לאה גולדברג

לאה גולדברג (1911 – 1970) – משוררת, סופרת ומתרגמת מחוננת של שירים, מסות, מחזות וסיפורים.¹
היא נולדה בקניגסברג שבאימפריה הגרמנית (כיום: קלינינגרד ברוסיה) וגדלה בקובנה שבליטא, שם למדה בבתי הספר התיכון ובאוניברסיטה. היא המשיכה בלימודים אקדמיים בברלין ובבון וקיבלה תואר דוקטור בבלשנות שמית (תרצ"ג – 1933).

שנתיים לאחר מכן, בגיל 24, עלתה לארץ והתיישבה בתל אביב,² תחילה לימדה בגימנסיה "הרצליה" ולאחר שנה הצטרפה למערכת העיתון "דבר", ובו פרסמה מאמרים בנושאי ספרות ואמנות. לאה גולדברג ערכה את השבועון "דבר לילדים" וכעבור זמן הייתה לעורכת ספרי הילדים בהוצאת ספריית פועלים.

החל בשנת תשי"ב – 1952 ובמשך 12 שנה לימדה בחוג לספרות באוניברסיטה העברית וגרה בירושלים יחד עם אמה. היא נפטרה בירושלים בגיל 59 בחודש שבט תש"ל – 1970, ובאותה שנה, כמה חודשים לאחר מותה, הוענק לה פרס ישראל לספרות.³

המשורר יהודה עמיחי הספיד לה בשירו: "עֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת הֵן הַיְחִידוֹת / הַיְכוֹלוֹת לְהִתְחָרוֹת עִם עֵינֵי אָבִי / בְּמִשְׂחָק יְהוּדִי עַתִיק / שֶׁל עֵינַיִים כְּבֵדוֹת הַגוֹלְשׁוֹת / לְגוּמוֹת לְמַטָה." והוסיף: "הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה / מוּכָן אוּלַי לִחְיוֹת עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת / אַךְ הַמְשׁוֹרֶרֶת לֹא רָצְתָה / לְהִזְדַקֵן, וְנִצְחָה."⁴
לאה גולדברג החלה לכתוב שירים בעברית עוד בשנות ילדותה בקובנה, וספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", יצא לאור בתל אביב בשנה שבה הגיעה לארץ.⁵

שירתה אישית ועוסקת ביחיד – בחוויותיו ובאכזבותיו, בעיקר בחוויית האהבה הנכזבת, הבדידות והניכור: "וְאַהֲבָתֵנוּ הַנִכְזֶבֶת / כְּדֶגֶל מְרֻפָּט / בְּרֹאשׁ חוּצוֹת."⁶ ועם זאת – ביטאה בשיריה את ההערכה לחיי היום-יום ולחסדים הרבים והקטנים שהם מציעים לאדם: "לַמְדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵל / עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגָה פְּרִי בָּשֵׁל, / עַל הַחֵירוּת הַזֹאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ לִנְשֹׁם, / לָדַעַת לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל."⁷

בשיריה תיארה גם את נופי ארץ מכורתה, ליטא – "ארץ אהבתה", שבה רק "שִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַּשָׁנָה / וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶתֶר".⁸ למצבה האישי ולבדידותה נתנה ביטוי בשירה "יעקב ורחל", שבו מתוארת בת דמותה המודרנית של רחל אמנו המחכה לאהובה יעקב בבית קפה, "יָשְׁבָה וְעִשְׁנָה. עֲיֵפוּת. קִפָּאוֹן – / …גַם עֵינֵי רָחֵל רַכּוֹת".⁹

בין שיריה של לאה גולדברג – מחזור שירים "אהבת שמשון", המבוסס על דמותו של שמשון המקראי, ומחרוזת שירים "כנגד ארבעה בנים" בהשראת ההגדה של פסח.¹⁰ ארץ ישראל והגעגועים לציון נזכרים במחרוזת שירים קצרה – "משירי ציון". בהשראת מזמור תהלים "על נהרות בבל" (קלז) כתבה המשוררת: "שִׁירוּ לָנוּ מִשִׁירֵי צִיוֹן! / אֵיךְ נָשִׁיר שִׁיר צִיוֹן עַל אַדְמַת צִיוֹן / וְעוֹד לֹא הִתְחַלְנוּ לִשְׁמֹעַ?" ובכל זאת היא שרה על הארץ – על המחצבה ועצי הזית, והביעה בקשה בנוסח תפילת הדרך המסורתית: "אֱלֹהֵינוּ, / הֲבִיאֵנוּ בְּשָׁלוֹם / אֶל מֵעֵבֶר לַיָם…/ וּלְעֵת סְתָו הַחֲזִירֵנוּ אֶל הָאָרֶץ הַקְטַנָה הַזֹאת, / שִׁמְעָה אֶת שִׁירֵינוּ."
לאה גולדברג הייתה גם סופרת ילדים אהודה¹¹ וכתבה עשרות רבות של שירים, מהם שהולחנו והיו לחלק מן היצירה המוזיקלית בישראל. נוסף על שיריה כתבה רומנים – "מכתבים מנסיעה מדומה" (תרצ"ז – 1937) היה הראשון שבהם; הרומן הגנוז "אבידות" – שעלילתו מתרחשת בברלין ערב עליית הנאצים לשלטון – התפרסם בשנת תש"ע – 2010, במלאת ארבעים שנה למותה. לאה גולדברג גם כתבה סיפורים קצרים, ספרי עיון, מסות ומחזות, ובהם "בעלת הארמון", העוסק בשואה.

לעמוד של לאה גולדברג בפייסבוק –http://www.facebook.com/pages/lh-gwldbrg/109480625164