מילון עולמי לעברית מדוברת / נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ
מתוך: בן אמוץ, דן, ובן יהודה, נתיבה. מילון עולמי לעברית מדוברת, תל-אביב: לוין אפשטיין, 1972
הספר של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ ניסה להביא את השפה העברית המדוברת לא זו של המילון אלא של הרחוב ושיחות הטלפון.
רקע
"לפני שהממונים על טהרת השפה העברית מתחילים לתלוש את שער ראשם במחאה על המעשים המגונים כביכול הנעשים כאן, לעיניהם, בלשון הקודש, יורשה לנו להגיד כמה מילים להגנתנו." כך, תחת הכותרת "תירוצים והצטדקויות", נפתחת ההקדמה למילון בן יהודה. לא מדובר במילון ההיסטורי של אליעזר בן יהודה משנת 1908, אלא במילון עולמי לעברית מדוברת שחיברו, ערכו וליקטו נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ, מילון שראה אור ב-1972.
נהוג לחשוב על אליעזר בן יהודה כמחייה השפה העברית, אולם מרגע שחזרה לחיים החלה השפה העברית לחיות חיים עצמאיים משלה, וכמו כל שפה מדוברת עברה שינויים וגלגולים, אספה אליה מילים חדשות ומילים אשר משמעותן אבדה, נשחקה, הוגחכה והופקעה, ומילים שנטענו במשמעות חדשה. מפעלם של בן אמוץ ובן יהודה, אף שהיה מלא במילים לא רשמיות וגסות ובקללות, ממשיך את דרכו של אליעזר בן יהודה ומתעד את ה"עברית השנייה", כהגדרתם, זו אשר נבנתה ונוצקה מחיי היום-יום ומהצורך האנושי של בני האדם לבטא עצמם במילים, גם אם אלה אינן מופיעות במילון.
רעיונות מרכזיים
דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, אנשי דור הפלמ"ח, לא היו הראשונים לכתוב מילון סלנג, או עברית מדוברת. אולם שניהם נצרבו בתודעה הישראלית, כל אחד בדרכו שלו, כדוגמה וכמודל של יליד המקום, "צבר" ארץ-ישראלי, אף שבן אמוץ כלל לא נולד בישראל. לכן, הופעת המילון שכתבו נתפסה כחותמת רשמית להפיכתה של העברית "השנייה", המדוברת, לשפה חיה, נושמת, ובעיקר מדוברת.
אף שמדובר במילון עסיסי, מלא בקללות ובמילים גסות, הקדימו מחברי הספר וטענו שאין להאשימם בכך, אלא את יוצרי ה"ממזרים הלשוניים" הללו, דוברי העברית בעולם.
עשר שנים עבדו בן יהודה ובן אמוץ על הפרויקט. בן יהודה כתבה את הגדרות הערכים ודן בן אמוץ הביא דוגמאות ומובאות מהעיתונות לשימוש במושגים.
המילון בנוי במבנה המילוני המקובל – המונחים מוצגים בסדר אלף-ביתי ומנוקדים ניקוד מלא, ואחריהם מופיעות הגדרות למגוון המשמעויות של המילה ודוגמאות לשימוש בה ככלי להמחשת המשמעות. שלא כבמילונים המקובלים, איורים או צילומים מופיעים בשולי דפי המילון, ולא בסמוך להגדרה המתאימה. לרוב מלווים האיורים בכיתוב שנון ומלא הומור, וכך האיור משמש המחשה חזותית או הגדרה והרחבה חזותית לערך המילוני. לדוגמה, ליד תמונה שבה ראש של פסל נטול עיניים בעפעפיים, נכתב הביטוי "יצאו לו העיניים". אין ספק שהדבר מוסיף הומור וחן לחוויית הקריאה במילון, סוגה הנתפסת בדרך כלל ככלי אינפורמטיבי בלבד.
הנה כמה דוגמאות מקסימות לערכים ולניסוח משמעותם: המילה "דביל", מוגדרת "כינוי לאדם טיפש מאוד, מטומטם, אדיוט, (לא מן הבחינה הקלינית), הדבילית הזאת שכחה להשקות את העציצים". הביטוי "מה אתך?!" מוגדר "ביטוי הנאמר בעצבנות ומשמעותו: לא נכון! אין הדבר כך! אל תבלבל לי את המוח!
א: יגאל אלון לא היה בפלמ"ח כלל
ב: מה איתך?!"
השפעה והתקבלות
עשור לאחר צאת המילון הופיע חלק שני למילון בשם מילון אחול-מניוקי לעברית מדוברת. הספר נועד לכנס ולהשלים את מגוון הביטויים שהופיעו בעשור שחלף. לא נכתב חלק שלישי. גם אם הדוגמאות שליקט דן בן אמוץ נראות כיום כ"ענתיקות", בשפת המילון, הרי שמרבית המילים עדיין מצוי בשימוש יום-יומי, גם כיום, ארבעים שנה אחרי שנדפס לראשונה.
מעניין שמילים שנתפסו בעבר כהתרסה נגד האקדמיה ללשון התקבלו והיו לחלק מובנה בשפה העברית כיום, ואילו מילים שנתפסו כמתקדמות, היום הן עברית נוסטלגית וארכאית בדיוק כמו העברית שכתב אליעזר בן יהודה. עובדה זו מעידה על הדינמיות של השפה המדוברת, המשמרת מילים ומחדשת אחרות לפי צרכיה.
אין ספק שמילון עולמי ("עולמי" במובן "מעולה, מצוין") לעברית מדוברת היה חלק חשוב בתהליך החייאת השפה ובתיעוד הפיכת השפה העברית משפת קריאה לשפת דיבור, משפת קודש לשפת חול, משפת ספרות לשפת מדינה, ומשפה מתה לשפת החיים.