ברכת יצחק לבניו

בספר בראשית מסופר כי יצחק הזקן והעיוור ביקש לברך את עשיו בכורו לפני מותו. רבקה שמעה את בקשתו ורצתה לסכל אותה כדי שיעקב הוא שיזכה בברכה. בסיועו של יעקב הכינה רבקה את המטעמים שביקש יצחק מעשיו, הלבישה את יעקב בבגדי עשיו, ואף שמה פרוות עזים על ידיו ועל צווארו – כדי שיצחק יחשוב שעשיו הוא הבן העומד לפניו.

וכך זכה יעקב בברכה שייעד יצחק לבן הבכור,¹ ובה – שפע יבולים ועליונות על עמי האזור ועל אחיו: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ". וכהמשך להבטחת ה' לאברהם הבטיח יצחק ליעקב: "אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" (כז 28 – 29). כאשר חזר עשיו מן השדה, והתרמית התגלתה – לא יכול יצחק לחזור בו על הברכה שהעניק (בטעות) ליעקב.

יצחק הגיב בחרדה גדולה כשגילה את טעותו, אך נאלץ להסביר לעשיו כי למרות הכול – יעקב "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (כז 33). לבקשת עשיו העניק יצחק גם לו ברכה – פחותה מזו שהתכוון מלכתחילה: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (כז 39 – 40). ברכה זו מבטיחה גם היא שפע כלכלי, אך היא פחותה בערכה משום שהיא מבוססת על עליונותו של יעקב וכוללת גם את האלימות כדרך חיים – "וְעַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה".
טרם צאתו לחרן קיבל יעקב מאביו ברכה נוספת, שהבטיחה לו ולזרעו את הברכה האלוהית השמורה לצאצאי אברהם – ברכת הארץ והזרע: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (כח 3 – 4).