מורה נבוכי הזמן / ר' נחמן קרוכמל

החל מהמאה ה-18 נתפס תהליך המודרניזציה של היהודים כחזרתם להיסטוריה. ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק, 1785–1840), מנהיג השכלת גליציה, היה בין הראשונים לנסח את עולם המושגים הדתיים של היהדות בשפת הפילוסופיה האירופית. בספרו המכונן מורה נבוכי הזמן הציע קרוכמל תפיסה כוללת של היהדות כמערכת של אמונות דתיות, כתפיסה פילוסופית וכקולקטיב לאומי שלו נתיב עצמאי של התפתחות היסטורית. בספר זה ביסס קרוכמל את עולם המושגים להבנת היהדות כאומה בהיסטוריה.

בניגוד לתפיסה הרווחת, הן בקרב החברה האורתודוקסית הן בקרב המשכילים הרדיקלים, שלפיה היהדות הרבנית מנותקת מן ההיסטוריה, טען קרוכמל שהיהדות מגלמת בתוכה את רוח ההיסטוריה ומתפתחת ומשתנה כל הזמן.

ההקשר ההיסטורי

אף שנחמן קרוכמל נעדר כל הכשרה מדעית פורמלית, הוא התמסר לחלוטין ללימוד עצמי וכך רכש ידע נרחב הן בתחומי היהדות המסורתיים הן בתחומי הדעת החיצוניים – פילוסופיה, לשונות זרות ובלשנות, היסטוריה יהודית וכללית. מכוח מעמדו האינטלקטואלי והמוסרי נעשה קרוכמל מורה הדור של משכילים צעירים וסביבו התארגנה קהילה של משכילי גליציה במחצית הראשונה של המאה ה-19.

נחמן קרוכמל החל לפעול בזירה הציבורית לאחר שהסתמן שסע חד-משמעי בין סיעת המשכילים, אשר התרכזו סביב המרכז האינטלקטואלי בברלין, לבין הרבנים השמרנים. הוא חי ופעל בלב האוכלוסייה האדוקה במזרח אירופה, וניסה לפשר בין המסורת הדתית לחשיבה מדעית רציונלית ולהציע דרך אמצע, הנובעת מזרמי עומק של המסורת היהודית אך גם תואמת תפיסת עולם מודרנית.

בתחילת המאה ה-19 המחשבה המודרנית זוהתה עם הפילוסופיה האידאליסטית של הגל וקאנט. עולם מושגיהם, ובייחוד תפיסת ההיסטוריה של הגל כסיפור חניכתה של הרוח, שימשו לקרוכמל מסד לפיתוח רעיונותיו. כך ינק קרוכמל את תפיסותיו מפילוסופים מערביים וממסורת המחשבה היהודית. בתחום המסורת היהודית ההוגה שהשפיע על מפעלו יותר מכל היה הרמב"ם, מחבר הספר המשפיע מורה נבוכים, שהיה מדריך רוחני וכתובת לחיבוטי נפש של משכילים רבים. השפעתו של הרמב"ם ניכרת כבר בכותרת של ספרו של קרוכמל: הכותרת מסמנת כי מורה נבוכי הזמן ממשיך את מפעלו של הרמב"ם, והמילה "זמן" מאותתת לשינוי. מושג ההיסטוריה חשוב בכתיבתו של רנ"ק הן במיפוי קהל היעד – פנייה לנבוכי זמנו, הן בהגדרת האתגרים הנובעים מהתפתחות היהדות. כפי שציין יוהידע עמיר, בשביל קרוכמל, "כבשביל הקוראים שאליהם הוא מכוון את ספרו, הבנת ההתפתחות ההיסטורית היא מרכיב יסודי בהבנת התרבות, הדת והפילוסופיה" (עמ' 23).

ספרו של קרוכמל התבסס על מפעל אינטלקטואלי של חיים שלמים, אך כתיבתו גופא החלה רק בשנות חייו האחרונות. רנ"ק לא הספיק להשלים את הספר ומת ב-1840. לפי צוואתו כתב היד הועבר לחוקר היהדות ליאופולד (יום טוב ליפמן) צונץ (1794–1886) והוא השלים את עריכתו והביא את הספר לפרסום ב-1851, 11 שנים לאחר מות מחברו. רבים משערי הספר נותרו בלתי שלמים, וככל הנראה היו רשימות שצונץ השמיט בגרסה הסופית. כתב היד המקורי שעליו עבד צונץ אבד, ונותר רק לנחש כמה התערב צונץ בדבריו של קרוכמל.

מטרתו של קרוכמל במורה נבוכי הזמן הייתה יומרנית ביותר. כדברי עמיר, הוא שאף "להניח תשתית כוללת להבנת העם היהודי ותולדותיו, הספרות הדתית היהודית ומשמעותה הרוחנית הכוללת של אמונת ישראל" (עמ' 18).

