מדרשי אגדה
א ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו,
רבי יוחנן פתח (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו',
א"ר יוחנן אם זכה אדם אוכל שני עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר (שם תהלים קל"ט ) ותשת עלי כפכה,
אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם,
א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן,
איתיבון ליה והכתיב ויקח אחת מצלעותיו אמר להון מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו) ולצלע המשכן דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו',
רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר"א אמר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו הדא הוא דכתיב (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו',
רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר מלא כל העולם בראו, מן המזרח למערב מנין שנאמר (שם תהלים קל"ט ) אחור וקדם צרתני וגו', מצפון לדרום מנין שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומנין אף בחללו של עולם שנא' ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג) כפך מעלי הרחק,
א"ר אלעזר אחור למעשה יום הראשון וקדם למעשה יום האחרון,
הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר תוצא הארץ נפש חיה למינה זה רוחו של אדם הראשון,
א"ר שמעון בן לקיש אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון,
הוא דעתיה דר"ש בן לקיש דאמר ריש לקיש ורוח אלהים מרחפת על פני המים זו רוחו של מלך המשיח היך מה דאת אמר (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה', אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך,
א"ר נחמן אחור לכל המעשים, וקדם לכל עונשין, אמר רבי שמואל אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה הדא הוא דכתיב (תהלים קמח) הללו את ה' מן השמים וגו' ואומר כל הפרשה, ואחר כך הללו את ה' מן הארץ וגו' ואומר כל הפרשה ואח"כ אומר מלכי ארץ וכל לאומים בחורים וגם בתולות.
א"ר שמלאי כשם שקילוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף כך ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף מה טעמיה שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים, ואח"כ ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו', ואח"כ ויאמר אלהים נעשה אדם וגו'.
ב רבי חמא בר חנינא פתח (איוב כ) הזאת ידעת מני וגו',
אמר רבי חמא בר חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין והיו שואלין אלו לאלו מה שברון נעשה במדינה היום, של ששי היו שואלין של חמישי, ושל חמישי של רביעי, ושל רביעי של ג', ושל שלישי של שני, ושל שני של ראשון, ושל ראשון למי היה לו לשאול לא לבני המדינה שהיו עסוקין בדימוסה של מדינה, אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו מה בריות ברא הקב"ה בכם, היום של ששי שואל של חמישי וכו' עד לראשון למי היו שואלין לא לתורה שקדמה לברייתו של עולם, דאמר ר"ש בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם, הה"ד (משלי ח) ואהיה אצלו אמון וגו' ויומו של הקב"ה אלף שנים, דכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול הוי הזאת ידעת מני עד וגו', התורה יודעת מה קודם לברייתו של עולם אבל אתה אין לך עסק לדרוש, אלא (איוב כ) מני שים אדם עלי ארץ,
ר"א בשם בן סירא אמר בגדול ממך אל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, במכוסה ממך אל תשאל, במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות.
ג ויאמר אלהים נעשה אדם. במי נמלך?
רבי יהושע בשם ר' לוי אמר במלאכת השמים והארץ נמלך, משל למלך שהיו לו ב' סנקליטים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן,
רבי שמואל בר נחמן אמר במעשה כל יום ויום נמלך, משל למלך שהיה לו סנקתדרון, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו,
ר' אמי אמר בלבו נמלך, משל למלך שבנה פלטין ע"י ארדכל ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על ארדכל, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו, א"ר אסי משל למלך שעשה לו סחורה ע"י סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו.
ד א"ר ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו הה"ד (תהלים א) כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו,
ר' חנינא לא אמר כן, אלא בשעה שבא לבראת את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת ואמר להן נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים כי הודיע ה' דרך הצדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד, איבדה מהם, גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גילה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא.
ה א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח,
רבנן אמרי לה בשם ר' חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם, הה"ד וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם,
ר' הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם.
ו ר' הונא בשם רבי איבו אמר בדעת בראו, שברא צרכי מזונותיו ואח"כ בראו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם (שם תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הדא עקתא להן מבריא, אמר להון א"כ צונה ואלפים כלם וגו' למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנאה יש למלך שמלאו, אמרו לפניו רבונו של עולם (שם תהלים ח' ) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ עביד מה דהני לך.
ז רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר בנפשותן של צדיקים נמלך הה"ד (ד"ה =דברי הימים= א ד) המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שמה, המה היוצרים, על שם וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, יושבי נטעים, על שם ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם, וגדרה, על שם (ירמיה ה) אשר שמתי חול גבול לים, עם המלך במלאכתו ישבו, עם המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשות של צדיקים שבהן נמלך הקדוש ב"ה וברא את העולם.
