יובל / אמירה הס

קולה של אמירה הס הוא מן הייחודיים והמעניינים בשירה העברית העכשווית. ספרה יובל מעניק טעימה מן הפואטיקה שלה, הנועזת מאוד, ומעניק חוויה מיוחדת במינה לקורא. מסורת יהודית לצד מוטיבים מיניים בוטים, לשון רחוב פשוטה לצד משלבים גבוהים ומליציים – הקורא חש שהוא בתוך "סחרחרת מענגת של מילים".

יובל הוא ספר של ראשית, של התחלה שירית, אך גם ספר של "אמצע הדרך", של אישה בוגרת ולא של נערה צעירה.

ההקשר ההיסטורי

אמירה הס החלה לפרסם משיריה רק לאחר גיל ארבעים, אף שכתבה שירה כל חייה. ספר שיריה הראשון, וירח נוטף שיגעון פורסם ב-1984. יובל הוא ספרה החמישי (אחריו יצאו עוד שלושה ספרי שירה), והוא מציג את הפואטיקה הייחודית של הס במלואה. הס אינה חוששת ממשלבים נמוכים בשפה, מעירוב של מקום וזמן ומעיסוק בוטה במיניות. היא כותבת שירה השזורה בחוויות אוטוביוגרפיות, בהן חייה במעברה (היא נולדה ב-1943 ועלתה לישראל עם משפחתה בשנת 1951), שירי מחאה נגד הגזענות שבה נתקלה כמזרחית בישראל ושירים פמיניסטיים.

כבר מכותרתו של ספר השירים אפשר להבחין במודוס של "שיא" המגולם בו. שנת החמישים נחשבת במסורת היהודית לשנת היובל, ובה תוקעים בשופר, קוראים דרור לעבדים והאדמה חוזרת לבעליה המקוריים. זוהי אפוא שנה מיוחדת של שחרור. אף על פי כן, דומה כי הספר כולו מבקש להַפֵּך במושג זה ולפרשו במגוון דרכים. תקיעת השופר נעשית לצופר חילוני וקולו מזעזע את המעברה. קולו הפולח של הצופר הוא סמל לממלכתיות החודרת-כול של המדינה,למשל בשורה: "אז צפרו צופרים בשנות ה-50/ להשתיק את כישופי הזוועה". הצופר משמש אזעקה בפני אסון גדול הממשמש ובא, או כאות זיכרון לאסון שכבר התרחש.

בשיר אחר, הקרוי "הצילו" כתבה אמירה הס:

"לצבוע פני עשר פעמים ויותר/ שבת אחים גם יחד לשבט חסד?/ להיפרדות?/ בעברי ברחובות מלך/ מלך הייתי לפרעות נפשי בי/ אם ישכון עלי טל הלילה/ לתעצומות עולם כמו געגוע?// איש לא ידע שאני חיה כמה נשמות,/ קמה כמו חתול/ שהייתי חוצה את הרחוב בריצת פחד/ בלי לצעוק הצילו/ איש לא ידע / שילדה יהודיה עולה חדשה משנת 1951/ עלולה להיהפך בעיני רוחה לילדה מחאן יונס/ כי חשבה אחותה הלבנה/ שהיא חורגת" (יובל, עמ' 25).

השיר נפתח באקט מכונן של צביעת הפנים, ובהנכחת המתח בין שחור ללבן בישראל. לאחר מכן מוערמת שכבת משמעות שנייה, אתניות ולאום: "ילדה יהודיה עולה חדשה משנת 1951/ עלולה להיהפך בעיני רוחה לילדה מחאן יונס/ כי חשבה אחותה הלבנה/ שהיא חורגת". מיתוס שבת אחים גם יחד מנופץ בשל המחשבה של האחות הלבנה כי אחותה הכהה יותר – חורגת. כך הופכת הילדה המזרחית בעיני רוחה לילדה מחאן יונס, קרי ערביה. את מיקומה הסימבולי של הילדה היהודייה לא קבעה היא עצמה, שהרי היא אינה רואה בעצמה ילדה מוסלמית-ערביה, אלא הילדה האשכנזייה, אחותה, שהדוברת מפנימה את מבטה.

המילים "כל הזמן נופל בי פחד שיפגעו בי" מתקשרות לזיהוי הלאומי והאתני השגוי והתשוקה לנס מובעת דווקא מבעד לפרספקטיבה נוצרית – "ללכת יחפה על המים".

