עשר המכות – מכות מצרים
עשר המכות שבאו על פרעה ומצרים בהדרגה, מן הקלה עד לכבדה – מכת בכורות. המכות נועדו לשנות את יחסו של פרעה לבני ישראל
ולהביאו להכיר במציאותו של ה'.
חמישה פרקים בספר שמות עוסקים באירועים שקדמו ליציאת מצרים ואשר כוללים את עשר מכות מצרים. עשר המכות באו על פרעה ומצרים בהדרגה, מן הקלה אל הכבדה, ממכת דם ועד מכת בכורות, ששיאה היה בחצי הלילה (ליל יד בניסן) שבו חגגו בני ישראל את חג הפסח הראשון – ויצאו ממצרים.
המכות נזכרות עוד לפני התרחשותן, בהתגלות הראשונה של ה' למשה בסנה: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹך… וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם" (שמות ג 19 – 20). אך מתברר כי מכות מצרים נועדו לא רק לשנות את יחסו של פרעה לבני ישראל ולאפשר את יציאתם ממצרים – אלא לתכלית נעלה יותר של הכרת פרעה במציאות ה', כתגובה להתרסתו בפגישתו הראשונה עם משה ואהרן: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל?! לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'…" (ה 2). פרעה נחשב לאלוהות בעיני עצמו ובעיני המצרים, ומכאן סירובו להכיר באלוהי ישראל, שחזר והודיע לו במהלך עשר המכות: "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" (ז 17), "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ח 18) וכן "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ" (ט 14).
נראה אפוא שכל האירועים הקשורים במכות מצרים לא היו אלא "מאבק לשבור קושי לבו של מי שאמר 'לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה". שהרי אם כל תכליתן של המכות הייתה רק להביא לשחרורם של בני ישראל – די היה במכה אחת, היא מכת בכורות, וספק אם היה צורך בכול עשר המכות."1
ואלה עשר מכות מצרים – החוזרות ונזכרות גם במקרא2 וגם בהגדה של פסח: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, חושך, ארבה, מכת בכורות. בהגדה מסופר כי רבי יהודה הנשיא הוא שקבע את ראשי התיבות המסייעים לזכור את המכות לפי סדרן – דצ"ך, עד"ש באח"ב.
דם: כל מקורות המים במצרים הפכו לדם, הדגים מתו, ולמצרים לא היו מים ראויים לשתייה במשך שבעה ימים (שמות ז 19 – 25).
צפרדע: צפרדעים עלו מן היאור, האגמים ומקורות המים וכיסו את כל ארץ מצרים: הן מילאו את הבתים החדרים, המיטות והתנורים ואת החצרות והשדות של בני העם המצרי וגם של פרעה (ח 1 – 11).
כינים: כל העפר בארץ מצרים התמלא כינים שתקפו את בני האדם והבהמות (ח 12 – 15).
ערוב: הערוב – כנראה ערב רב של בעלי חיים – מילא את בתי המצרים (כולל ארמון פרעה) ואת אדמתם, ורק בארץ גושן, ארץ מגורי בני ישראל, לא היה ערוב (ח 16 – 28).
דבר: מגיפת דבר פשטה בכל הבהמות של מצרים – סוסים, גמלים, בקר וצאן. כל בהמות מצרים מתו במגיפה, ואילו המקנה של בני ישראל לא נפגע כלל (ט 1- 7).
שחין: פיח כבשן שהפך ל"שחין פורח אבעבועות" באדם ובבהמה בכל ארץ מצרים (ט 8 – 12).
ברד: ה' המטיר על מצרים "בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה". המצרים הוזהרו מראש, שכל אדם או בהמה שיישארו בחוץ בזמן הברד – ימותו, וכך היה. כמו כן נשמדו במכת הברד העצים וחלק מן היבולים, ובהם החיטה והכוסמת. אבל בארץ גושן לא היה ברד (ט 18 – 35).
ארבה: ארבה שלא נראה כמוהו במצרים פשט על כל הארץ ואכל את כל הצומח והיבול שנותרו בארץ מצרים אחרי הברד (י 4 – 20).
חושך: במשך שלושה ימים היה "חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה" בכל מצרים, "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" – ורק לבני ישראל "הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (י 22 – 23).
מכת בכורות: ה' עבר בחצות הלילה בכל בתי המצרים והרג את כל הבכורות – "מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה". לא היה בית בארץ מצרים אשר לא היה בו מת – ורק בכורי בני ישראל ניצלו מן המכה (יא4 – 7; יב 29 – 30).
הביטויים "מכות מצרים" ו"מכה שלא כתובה בתורה", נאמרים בלשוננו בהומור קל – ומשמעם: צרות קשות ומיוחדות במינן…