ח רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמר לפניו רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא, אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה, אמר לו הקב"ה משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני והן אומרים לו למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת,
א"ר לוי לית הכא מלכו, אלא משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, וראה בלורין א' מושלכת, אמר מה נעשה בה, מהן אומרים דימוסיות ומהן אומרים פריבטאות, אמר המלך אינדרטין אני עושה אותה מי מעכב.
ט שאלו המינים את רבי שמלאי כמה אלהות בראו את העולם אמר להם אני ואתם נשאל לימים הראשונים, הה"ד (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן אלא אשר ברא, חזרו ושאלו אותו אמרו לו מה הוא דין דכתיב בראשית ברא אלהים אמר להם בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים, אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינין, אתה מוצא תשובה בצדה, חזרו ושאלו אותו, אמרו לו מה הוא דין דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר להון קראון מה דבתריה ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו רבי לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב, אמר להם לשעבר אדם נברא מן האדמה חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה, חזרו ושאלו אותו אמרו ליה מה דין דכתיב (יהושע כב) אל אלהים ה' וגו', אמר להם הם יודעים אין כתיב כאן אלא הוא יודע, אמרו לו תלמידיו לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב, אמר להם שלשתן שם אלהים הן, כאינש דאמר בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר, חזרו ושאלו לו א"ל מה הוא דין דכתיב (שם יהושע כד) כי אלהים קדושים הוא, אמר להן קדושים המה אין כתיב אלא קדושים הוא.
י אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא איפרכוס, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.
יא זכר ונקבה בראם, זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך זכר ונקוביו בראם רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם ר"א אמרי ברא בו ארבע בריות מלמעלה וארבעה מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה, מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת, ובהמה אינו רואה, אתמהא, אלא זה מצדד,
ר' תפדאי בשם ר' אחא העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינן פרין ורבין והתחתונים פרים ורבים, ולא נבראו בצלם ובדמות, אמר הקב"ה הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים, רבי תפדאי בשם ר' אחא אמר, אמר הקב"ה אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים אם יחטא ימות ואם לא יחטא יחיה.
יב ורדו בדגת הים, מר רבי חנינא אם זכה רדו ואם לאו ירדו,
אמר רבי יעקב דכפר חנין את שהוא בצלמנו כדמותנו ורדו, את שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו,
רבי יעקב דמן כפר חנן אמר יבא צלמנו ודמותנו, וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו, ויברך אותם אלהים, תמן תנינא בתולה נישאת ליום רביעי ואלמנה ליום חמישי למה שכתוב בהן ברכה, והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי, בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי, ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה וכבשוה וכבשה כתיב, האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה,
ר' יוחנן בן ברוקה אומר אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים וגו', וכבשוה וכבשה כתיב, האיש כובש אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל, מנא לן מן דינה שנאמר (בראשית לד) ותצא דינה ולבסוף נכשלה הה"ד (שם בראשית ל"ד ) וירא אותה שכם וגו', רבי ירמיה ור' אבהו ור' יצחק בר מריון בשם רבי חנינא הלכה כרבי יוחנן.
יג א"ר אבהו נטל הקב"ה כוס של ברכה וברכן,
אר"י ברבי סימון מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון, אמר רבי שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים, מברך חתנים מניין, ויברך אותם אלהים, ומקשט כלות מניין, (שם בראשית ב) ויבן ה' אלהים את הצלע, מבקר חולים מניין, שנא' (שם בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא, קובר מתים מניין, (דברים לד) ויקבר אותו בגיא,
א"ר שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית לה) וירא אלהים אל יעקב עוד וגו', מה ברכה ברכו רבי יונתן אמר ברכת אבלים.
מתוך: מדרש בראשית רבה (וילנא) פרשה ח
מבוא על מדרשי אגדה. מדרשי האגדה הם ז'אנר ספרותי ייחודי. ביסודם ניצבת תפיסת עולם הרואה את הטקסט באופן שונה מהאופן בו אנחנו רגילים לראותו.
רקע
"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". פסוק פשוט, קל ומובן.
עכשיו קראו את הפסוק שוב:
אלה תולדות השמים והארץ,
בהא! (כאן צריך לצעוק – הא!!!)
בראם.
הקריאה השנייה, קריאה המופיעה במדרש 'בראשית רבה' מוסיפה לפסוק את הדרמה ואולי הכאב והחרדה שמלווים את בריאת היקום..
איזו קריאה נכונה יותר? רוב הקוראים יחשבו שהקריאה השנייה עושה עוול לפסוק וקורעת אותו לקרעים.