שירתה של הס זכתה מראשיתה להערכה, אולם רק לאחרונה זכתה גם למחקר. בשל העירוב הלשוני האינטנסיבי והתחכום הרעיוני התקשתה שירת הס להתקבל בקרב קהלים רחבים, אולם עם הזמן נחשפה הפואטיקה המורכבת שלה והתפענחה. עליית השיח התאורטי המזרחי אפשרה גם התבוננות מחודשת בפואטיקה הזו, והעניקה לה נראות כערכה.

להס קשר מיוחד ויוצא דופן עם המשורר אלמוג בהר והוא הושפע עמוקות משיריה ואף כתב עליה את עבודת הגמר לתואר השני. בימים אלו עומד לצאת לאור קובץ חדש משיריה בעריכתו של בהר. שירתה של הס היא אחד הקולות המקוריים והנועזים ביותר בשירה העברית העכשווית.

• אמירה הס, אתר זמן-פדיה, אנציקלופדיה חופשית לזמן יהודי מלא.
• בהר, אלמוג (יוני–יולי, 2004). אמירה בת סלימה פרק ראשון (סיפור של אלמוג בהר המתכתב עם שירה של אמירה הס). אתר במה חדשה.
• בהר, אלמוג (אוגוסט–ספטמבר, 2004). אמירה בת סלימה פרק שני (סיפור של אלמוג בהר המתכתב עם שירה של אמירה הס). אתר במה חדשה.
• בהר, אלמוג (30 במארס, 2007). הדמעות, כתב הברייל של הנשמה. אתר הארץ.
• בהר, אלמוג (סתיו–אביב תשע"א). זהות ומגדר בשירתה של אמירה הס. פעמים, 125–127,315–317.
• גוטקינד, נעמי (י"ט באדר תשמ"ז, 20 במארס, 1987). אמירה הס – השירה כנבואת הלב. הצופה, עמ' 6.
• גל, נעמי (תש"ן). "הכל קרה לבד" – המשוררת אמירה הס. התחדשות, ו, 147.
• הס, אמירה (י"ד בתשרי תשס"ו, 17 באוקטובר 2005). אישיות שאינה בנויה להתאים למציאות הזאת. הארץ, ספרים, עמ' 62.
• הס, אמירה (7 בפברואר, 2010). האגו שלך דהר לשחקים, ynet‏, ספרים.
• זך, נתן (2000). מחותנת לרוח. הד החינוך, 74(9), 47.
• ליפסקר, אבידב (1986).לשונו וסגנונו של השיר המיסטי (קריאה בשיר "ומגבה מטתי אני אשה" מאת אמירה הס). עלי שיח, 24, 181–191.
• מאנה, נורית (תש"ן). אמירה הס – משוררת. התחדשות, ו, 147–148.
• מוסקטי-שטינדלר, גבריאלה (תשנ"ח). אמירה הס – השירה כאוטוביוגרפיה. בתוך אברהם בן-אמתי (עורך), כנס שטרסבורג: דברי הכנס המדעי העברי השנים-עשר באירופה, אוניברסיטת שטרסבורג, תשנ"ו (עמ' 129–133). ירושלים: ברית עברית עולמית.
• נבות, אמנון (1985). אמירה בת סלימה ותקוות השיר. עכשיו, 50, 139–350.
• נגב, אילת (כ"ו באב תש"ן, 17 באוגוסט 1990). נגעה בנשמתן <על המשוררת אמירה הס>. ידיעות אחרונות, 7 ימים, עמ' 34–35.
• סופר, טובי (25 במאי, 1988). באה בשעטה: ריאיון עם אמירה הס. ידיעות אחרונות, זמנים מודרניים, עמ' 6–7.
• עברון, עדנה (1987). "מגירות הלב" עם אמירה הס. פרוזה, 99, 81–85 (הריאיון שודר ב"קול ישראל").
• עברון, עדנה (י"א בניסן תשנ"ג, 2 באפריל, 1993). להיות משוררת – זה סיוט (ריאיון עם המשוררת אמירה הס). ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, עמ' 29.
• Alcalay, Ammiel (1996). There was a time: An interview with Amira Hess. In Ammiel Alcalay (Ed.),Keys to the Garden: New Israeli writing (pp. 273–275). San Francisco: City Lights Books.(also published in:(Winter 1994).Literary Review, 37(2), 304–305.)