שושנת הרוחות / חיים גורי
שְׁתִיקַת הַיָּם
שְׁתִיקַת הַיָּם.
אַתָּה תֵּלֵךְ וְלֹא תַּגִּיעַ.
לְעוֹלָם.
שְׁתִיקַת הַיָּם.
הַצּוֹלְלִים
חָזְרוּ רֵיקָם.
אֶל קַו־הַחוֹף
שָׁבוֹת סְפִינוֹת מְנֻצָּחוֹת
וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּגַבָּן.
אֲנִי
וּשְׁנוֹת הָאוֹר
וּמַחְשְׁבוֹת הַיָּם.
לִבְסוֹף נָנוּחַ
וּפָנֵינוּ
עֵשֶׂב־יָם.
קוֹטִי הַקְּטַנָּה
1
יוֹם אֶחָד, לְאוֹר נוּרוֹת, בִּרְחוֹבוֹת דֶּצֶמְבֶּר אֲפֹרִים
סִפְּרָה לִי קוֹטִי הַקְּטַנָּה פְּרָטִים עַל הַמִּיתוֹת הַמְשֻׁנּוֹת.
יֶשְׁנָם נִסִּים, אָמַרְתִּי לָהּ, יֶשְׁנָם נִסִּים.
יִהְיֶה זֶה נֵס נוֹסָף,
אִם יַעֲלֶה הַבֹּקֶר עַל הַלַּיְלָה הַיּוֹרֵד.
סִפּוּרָהּ מַשְׁחִיר עַל שְׁמֵי הַמַּעֲרָב,
מֵעַל לִרְחוֹבוֹת שְׁלָגִים.
כַּמָּה נָשִׁים יָפוֹת כְּמוֹ קוֹטִי הַקְּטַנָּה נָחוֹת כָּעֵת
מִתַּחַת לַשְּׁלָגִים ?
2
כְּמוֹ סֵרוּב שׁוֹכְבִים גְּבָרִים מְסֻמָּנִים לָמוּת
בְּחֵיק נָשִׁים שֶׁלֹּא סֻמְּנוּ לִחְיוֹת.
הֶחֱזַקְתִּי נֵר.
בְּחֵיק נָשִׂים לֹא־נְשׂוּאוֹת וְלֹא מְקֻדָּשׁוֹת,
לְלֹא סְלִיחָה וּלְלֹא פְּרָחִים.
הֶחֱזַקְתִּי נֵר.
אֲבָל אֶת קוֹטִי, בְּבוֹא יוֹם, יוֹלִיכוּ לַחֻפָּה
וְהִיא בְּשִׂמְלָתָהּ וּבְצְעִיפָהּ.
הֶחֱזַקְתִּי נֵר.
3
רָאִיתִי עֲרָפֶל
עַל רְחוֹבוֹת, עַל מִגְדָּלִים, עַל צְלָבִים;
עָדִין, שָׁקוּף,
עַל צִיּוּרִים
מְלֵאֵי קְדוֹשִׁים שְׁקֵטִים.
הִבִּיטוּ בִּי פָּנִים הַשַּׁיָּכוֹת לְמֶרְחַקִּים שֶׁל אַלְכּוֹהוֹל.
אֲבָל אֶת קוֹטִי הַקְּטַנָּה יוֹלִיכוּ לַחֻפָּה
יָפָה וּלְבָנָה,
זְרוּעַת קוֹנְפֶטִי, מְלֻוָּה בְּמַרְשׁ הַחֲתֻנָּה.
4
חָזַרְתִּי אֶל מָלוֹן
מָלֵא שִׁעוּל וּמְדַבְּרִים מִתּוֹךְ שֵׁנָה.
חַדְרִי שָׁכַן בֵּין הָרוֹצְחִים וּבֵין הַנִּרְצָחִים.
מֵעֵבֶר לְקִירוֹת מְשֻׁקָּפִים
בְּרֶנְטְגֶן חֲלוֹמִי
רָאִיתִי:
זֵר פְּרָחִים לָבָן
נִשָּׂא לְאַט
עַל מַיִם אֲפֵלִים,
כְּמוֹ מוּאָר.
לְקוֹטִי הַקְּטַנָּה, לְיוֹם־כְּלוּלוֹת,
יַגִּישׁוּ זֵר וְרָדִים פְּקוּחִים־לְמֶחֱצָה.
אֲדֻמִּים.
5
כָּל הַמְּלָכִים מֵתִים.
רַק הַחוֹלְמִים עוֹשִׂים כַּטּוֹב בַּחֲלוֹמָם.
כִּמְעַט אָרַחְתִּי לְחֶבְרַת מֵתִים.
