מרדכי זאב פיארברג

סופר עברי במאה ה-19 שלמרות מותו בגיל צעיר סיפוריו זכו לפרסום עוד בחייו.

< 1 דקות

מרדכי זאב פיארברג (1874 – 1899), סופר עברי יליד העיר זווהעיל (כיום: נובוהרד-וולינסקיי) ווהלין (אז באימפריה הרוסית, כיום באוקראינה), שגדל במשפחה חסידית בכפר ולמד ב"חדר" ובישיבה בעיר צ'רנוביל. בזמן לימודיו בישיבה התוודע להגות היהודית של ימי הביניים – "מורה הנבוכים" ו"ספר הכוזרי" – ולהגות החדשה, בעיקר ל"מורה נבוכי הזמן" של רנ"ק ולכתבי אחד העם, כמו גם לשירת ספרד ולספרות העברית החדשה.

בגיל 18 התארס, אך לאחר שחלה בשחפת בוטלו האירוסין. פיארברג הצעיר נסע לוורשה להיוועץ ברופאים, ושם פגש את נחום סוקולוב, עורך "הצפירה" והעביר לעיונו את פירות הביכורים של כתיבתו – שירים וסיפורים קצרים. סוקולוב הציע לו לוותר על כתיבת שירים אך עודד אותו לכתוב סיפורים ואף הבטיח לפרסם אותם בעיתונו.1

בוורשה הכיר פיארברג גם את אחד העם, שנעשה ידיד ותומך לסופר הצעיר: הוא פרסם את סיפוריו של פיארברג בירחונו "השילוח" והשיג לו תמיכה חודשית קבועה.2 הצטרפותו של פיארברג לחוג המשכילים ועיסוקו הספרותי הביאו לקרע עם הוריו ועם הקנאים מבני הקהילה, שהתנכלו לו בשל השפעתו על צעירים יהודים. פיארברג נפטר בדמי ימיו, בגיל 25 (תרנ"ט – 1899), ונקבר בעיר מגוריו, זוועהיל.
בחייו הקצרים הספיק פיארברג לפרסם כמה וכמה סיפורים ומאמרים. הגדול והחשוב בסיפוריו הוא האחרון שכתב, "לאן?", שנדפס ב"השילוח" לאחר מותו (תרנ"ט – 1899). גיבורו של הסיפור הוא נחמן המשוגע, בן הרב המתלבט בין אמונה לכפירה, "האומלל, אשר הרבה הפך והפך בחיים, והמה לא נתנו לו מאומה, גם שם וזכר לא השאירו לו".

נחמן, גיבור הסיפור, הגיע להכרה כי "לא זה הדרך",3 והספרים החדשים שקרא "לימדו אותו להכיר ולדעת את אשר אך הרגיש עד הנה. עתה ראה בעיניים בהירות "מעשי בראשית… הלאה! אבל – לאָן?" והתשובה על שאלה זו נמצאת בסופו של הסיפור: "חדשות סוערות נפלו אז בישראל. העם בעצמו החל לקרוא את הקריאה הגדולה, אשר קרא הוא זה כבר: 'ללכת הלאה!' והעם לא שאל: 'לאן?' הוא כבר מצא לפניו את הדרך הנכונה: לארץ ישראל!"4

פיארברג היה "ממבשרי הרומנטיקה בספרות העברית החדשה. "בסיפוריו ובמאמריו הביע את אכזבתו מן ההשכלה, "שמוטטה את עולם בית המדרש הישן אבל לא העניקה לו תחליף".5 ואילו הוא, שנפשו הייתה חצויה בין שני העולמות, טען כי "הכינור העברי עוד לא נשבר".6
מאמריו וסיפוריו של פיארברג יצאו לאור לאחר מותו (תרס"ד – 1904), ומהדורה מחודשת של כתביו התפרסמה בשנת תשי"ח – 1958 בהוצאת דביר.
סיפוריו של פיארברג – באתר פרויקט בן יהודה.