאר בני האדם,36 ולתפיסתו יש לנביאים "אופן ידיעה מיוחד… שהוא נעלה מידיעת השכל".37 יהודה הלוי עוסק גם בתיאורי האל בדברי הנביאים – תיאורים שיש בהם האנשה (פרסוניפיקציה), כגון: האל בדמות מלך או שופט יושב על "כִּסֵּא רָם וְנִשָּׁא" (ישעיהו ו 1). לפי הסברו, "הנביאים הסתכלו… וראו צורות המתאימות לטבעם הם ולמה שרגילים היו לראות", ולכן בבואם לתאר את מה שראו בחזיונותיהם – "השתמשו בתיאורים גשמיים" ודימו בדבריהם את האל לאדם – שהוא "דימוי מוצדק", שכן האדם שנברא בצלם אלוהים הוא המדרגה הקרובה ביותר "אל הסוג האלוהי-המלאכי".38
לשיטתו של ריה"ל, כל עם ישראל, צאצאי יעקב, נבדלים משאר בני האדם "בתכונות אלוהיות", ולפיכך "כולם מבקשים דרגת הנבואה ורבים מהם מגיעים אליה" וזוכים להתגלות אלוהית "ושמיעת דבריו האלוהיים."39 עם זאת, גם ההתגלות לצאצאי האבות מותנית בקיומם של תנאים מתאימים: לא בכל מקום – אלא רק בארץ ישראל , וגם שם – בתנאי שיישבו בארץ כל בני העם – ולא רק מקצתם.40 ואכן בתקופה שבה ישבו כל בני העם בארץ ישראל "רבו נושאי הנבואה" – וגם אז סייעו להתגלות "תנאים רבים", ובהם הקפדה על דיני טהרה וקיום עבודת ה' בבית המקדש, "ועל הכול – קרבת השכינה".41