מדרש הלכה
ספרא קדושים, פרשה ב, פרק ד
- מִנַּיִן שֶׁאִם אַתָּה יוֹדֵעַ עָלָיו עֵדוּת אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק עָלֶיהָ?
- תַּלְמוּד לוֹמַר: “לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ”!
- וּמִנַּיִן אִם רָאִיתָ טוֹבֵעַ בְּנָהָר
- אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו
- אוֹ חַיָּה רָעָה בָּאָה עָלָיו
- חַיָּב אַתָּה לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ?
- תַּלְמוּד לוֹמַר: “לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ”.
- וּמִנַּיִן לְרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ
- וְאַחַר הַזְכוּר
- וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה
- חַיָּב אַתָּה לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ?
- תַּלְמוּד לוֹמַר: “לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ”.
ביאור:
- מנין. מהיכן למדים.
- שאם אתה יודע עליו עדות. שאם אדם יכול להעיד במשפט ולספק פרטים שיסייעו לנאשם.
- אין אתה רשאי לשתוק עליה. אסור לאדם להימנע מלהעיד לטובת הנאשם ולהסתיר מידע זה.
- תלמוד לומר .זהו פירוש הכתוב, זה מה שבא ללמד הפסוק “לא תעמד על דם רעך”.
- לסטים. שודדים.
- באים עליו מתנפלים על אדם לפגוע בו.
- חיה רעה. חיה טורפת.
- להצילו בנפשו. להציל את הקרבן באמצעות נטילת נפשו (הריגתו) של התוקף.
- לרודף… אחר הזכור. אדם העומד לקיים יחסי מין בכפייה עם גבר.
- לרודף… אחר הנערה המאורסה. אדם העומד לאנוס נערה מאורסת.
מדרשי ההלכה אוצרים בתוכם עולם שלם של פרשנות שתכליתו לשמור על זיקה מתמדת בין ההלכה שהתפתחה לאורך הדורות לבין ספר הספרים.
רקע
הסיפור הבא המופיע בגמרא מתאר באופן ציורי את המעשה המדרשי שתכליתו היא לשמור על זיקה מתמדת בין מערכת החוקים ההלכתית הענפה שהתפתחה המאות הראשונות לספירה ומקורה אנושי, לבין הספר הקדוש, הספר שאליו תמיד חוזרים.
"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך?
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
על פי הסיפור אלוהים מטריח את עצמו לפני מתן תורה על עיצוב כתרי האותיות מתוך ידיעה שספר התורה עתיד להידרש שוב ושוב בדורות שיבואו. הפירות של דרשות אלו באים לידי ביטוי בקובצי המדרשים ובמדרשים המופיעים בתלמודים.
צוות תרבות il
* * *
תקציר
המושג מדרשי1 הלכה מתכוון למדרשים העוסקים בעניינים הלכתיים ומשובצים בספרות חז"ל – במשנה, בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי. כמו כן כונסו מדרשי הלכה בקבצים מיוחדים של ספרי מדרש, העוסקים בעיקר בחלק ההלכתי של התורה – בחוקים ובמצוות. מדרשי הלכה נועדו לעגן הלכות מן התורה שבעל פה – בפסוקי המקרא, בתורה שבכתב.2 מדרשי הלכה נכתבו בעברית בעיקר בידי התַנָאִים, חכמי המשנה, והם לוקטו ונערכו בארץ ישראל "לא לפני סוף המאה ה-4".3 נראה שבמקור היו שמונה קבצים של מדרשי הלכה – משני בתי מדרש שונים, של רבי עקיבא ושל רבי ישמעאל, אך לידינו הגיעו רק שישה מהם.4 קובצי מדרש אלו עוסקים בארבעת החומשים שבהם מצויים פרקים הלכתיים. הם מאורגנים לפי סדר הפרקים והפסוקים שבתורה,5 אך כוללים, לצד מדרשי הלכה, גם מדרשי אגדה.6 מאז ימי חז"ל ועד ימינו משמשת השיטה הדרשנית כ"עיקר קביעת ההלכה".7
