נס – במקרא ובמקורות חז"ל

לפי המסורת היהודית, הנס הוא התערבות אלוהית גלויה או סמויה במאורעות, לעתים תוך הפרת חוקי הטבע, למען יחידים נבחרים או לטובת עם ישראל. הנסים הבולטים והגלויים במקרא הם אלו הכרוכים בשינוי חוקי הטבע וסדרי היקום, כגון: לידת יצחק לאברהם ולשרה בזקנתם (בראשית כא 1 – 7)¹ והכוח הפלאי שחזר לשמשון בטרם מותו (שופטים טז 25 – 30); קריעת ים-סוף (שמות יד -טו), נפילת חומות יריחו בימי יהושע בן נון (יהושע ו) או השלכת "אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם" על חמשת מלכי האמורי (שם י 11).
במקורות חז"ל מופיעה המילה "נס" פעמים רבות,² אך המילה במשמעות זו אינה מופיעה כלל בלשון המקרא,³ והנס בתנ"ך מתואר במילים כגון "גדולות", "נפלאות" ו"נוראות" – לעתים בצירופן יחד: "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם, נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף" (תהלים קו 21 – 22). הנס במקרא הוא גם "פלא" (שמות טו 11-13), "אות", "מופת" (שמות ז 9) או בצירוף "אות ומופת" (דברים ז 19).

תפיסת הנס במקרא קשורה לניסיון, ונסים רבים הם תוצאה של ניסיון. כך, לדוגמה, מתוארת תקופת הנדודים של בני ישראל במדבר כתקופה רצופת ניסיונות ומעשי נסים: "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי" (במדבר יד 22).

נסים רבים במקרא – בעיקר נסים ליחידים – קשורים בחיים ובמוות,⁴ וכן גם לריפויים של יחידים או של קבוצות באופן פלאי,⁵ שהרי ה' הוא "הרופא בה"א הידיעה" ורופאם של ישראל: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ… כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו 26).⁶

לידה פלאית – כגון לידת יצחק – היא דוגמה גם ליכולתו של ה' כרופא עליון וגם לקשר שבין נסים ובין מתן חיים. הנס במקרא נעשה ישירות בידי ה' – או בידי שליחיו-נביאיו, כגון בידי משה בנס קריעת ים סוף, שבו בקע את הים בעזרת המטה (שמות יד 14, 21) ובאופן דומה הוציא מים מן הסלע (שמות יז 6); או בידי אליהו הנביא, שהחיה את בן האלמנה (מלכים א, יז 20 – 24).

לפי תפיסת המקרא, כל פעולות האל ביקום הן פלאיות, ובריאת העולם, קיומו והתנהלותו השגרתית הם בבחינת נס של ה': "עשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר" (איוב ט 10).
מקורות חז"ל מציינים נסים שקרו לאבות האומה ולאישים אחרים, כמו גם לבני ישראל – לדוגמה: הנס שאירע ליוכבד, אמו של משה רבנו, שלעת זקנה, בגיל 130, זכתה לחזור לימי נעוריה, "שנולדו בה סימני נערות, נתעדן הבשר, נתפשטו הקמטין, וחזר היופי למקומו" – והיא הרתה וילדה את משה.⁷ חז"ל מציינים עשרה נסים שנעשו לבני ישראל במצרים, כאשר ניצלו מעשר מכות מצרים, ועוד עשרה נסים שקרו לבני ישראל על ים סוף (ולא נזכרו בתורה).⁸

לפי חז"ל, נעשו נסים גלויים לעם ישראל לא רק בזמן נדודיהם במדבר, אלא בכל פרק הזמן שהייתה נבואה בישראל, עד שנסתלקה בתחילת ימי הבית השני: "אסתר(=מגילת אסתר) – סוף כל הנסים."⁹ ואף הנס במגילת אסתר לא היה פלא שמחוץ לסדרי הטבע, אלא רק צירוף מקרים מפתיע כחלק מהשתלשלות אירועים טבעית.

סוג זה של נסים – שהם בדרך הטבע – היו גם אירועים כגון שיבת ציון וכן ניצחון המקבים במרד החשמונאים ביוונים, כפי שהם מתוארים במקורות. מקורות חז"ל מציגים סיפורי נסים רבים שאירעו לחכמים – בהם נסים נסתרים, כגון: הנס שאירע לבתו של רבי עקיבא, שניצלה ממוות בזכות מצוות הצדקה,¹⁰ או נסים גלויים.¹¹
מבחינה הלכתית קבעו חז"ל את העיקרון, ש"אין סומכים על הנס":¹² אסור לאדם לחכות לנס, וחובה עליו לעשות ככל יכולתו כדי להתגבר בכוחות עצמו על המצוקה או להתגונן מפני סכנה.¹³
וגם בפסיקת הלכה לא הסתמכו על נס, ואירוע נסי לא היה עדות לתקפותה של הלכה, כפי שמעיד הסיפור על תנורו של עכנאי.¹⁴ אך לאחר שהתרחש נס – יש לברך עליו ולהודות לאל, ובהתאם לכך קבעו חז"ל את ברכות הנסים: במקום שנעשה בו נס לעם ישראל נוהגים לברך:"ברוך… שעשה נסים לאבותינו במקום הזה."¹⁵
נס יציאת מצרים והאותות והמופתים שנלוו לו היו למרכיב מרכזי בתודעה ההיסטורית של עם ישראל, והם באים לידי ביטוי במעגל השנה, בעיקר בחג הפסח.¹⁶ נס הצלתם של היהודים בימי אחשוורוש הונצח בפורים, והצלתם של היהודים בימי החשמונאים – בחג החנוכה, בהדלקת נרות חנוכה בצירוף הברכה "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה".¹⁷