המשכן – אוהל מועד וכליו

במקרא מתואר מקום ההקרבה והמפגש בין האל לעמו – משכן ואוהל מועד. הוא נקרא בשני השמות וכן בצירוף "משכן אוהל מועד" (שמות לט 32). היה המקדש הנייד של בני ישראל בזמן נדודיהם במדבר: אוהל שאותו היה אפשר לפרק, לשאת ולהרכיב מחדש.
המשכן נבנה לפי ההוראות המדויקות שקיבל משה מה': "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו" (שמות כה 9). למשכן היו שני תפקידים מרכזיים: הוא היה המקום שבו התגלה ה' למשה בזמן הנדודים במדבר, והמקום שבו נעשתה עבודת הקודש של הכוהנים, שעיקרה – הקרבנות.
המשכן, כפי שמתואר בספר במדבר, היה ממוקם במרכז מחנה ישראל – גם בזמן החנייה וגם במהלך מסעיהם. המשכן היה עשוי עצי שיטים מצופים זהב, וחלקו העליון היה מכוסה יריעות של עורות עזים, אילים ותחשים. המשכן עמד בתוך חצר מגודרת, והכניסה הייתה מכוסה מסך רקום וצבעוני,¹ דומה למסך שהיה בפתח המשכן עצמו.
בחצר עמדו מזבח העולה והכיור. למשכן עצמו היו שני חלקים: קודש – וקודש הקודשים, ופרוכת מהודרת, צבעונית ורקומה הבדילה ביניהם. בקודש הקודשים עמד ארון הברית, מכוסה כפורת ועליה הכרובים. בארון הונחו לוחות הברית שקיבל משה בהר סיני. בחלק הקדמי של המשכן, שנקרא קודש, עמדו שולחן לחם הפנים, מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים, ומזבח הזהב – הוא מזבח הקטורת. המשכן הגיע עם בני ישראל לארץ, ושכן זמן מה בעיר שילה, ואחר כך – בקריית יערים, שם נשאר עד שהעלה דויד המלך את ארון ה' לירושלים.

שולחן הפנים

שולחן עשוי עצי שיטים ומצופה זהב שעמד במשכן (ואחר כך – בבית המקדש) בתוך הקודש, מול מנורת שבעת הקנים.² לשולחן נילוו כמה כלים, ובהם קערות וספלים קטנים וקעריות. השולחן כלל 12 מדפים – שני טורים מקבילים ובהם שישה מדפים בכל טור, ועל כל מדף היו מניחים כיכר לחם; 12 כיכרות בסך הכול, לפי מספר שבטי ישראל. מדי שבת היו מחליפים את כיכרות הלחם ועורכים על השולחן כיכרות טריים. את הכיכרות של השבוע הקודם אכלו הכוהנים.³