רעיונות מרכזיים
קבצים של מדרשי הלכה
מדרשי ההלכה נתחברו בעברית, בעיקר בידי התַנָאִים, חכמי המשנה בארץ ישראל, אבל הגרסה שהגיעה לידינו היא "תרכובת אמנותית של עורכים" מתקופה מאוחרת יותר.8 מדרש הלכה נועד לעגן הלכות (מן התורה שבעל פה) בפסוק מן התורה (שבכתב), או לשמש מקור שממנו "מסיקים הלכות חדשות"9. הקבצים של מדרשי ההלכה עוסקים בארבעה מתוך חמשת חומשי התורה – שמות, ויקרא, במדבר ודברים,10 והם מתחלקים לשני סוגים, על פי שתי שיטות פרשניות: זו של רבי עקיבא וזו של רבי ישמעאל. ומכאן הכפילות הקיימת בקבצים של מדרשי הלכה: נראה שבמקור היו שמונה ספרים של מדרשי הלכה, שניים לכל אחד מן החומשים, אבל לידינו הגיעו רק שישה מהם. לשניים מחמשת חומשי התורה – שמות, ובמדבר – יש שני קבצים של מדרשי הלכה לפי כל אחת מן השיטות. לספר שמות יש שני קבצים של מדרשי הלכה הנקראים בשם מכילתא – מילה ארמית שפירושה מידה, ומשמעותה: "קובץ מדוד של דברי הלכה".11 לספר במדבר – סִפְרֵי זוטא (שיטת רבי עקיבא) וְסִפְרֵי במדבר (שיטת רבי ישמעאל). לספר ויקרא יש בידינו רק קובץ מדרשים אחד מבית מדרשו של רבי עקיבא: סִפְרָא (=הספר), הנקרא גם "תורת כוהנים". מן המצוי בקובץ וכן ממדרשי הלכה לספר ויקרא המצויים בתלמודים – החוקרים מסיקים כי גם לספר ויקרא היה עוד מדרש הלכה.12 וכך גם לספר דברים: לידינו הגיע מדרש אחד, סִפְרֵי דברים, המורכב כנראה משני חלקים: חלקו הראשון שייך לסוג המדרשים מבית מדרשו של רבי ישמעאל, וחלקו השני – למדרשים מבית מדרשו של רבי עקיבא.13 נוסף על קבצים אלו יש קטעים קצרים של מדרשי הלכה במשנה, בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי. כאמור, גם בקבצים של מדרשי הלכה יש מדרשי אגדה, ובשניים מן הקבצים -כמחצית המדרשים הם מדרשי אגדה, למרות שהקובץ עצמו מוגדר כמדרש הלכה.14
השפעה והתקבלות
שיטות פרשניות במדרשי הלכה
מדרשי הלכה מייצגים, כאמור, שתי שיטות פרשניות, שהתפתחו בשני בתי מדרש שונים בארץ ישראל בתקופת המשנה – זה של רבי עקיבא וזה של רבי ישמעאל. רבי עקיבא היה מחפש משמעות מיוחדת בכל מילה חוזרת או כפולה ובכל צירוף יוצא דופן, ומוצא בהם "תלי תלים של הלכות15". ואילו רבי ישמעאל טען כי "דיברה תורה בלשון בני אדם",16 ולפיכך אין מקום לחפש משמעות מיוחדת ונסתרת בכל מילה, "אלא לקרוא את הפסוק כפשוטו".17 לדוגמה: מן ההכפלה של הפועל לבשל בציווי "וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם" (שמות יב 9) לומד רבי עקיבא הלכה חדשה, שאסור לבשל את זבח הפסח בכל נוזל שהוא – לא רק במים.18 שני הקבצים של מדרשי ההלכה לספר שמות מלמדים על ההבדלים בין שני בתי המדרש – זה של רבי עקיבא וזה של רבי ישמעאל – הבדלים במערכת