חז"ל סברו שהטקסט המקראי מכיל אינספור רבדים. שהמילים ניתנות להיקרא שוב ושוב ולהישמע שוב ושוב, כל פעם בדרך אחרת. כניסה לעולם האגדה והמדרש היא כניסה לעולם שבו המילים אינן קפואות, הן מזמינות את הקורא לשוב אליהן שוב ושוב ולגלות את החיות שבהן.
תקציר
המילה מדרש נגזרת מן הפועל לדרוש, שמשמעותה, בין השאר – לחקור, לחפש, ללמוד. המדרש הוא אפוא סוג של פרשנות יצירתית: לימוד דברים חדשים מתוך פסוקי המקרא, איתור משמעויות חדשות והסקת מסקנות מעבר למה שנראה לנו כמשמעותם הפשוטה של הפסוקים. מדרשי האגדה נכתבו בעברית ובארמית – בעיקר בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה כחלק מספרות חז"ל1, והם מפוזרים ומשולבים במשנה, בתוספתא, בשני התלמודים (הבבלי והירושלמי2) וגם בקבצים של מדרשי הלכה. מדרשי אגדה כונסו גם בקבצים, בספרים נפרדים שהמילה מדרש מופיעה בכותר שלהם, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא. המילה מדרש מציינת אפוא גם ספר או קבוצת ספרים3 הכוללים מדרשי אגדה של חז"ל לחמישה חומשי תורה, לחמש מגילות ולספרי תנ"ך נוספים4. מדרשי האגדה משמשים יסוד מרכזי בפרשנות המקרא המסורתית ומציעים ללומדיהם "התחדשות תמידית, חירות, רשות … לחלוחית של שירה5".
רעיונות מרכזיים
מדרשי אגדה: רעיונות ומגמות
באמצעות מדרשי האגדה ביקשו חז"ל למצוא בפסוקי המקרא מסרים הולמים לשאלות דורם6, כמו גם רעיונות הנוגעים לערכים, ובהם – המשפחה, אבות האומה ומנהיגיה, לימוד תורה, העולם הבא. חז"ל נתנו ביטוי לרעיונות אלו במשלים ואמרי חכמה, בהרחבות לסיפורים מקראיים ובסיפורים על מעשי חכמים. מדרשי אגדה מציגים לעתים פנים שונות ואף סותרות של דמות או אירוע – באותו מקור עצמו, בשני מדרשים סמוכים7, או בשני מקורות שונים8. נראה שחז"ל ייחסו חשיבות "מוגבלת למדי" לעצם קיומן של הסתירות ולא ביקשו לבטלן9. זאת ועוד: למרות סתירות אלו משמשים מדרשי האגדה יסוד מרכזי בפרשנות המקרא, ופרשניו (המסורתיים) "מתייחסים אל האגדה כמשהו שמחייב אותם10".
קבצים קדומים של מדרשי אגדה
כאמור, מדרשי אגדה מפוזרים ומשולבים במשנה, בתוספתא, בשני התלמודים (הבבלי והירושלמי) ובקבצים של מדרשי הלכה, והם גם כונסו בקבצים, בספרים נפרדים11. הקבצים הקדומים ביותר של מדרשי אגדה שהגיעו לידינו הם שלושה מדרשי רבה מן המאה ה-6 לספירה: שניים לספרי התורה – בראשית רבה, ויקרא רבה; ואחד למגילת איכה – איכה רבה. מדרשי רבה לארבע מחמש המגילות – שיר השירים, רות, קהלת ואסתר – הם מן המאה 8-7 לספירה. הקבצים האחרים של מדרשי רבה לתורה (לחומשים שמות, במדבר ודברים) נערכו אחר כך, כנראה בתחילת ימי הביניים. מדרש תנחומא הוא קובץ מדרשי האגדה המקובל והנפוץ ביותר – אחרי מדרשי רבה. קובץ מדרשים זה מיוחס לאמורא הארץ-ישראלי תנחומא בר אבא, והוא נערך כנראה nאמצע המאה ה-7 לספירה ועד לראשית המאה ה-10.