בהתאם לעולם המושגים ההגליאני הוא זיהה את המונותאיזם היהודי עם כמיהה לרוחני מוחלט. אולם לעומת הגל, שתפס את תרומתה של היהדות לרוח האנושית האוניברסלית במושגי עבר בלבד, וחשב שעל היהדות לרדת מן הבימה, עכשיו שעלתה הנצרות, קרוכמל הציג תפיסת עולם שונה בתכלית. לדעתו אין להשוות את תרומתה של היהדות לרוח האנושית לתרומתן של אומות אחרות אשר ירדו לתהום הנשייה לאורך ההיסטוריה. לדעתו, המונותאיזם היהודי לא הציג, כשאר האומות, המצאות וחידושים פרטיקולריים שקידמו את הרוח האנושית ברמה הנקודתית, אלא נגע "לעצם ההתמודדות עם הרוח המוחלטת המפעמת בהיסטוריה" (אבינרי, עמ' 31). כפי שציין שלמה אבינרי, אצל רנ"ק היהדות "מהווה בעצמה מהות בעלת תוכן מוחלט, ולכן, אינה כפופה לתהליכי הבלייה והכליה ההיסטוריים ולחליפות העתים" (אבינרי, שם). ובמילותיו של יהוידע עמיר: "דתו של עם ישראל אינה מבטאת רוחניות חלקית אלא את הכיוון, שאליו מכוונת ההיסטוריה האנושית בכללותה" (עמיר, עמ' 34).

לפיכך, בעוד שאר העמים חווים את תהליכי הלידה, השגשוג והכליה, היהדות מתפתחת במחזוריות, ובתום כל מחזור קמה וממציאה את עצמה מחדש. בכל מחזור זיהה קרוכמל שלושה שלבים: (א) מועד הצמיחה והגידול; (ב) מועד העוז והמפעל; (ג) מועד ההיתוך והכיליון. ובהיסטוריה היהודית זיהה קרוכמל ארבעה מחזורים של לידה והתחדשות לפי אותם שלושת השלבים הנקובים לעיל: (א) מאברהם אבינו ועד חורבן הבית הראשון; (ב) משיבת ציון הראשונה ועד חורבן הבית השני ומרד בר-כוכבא; (ג) משיקום הקהילה לאחר מרד בר-כוכבא ועד המאה ה-17 ופרעות ת"ח (של בוגדן חמלניצקי) והשבתאות; (ד) תקופה שקרוכמל חי בתחילתה, ועליה לא הרחיב רבות.

העיקרון המנחה בספר – גם בחלקים שעסקו בהנחות יסוד עיוניות אשר למהות הדת, האמונה, האם והחברה, וגם באלה אשר פרשו את סיפורו ההיסטורי של התפתחות העם היהודי – הוא ההקפדה על דרך אמצע מתונה. קרוכמל תקף גם את ההתמסרות לפולחן הצדיקים, הנסים והקבלה, וגם את הרציונליזם הקנאי: "הבורח מהזיה מכחיש במציאות הרוחני, הבורח מאמונה טפלה יאבד אמונה בכל וכל, והבורח ממכת הפרושים [הקפדת יתר על המצוות] עוזב המצוְת וחובק עוְנת." רציונליזם קיצוני היה לדעתו תגובת נגד לכפייה הדתית, ולדעתו יש לשאוף תמיד לסינתזה בין היסודות הרוחניים לאלה החומריים והרציונליים.

השיטות המדעיות שפיתח קרוכמל במורה נבוכי הזמן לחקר המקורות היהודיים (מקרא, ספרות חז"ל, הגות יהודית מאוחרת), ראייתו של ההיסטוריה היהודית ואפילו סגנונו הספרותי בעברית הטביעו חותם על התפתחות מדעי היהדות והספרות העברית במאות ה-19 וה-20. החוקרים כמו שלמה יהודה רפפורט, זכריה פרנקל ואברהם גייגר הטמיעו את שיטותיו בחקר ספרות התלמוד והמדרש. החוקרים כמו אייזיק הירש וייס והינריך גרץ אימצו את תפיסותיו של ההיסטוריה היהודית. גם מחבר הרומנים הראשון בספרות העברית, אברהם מאפו, ביסס את עלילת הרומן הגדול שלו אשמת שומרון על תפיסותיו ההיסטוריוגרפיות של קרוכמל. אחד העם, ביאליק וא"ד גורדון הושפעו במסותיהם מסגנונו העברי של רנ"ק ומהרטוריקה שלו. אך כנראה תרומתו המשמעותית ביותר של רנ"ק להתפתחותה של היהדות המודרנית היה בביסוסו של עצם הרעיון של היהדות כקולקטיב לאומי המתפתח לאורך ההיסטוריה.

עמיר, יהוידע (2010). בין מחקר, הגות וספרות קודש – משנתו של רבי נחנמן קרוכמל. הרצאה בכנס "מחשבת ישראל ואמונת ישראל" שנערך במרכז הבין-לאומי גולדשטיין-גורן למחשבה יהודית בתאריכים 31 במאי–2 ביוני, 2010. (הרצאה מוקלטת).
אבינרי, שלמה (1980). הרעיון הציוני לגווניו. תל אביב: עם עובד, עמ' 25–35.
עמיר, יהוידע (2010). שערים לאמונה צרופה. בתוך ר' נחמן קרוכמל, מורה נבוכי הזמן (עמ' 7–40). ירושלים: הכרמל.
שביד, אליעזר (תשס"א). היהדות כתרבות לאומית-רעיונית – משנת רבי נחמן קרוכמל. בתוך תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, כרך א (עמ' 174–217). תל אביב: עם עובד.
Harris, Jay Michael (1991). Nachman Krochmal: Guiding the perplexed of the modern age. New York: New York University Press.