של עקרונות וכללים – "מידות" – שבהם השתמשו כדי לדרוש וללמוד מן הפסוקים. רבי עקיבא הרבה להשתמש בעיקרון של גזירה שווה, ואילו רבי ישמעאל העדיף להשתמש בעיקרון של קל וחומר,19 שנחשב להגיוני יותר. הבדלים נוספים: שמות חכמים הנזכרים במדרשי ההלכה של כל אחד משני בתי המדרש וכן מינוחים שונים "ולעתים אף מסקנות שונות בהלכה."20 שלא כמו מדרשי האגדה, שלוקטו וקובצו שוב ושוב מימי הביניים ועד ימינו, מדרשי ההלכה כמעט ולא נאספו במהלך הדורות. מן המעט שנאסף ראוי לציין את פרשנותו של מלבי"ם – מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל (1809 – 1879), שקיבץ מדרשי הלכה בפירושו לתורה ואף הוסיף להם ביאור, וכן את מפעלו של עזרא ציון מלמד במאה ה-20. 21
לקריאה נוספת
- מבוא למדרשי הלכה, ענת רייזל, אתר מחלקי המיםדוגמאות למדרשי הלכה על פסוקים מן התורה – באתר הניווט בתנ"ך.מאמר מאת אפרים אלימלך אורבך, "הלכה והיסטוריה", הדן באפשרות להשתמש בהלכה כמקור היסטורי – באתר דעת.פירוש (חלקי) של מלבי"ם למדרשי הלכה על התורה – באתר הניווט בתנ"ך.
הערות שוליים
- המילה מדרש נגזרת מן הפועל לדרוש, שמשמעותה, בין השאר - לחקור, לחפש, ללמוד. המדרש הוא אפוא סוג של פרשנות יצירתית: לימוד של דברים חדשים מתוך פסוקי המקרא, איתור משמעויות חדשות והסקת מסקנות מעבר למה שנראה לנו כמשמעותם הפשוטה של הפסוקים.
- לדוגמה: מדרש הלכה לפסוק "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט 14) מרחיב את משמעות הפסוק וכולל בו את האיסור ההלכתי להכשיל את הזולת על ידי עצה רעה וּמַטְעָה. את המילה עיוור בפסוק מפרשים חז"ל במובן הרחב - מי שהוא עיוור בהבנת הדברים, ואף מביאים דוגמאות לאיסור, כגון - לא לייעץ למישהו לצאת לדרך מוקדם בבוקר בידיעה שזו שעה המועדת לפעילות של לסטים, שודדים; לא לייעץ למישהו למכור את שדהו ולקבל בתמורה חמור בידיעה שזו עסקת הפסד.
- משה דוד הר, "עולמם של חז"ל", בתוך: משה דוד הר (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל - תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, בית הוצאה כתר ומכון יד בן צבי, תשנ"ח - 1998, עמ' 164 - 165. ויש המקדימים את תחילת עריכתם לסוף ימי התנאים (המאה ה-2 לספירה).
- מתוך ששת הקבצים - רק ארבעה מן הקבצים הגיעו לידינו במלואם: מכילתא דרבי ישמעאל לספר שמות; ספרא - לספר ויקרא; ספרי - לספר במדבר; ספרי - לספר דברים (משה דוד הר, "עולמם של חז"ל", בתוך: ההיסטוריה של ארץ ישראל - תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, עמ' 163).
- הכוונה לחומשים שמות, ויקרא, במדבר, דברים - ולא לספר בראשית. ר' להלן, הערה 8.
- לדוגמה: במדרש הלכה לספר שמות - מכילתא דרבי ישמעאל - "כמחצית מהמדרש הם דברי אגדה" (משה דוד הר, "עולמם של חז"ל", בתוך: ההיסטוריה של ארץ ישראל - תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, עמ' 165).
- אפרים אורבך, ההלכה - מקורותיה והתפתחותה, יד לתלמוד, תשמ"ד - 1984, עמ' 78.
