מעמד הר סיני בספרות חז"ל וימי הביניים
מדרשי חז"ל על מעמד הר סיני עוסקים בהיבטים שונים של האירוע שלא נזכרים במקרא: העיתוי, בחירת הר סיני, בחירת מקבל התורה ועוד. בספרות ימי הביניים שימש המעמד הוכחה לאמיתותה של דת ישראל והתפרש גם כנקודת מפנה ביחס העם אל משה כנביא ה'.
מעמד הר סיני במדרשי חז"ל
מדרשי חז"ל על מעמד הר סיני עוסקים בעיקר במתן תורה על היבטיו השונים, ובהם כאלו שאינם נזכרים במקרא: העיתוי של מתן תורה – כחודשיים אחרי יציאת מצרים; בחירת המקום למתן תורה – הר סיני דווקא ולא הרים אחרים; בחירת מקבל התורה – ישראל דווקא ולא עמים אחרים.
המדרשים גם מרחיבים את תיאורי המעמד הנזכרים במקרא, ובכלל זה את התופעות העל-טבעיות שהתרחשו בזמן ההתגלות ואת תגובת העמים להתגלות.
על העיתוי של מתן התורה – כחודשיים אחרי יציאת מצרים ולא בשעת היציאה – נאמר במדרש אגדה: "ראוין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתינתן להם תורה מיד" – אבל ה' החליט להמתין, מכיוון שזה עתה יצאו "משעבוד טיט ולבֵנים" והם אינם מסוגלים "לקבל תורה מיד."1
מדרשי חז"ל עוסקים, כאמור, גם בשאלה, מדוע ניתנה התורה על הר סיני דווקא, והם מתארים את התחרות בין ההרים, ובהם תבור וכרמל, על מועמדותם לשמש כאתר ההתגלות: "עלי התורה ניתנת". בסופו של דבר נבחר הר סיני דווקא, אם משום שלא שימש אתר לעבודת אלילים, אם משום ענוותנותו – "שהשפיל את עצמו לומר: שאני נמוך".2
לפי מדרשי חז"ל, התורה לא נועדה מלכתחילה רק לישראל – להיפך: היא הוצעה לישראל רק אחרי שכל העמים האחרים דחו אותה: תחילה פנה ה' לבני עשיו, אחר כך פנה לבני עמון ומואב, צאצאי נח, ומהם עבר לבני ישמעאל. "לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה, אם ירצו ויקבלו את התורה." אך כל העמים סירבו להצעה אחרי ששמעו על ההתחייבות – עשרת הדיברות שבתורה. ורק אחרי שכל העמים דחו את התורה, הציע אותה ה' לבני ישראל, ואלו נענו מיד וללא תנאי באומרם: "נעשה ונשמע.3 בהמשך למסופר במקרא מתארים מדרשי חז"ל את מעמד הר סיני כמעמד שוויוני, שבו השתתפו כל בני העם ללא יוצא מן הכלל, וההתגלות הותאמה לכל אחד לפי יכולתו וכוחו: "הזקנים – לפי כוחן, הבחורים (=הצעירים) – לפי כוחן, והקטנים – לפי כוחן… והנשים – לפי כוחן, ואף משה – לפי כוחו."4 זאת ועוד: הקולות שנשמעו בזמן ההתגלות היו "בשבעים לשון" – בשבעים שפות, "כדי שישמעו כל האומות".5
במדרש יש הרחבה מפורטת של תגובת מלכי העמים להתגלות – לקולו של ה' שנשמע "מסוף העולם ועד סופו." כל מלכי העמים מיהרו לבלעם לקבל הסבר להתרחשות, וכששמעו שמדובר במתן תורה לישראל – פתחו כולם ואמרו: "ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט 11).6 חז"ל מתארים את ההתגלות כמעמד כלל אנושי וקוסמי, שהטביע את רישומו על היקום כולו ועל כל יצוריו: "ציפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים (=מלאכים) לא עפו… הים לא נזדעזע (=לא זע), הבריות לא דיברו". היקום כולו עמד שותק ומחריש, ורק אז נשמע קולו של ה' – "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ".7 לבני ישראל אירעו נסים לקראת מעמד הר סיני: מלאכי השרת ירדו בהוראת ה' וריפאו את כל בעלי המומים מתקופת השעבוד.8
על חד-פעמיות של מתן תורה – תורה שבכתב ותורה שבעל פה – ועל תוקפו וסמכותו לכל הדורות אמרו חז"ל: "מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, אפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד להורות בפני רבו – כבר נאמר למשה בסיני."9
מעמד הר סיני בהגות ימי הביניים
ייחודו של מעמד הר סיני, שבו נתגלה ה' לעיני העם כולו, שימש הוכחה לאמיתותה של דת ישראל בספר הכוזרי שכתב ר' יהודה הלוי. בספר מבקש מלך הכוזרים מן החבר היהודי הסבר על דת ישראל, על דרך התקבלותה ועל אמיתותה. בתשובה מתאר החבר את ההתגלות במעמד הר סיני, שבו קיבלו בני ישראל את עשרת הדיברות "לא מיחידים ולא מנביא יחיד, כי אם מפי האלוה". ועל "המעמד הגדול" והדיבור האלוהי לכל העם נוסף הנוסח הכתוב – לוחות הברית, וכל העם ראה "את הדברים בכתב אלוהי".
ההתגלות בהר סיני היא אפוא המקור לאמיתותה של דת ישראל, שכן אין זה אפשרי או סביר שעם שלם יבדה מלבו את מעמד הר סיני או שיאמין לאדם יחיד או לכמה אנשים שהיו בודים מעמד זה מלבם. ומן היום ההוא ואילך האמין העם במשה כשליחו של ה' וכנביאו – לראשונה מאז יציאת מצרים, וכל מי שהיה נוכח במעמד הר סיני וראה את כל האותות והמופתים ביציאת מצרים "נתאמת לו כי הדבר בא מלפני הבורא" – ומכאן האמונה בתורת ה' ובייחודו של האל.10
רמב"ם בספרו משנה תורה מציין את מעמד הר סיני כאירוע שהביא למפנה ביחסו של העם אל משה: רק אז ושם, במעמד הר סיני, האמינו בני ישראל כי משה הוא אכן נביאו ושליחו של ה'. למרות כל האותות שעשה משה לעיני בני ישראל עד אז – הוא לא רכש את אמון העם: "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה." ומה שהביא לשינוי ביחסם אל משה היה מעמד הר סיני: שם, במעמד ההתגלות, ראו בני ישראל במו עיניהם ושמעו במו אוזניהם את "האש והקולות והלפידים" והם ראו את משה "ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו – ואנו שומעים: משה, משה, לך אמור להן כך וכך…" ורמב"ם מוסיף ושואל: "ומניין שמעמד הר סיני לבדו הוא הראייה לנבואתו [של משה] שהיא אמת?" והוא משיב בציטוט: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט 9). ומכאן מסיק רמב"ם, "שקודם דבר זה (=מעמד הר סיני) לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם – אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה". אבל אחרי מעמד הר סיני – "כל ישראל עדים לו… ואינו צריך לעשות להן אות."11