מגילה

א. כינוי לכל אחד מחמשת הספרים בתנ"ך השייכים לחלק הכתובים: מגילת רות, שיר השירים, קהלת, איכה ומגילת אסתר.

ב. מגילת קלף: צורה מיוחדת וקדומה של כתיבת ספרים, שהייתה נהוגה בישראל עד המאה ה- 6 לספירה.

צורה עתיקה זו נשתמרה עד היום בשימוש דתי: ספר התורה שקוראים בבית הכנסת עשוי קלף ומגולל כמגילה עתיקה. הוא כתוב ביד, בכתב סופרים, ואין בו כל סימני פיסוק, ניקוד או טעמים, וגם לא חלוקה לפרקים. את מגילת אסתר קוראים בבית הכנסת רק מתוך מגילת קלף. ואילו את המגילות האחרות שנוהגים לקרוא בבית הכנסת בחגים – יש הקוראים מתוך ספר, ויש הקוראים ממגילת קלף. כבר במקרא נזכרת מגילת קלף והכתיבה עליה: ירמיהו הנביא הצטווה לקחת "מְגִלַּת סֵפֶר" ולכתוב בה "אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם…" (ירמיהו לו 2). יחזקאל הנביא, בטקס הקדשתו, ראה "וְהִנֵּה יָד שְׁלוּחָה אֵלָי וְהִנֵּה בוֹ מְגִלַּת סֵפֶר… וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר", ואותה נצטווה לאכול (יחזקאל ב 9 – ג 2).