- יש הסבורים כי תקופה זו היא סוף ימי התַנָאִים (המאה ה-2) ותחילת ימי האמוראים, חכמי התלמוד (ישעיהו גפני, מ"ב לרנר, מירושלים ליבנה - יחידה 10: מדרש ואגדה, האוניברסיטה הפתוחה, תשל"ח - 1978, עמ' 30). ויש הסבורים כי מדרשי ההלכה לוקטו ונערכו בתקופת האמוראים - לא לפני סוף המאה ה-4 (משה דוד הר, "עולמם של חז"ל", בתוך: ההיסטוריה של ארץ ישראל - תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, עמ' 164).
- יוסף אגור, מבוא לתורה שבעל פה - יחידה 2: מדרש הכתוב ומדרש הלכה, האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"א - 1991, עמ' 114.
- מאחר שספר בראשית הוא סיפורי ברובו, ויש בו רק מעט מצוות (לפי "ספר החינוך" - שלוש בלבד, ובהן ברית מילה) - לא נתחברו לספר בראשית קבצים של מדרשי הלכה, אלא מדרשי אגדה בלבד.
- משה דוד הר, "עולמם של חז"ל", בתוך: ההיסטוריה של ארץ ישראל - תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, עמ' 164. הכוונה לשני ספרים אלו: מכילתא דרבי (=של רבי) ישמעאל ומכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, מבית מדרשו של רבי עקיבא.
- מניחים כי הספרא (לספר ויקרא) מבוסס על בית מדרשו של רבי עקיבא, והקובץ הנוסף - שהיה ואבד - הוא מבית מדרשו של רבי ישמעאל (ישעיהו גפני, מ"ב לרנר, מירושלים ליבנה - יחידה 10, עמ' 29).
- ישעיהו גפני, מ"ב לרנר, מירושלים ליבנה - יחידה 10, עמ' 30.
- בשניים ממדרשי ההלכה - מכילתא דרבי ישמעאל לספר שמות וספרי לספר דברים - כמחצית מן המדרשים הם מדרשי אגדה. וגם מדרש ההלכה לספר ויקרא - ספרא - כולל מדרשי אגדה, כגון: מדרש אגדה העוסק במותם של שני בני אהרן - נדב ואביהוא (ספרא לפרשת שמיני, פרשה א).
- "אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות - ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תִלִין (=תלים) תלין של הלכות" (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כט עמ' ב).
- סִפְרֵי במדבר, שלח, קי"ב.
- ישעיהו גפני, מ"ב לרנר, מירושלים ליבנה - יחידה 10, עמ' 33.
- מכילתא דרבי ישמעאל, פסחא, ו. הדוגמה מבוססת על יוסף אגור, מבוא לתורה שבעל פה - יחידה 2, עמ' 151 - 152. גם רבי ישמעאל עומד על האיסור לבשל את זבח הפסח בכל נוזל שהוא, אלא שאינו קובע זאת לפי הכפלת המילים בפסוק הנזכר.
- "קל וחומר" הוא הכלל המאפשר להסיק בדרך הגיונית מן הדבר הקל - מסקנות לגבי הדבר החמור ממנו: אם לגבי הדבר הפשוט או הקל אנו מצווים לנהוג בדרך מסוימת, הרי שלגבי דבר החמור ממנו - ודאי שכך ננהג. לדוגמה: הקביעה שמקריבים את זבח הפסח גם כאשר החג חל בשבת. מאחר שקרבן התמיד הרגיל, שעל אי הקרבתו אין עונש כרת - דוחה את איסורי השבת, קל וחומר קרבן הפסח, שעל אי הקרבתו נגזר כרת.
- ישעיהו גפני, מ"ב לרנר, מירושלים ליבנה - יחידה 10, עמ' 28. דוגמה להבדלים בשמות החכמים: במכילתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל נזכרים רבי יאשיה, רבי יונתן, רבי נתן ועוד - שכמעט ואינם מוזרים במכילתא מבית מדרשו של רבי עקיבא.
- עזרא ציון מלמד קיבץ בספר אחד את מדרשי ההלכה של התַנָאִים מן התלמוד הבבלי (תשמ"ח - 1988), ובשני ספרים אחרים - את מדרשי ההלכה מן התלמוד הירושלמי (תשס"א - 2000), לפי מחבריהם: תַנָאִים או אמוראים.