העריכה במדרשי אגדה
הקבצים הקדומים של מדרשי אגדה, וגם הקבצים שנתחברו בעקבותיהם, מבוססים על שתי שיטות שונות של ארגון ועריכה: השיטה האחת מציגה את כל מדרשי האגדה הנוגעים לכל פרקי הספר ופסוקיו – דוגמת קובץ המדרשים בראשית רבה ואיכה רבה12. קבצים אלו משמשים כאנציקלופדיה מדרשית לספר מסוים מספרי התנ"ך, וכוללים את כל מדרשי האגדה העוסקים בספר זה. השיטה השנייה מבוססת על הקריאה בתורה בבית הכנסת, והיא כוללת מדרשי אגדה לפסוקים נבחרים (בדרך כלל הראשונים) מפרשות התורה ולפרקיהנביאים והכתובים שבהם קוראים בהפטרה – ולא לכל פרקי הספר ופסוקיו. קובץ המדרשים לספר ויקרא (ויקרא רבה) הוא דוגמה לעריכה מסוג זה13. יש הסבורים כי ההבדלים בין שני סוגי העריכה מעידים על המסגרות השונות שבהן נוצרו קובצי המדרשים הקדומים. לפי סברה זו, הקבצים הכוללים מדרשים לכל פרקי הספר ופסוקיו – נתחברו בבתי המדרש, ואילו קבצים הכוללים מדרשים לפסוקים נבחרים מכול פרשה בקריאת התורה – נוצרו בבתי הכנסת14.
השפעה והתקבלות
קבצים מאוחרים של מדרשי אגדה
החל במאה ה-8 לספירה ועד לימינו מופיעים ספרי מדרשים שאינם אלא אוספים או עיבודים של מדרשי אגדה – שלוקטו בדרך כלל מן הספרות המדרשית שקדמה להם ונערכו מחדש עם שינויים ותוספות. אחד הראשונים בספרי המדרש המאוחרים הוא פרקי דרבי אליעזר, שנתחבר במאה ה-8 לספירה תחת שלטון מוסלמי, כנראה בארץ ישראל. קובץ זה משלב את האגדה הקדומה עם "תפיסה חדשה בת זמנו15", לדוגמה: עורך הקובץ נתן לנשות ישמעאל את השמות פטימה ועיישה (שמות אשתו ובתו של מוחמד). מדרש הגדול נתחבר בתימן במאה ה-13, ובו מדרשי אגדה לחמישה חומשי תורה בלבד. עוד דוגמה לקבצים מאוחרים של מדרשי אגדה הם ה"ילקוטים", 16 שעורכיהם הקפידו שלא להוסיף למדרשים מדברי עצמם. ה"ילקוט" המפורסם ביותר הוא "ילקוט שמעוני", הכולל מדרשי אגדה לכל ספרי התנ"ך. ספר מדרשים מאוחר מן המאה ה-16 הוא "עין יעקב17", הכולל מדרשי אגדה ודרשות שלוקטו רובם ככולם מן התלמוד הבבלי.
ספרים מודרניים של מדרשי אגדה
במאה ה-20 ראו אור ספרים מודרניים של מדרשי אגדה, שאינם אלא אוספים של מדרשים קדומים – מן המשנה, התוספתא, התלמודים ומקובצי המדרש השונים. ספרים אלו מציגים מדרשי אגדה שלוקטו, תורגמו לפי הצורך (מארמית) ועובדו בידי עורכיהם, במגמה להתאימם לקורא המודרני. כזה הוא ספרו של לוי גינצבורג, "אגדות היהודים", ה"מְסַפֵּר מחדש… את כל מה שאי פעם סופר… על סיפורי המקרא18", תוך שילוב כמה מדרשים לסיפור רצוף העוסק בנושא מסוים (כגון: יציאת מצרים)או בדמות מסוימת (כגון: כל אחד מאבות האומה; משה רבנו). "אגדות יהודים" יצא לאור לראשונה בשנת תרס"ט – 1909 בגרמנית, והוא תורגם לכמה שפות, ובהן אנגלית ועברית. ספר אחר הוא "אוצר המדרשים" שכתב יהודה דוד אייזנשטיין, שהתפרסם לראשונה בשנת 1915 בארצות הברית – בעברית19. הספר המפורסם ביותר בקובצי האגדה המודרניים הוא ספר האגדה שערכו ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ושיצא לאור לראשונה בהוצאת מוריה, אודסה, בשנת תרע"ד – 1913. ביאליק ורבניצקי האמינו כי כל מי שרוצה להכיר את האומה הישראלית – "על כורחו ילך אצל האגדה" שהיא "יצירה קלאסית של רוח עמנו… יצירת מופת לדורות עולם". הספר, הכולל גם חומר ממדרשי הלכה, הוא מעיקרו "אנתולוגיה ספרותית גדולה ומלאה", שנועדה, לפי הצהרת העורכים, "להשיב את האגדה העברית לעם העברי20". המדרשים בספר האגדה ערוכים לפי נושאים ומסודרים בסדר כרונולוגי – מבריאת העולם וראשית האנושות ועד לחורבן הבית השני. כדי להתאים את האגדה לטעמו של הקורא המודרני, שני העורכים תרגמו (מארמית) ועיבדו "מקורות מקבילים וכפולים, כדי שלא יסתרו זה את זה", כך שהמדרש המוצג לקורא בספר האגדה הוא גרסה מעובדת ומפשרת של מקורות מדרשיים שונים ואף סותרים21.