פַּעַם, בְּהִשָּׁבֵר דְּמָמָה שֶׁל לֵיל דֶּצֶמְבֶּר
בְּקוֹל אִשָּׁה צוֹחֶקֶת וּמְלֻטָּפָה,
אַחַר שְׁנִיָּה שֶׁל קֶרַח
רָאִיתִי עִיר פְּרָזוֹת שְׁטוּפַת חַמָּה.
גַּם קוֹטִי הַקְּטַנָּה תִּרְאֶה בַּנֶּחָמָה.
יִהְיֶה זֶה פֶּשַׁע אִם אֶגְזֹל מִמֶּנָּה
אֶת פְּרוּטָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה.
6
אַחַר סְפֵקוֹת עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ.
הַנְּהָרוֹת שָׁבִים לִזְרֹם.
עָרִים וֶאֱמוּנוֹת,
נָשִׂים מְכֻבָּדוֹת,
נֶעְצָרוֹת לְהִתְאַפֵּר וּלְתַקֵּן צָעִיף,
בְּשׁוּבָן מִלֵּיל־זְנוּנִים אָרֹךְ, נוֹשֵׁם.
גַּם הָאָבִיב חוֹזֵר מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל.
הִנֵּה נוֹפְלִים גִּשְׁמֵי הַקַּיִץ הַיָּפִים,
כְּמוֹ לִיזוֹל נִפְלָא.
סֶרְווּס, קוֹטִי, יִשְׁמְרֵךְ הַשֵּׁם!
מִלְחֶמֶת־אֶזְרָחִים
אֲנִי מִלְחֶמֶת־אֶזְרָחִים
וּמַחֲצִיתִי יוֹרָה אֶת אַחֲרוֹנֶיהָ
אֶל קִירוֹת הַמְנֻצָּחִים.
בֵּית־דִּין־שָׂדֶה,
הָעוֹבֵד בַּמִּשְׁמָרוֹת,
וְשָׁם אוֹרוֹת לֹא־דּוֹעֲכִים.
וְשָׁם הַצּוֹדְקִים יוֹרִים בְּיֶתֶר הַצּוֹדְקִים.
וְאַחַר־כָּךְ בָּא שֶׁקֶט
מְצֹרָף מֵעֲיֵפוּת וְחֲשֵׁכוֹת וְתַרְמִילִים רֵיקִים.
אֲנִי לַיְלָה בְּעִיר פְּרָזוֹת
לְכָל דִּכְפִין.
פִּיּוּט לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה
לְאַהֲרֹן מְאִירוֹבִיץ
הֲלֹא אֵין זוֹ דֶּרֶךְ שֶׁנִּצָּבִים לָהּ קַוֵּי הָאוֹיְבִים אוֹ הַשָּׂפוֹת הַזָּרוֹת
אוֹ הָאֵלֶם.
לֹא אֲנִי וְלֹא קוֹלִי אֵינֶנּוּ קְשׁוּרִים בְּהַסְכָּמַת הַמֶּרְחַקִּים הָאֵלֶּה.
אֲנִי הוֹלֵךְ וְאֵינֶנִּי נִרְצָח.
אֲנִי בָּא לִבְסוֹף אֶל בַּיִת. אֲנִי נֶעְצָר. אֲנִי דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת.
כָּל הַסּוֹלְחִים אוֹמְרִים, מָה שֶׁהָיָה הָיָה. אֲנִי שָׁב וְחוֹזֵר.
כָּל הַסּוֹלְחוֹת נִצָּבוֹת עַל מִרְפָּסוֹת בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר.
יֵשׁ חַלּוֹן שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁחֹר. יֵשׁ אִגֶּרֶת שֶׁאֵינֶנָּה אוֹבֶדֶת בַּדֶּרֶךְ.
וְאִם לֹא הִגִּיעָה אֶתְמוֹל וַדַּאי תַּגִּיעַ מָחָר.
כָּל הֶעָרִים פְּתוּחוֹת הַלַּיְלָה. אֵין נְצוּרָה וְאֵין חֲנוּטָה.
אוֹרְחִים יָבוֹאוּ הַלַּיְלָה וַאֲנִי אֶחָד מֵהֶם.
בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת הוֹלְכִים וְנִפְתָּחִים אֶחָד אַחַר אֶחָד סְנִיפֵי הַחֲרָטָה.
מִלִּים רַבּוֹת עוֹלוֹת לְרֶגֶל מֵאַרְצוֹת דּוּמָה וְצַלְמוֹתָה.
הַוִּילוֹנוֹת פּוֹרְחִים וְהַדְּלָתוֹת נָעוֹת עַל צִירֵיהֶן.
חיים גורי, השירים (כרך א), מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, תשנ"ח-1998
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
ספר שיריו השלישי של חיים גורי, "שושנת הרוחות", ראה אור בשנת 1960. ב-1947, לפני מלחמת השחרור, נשלח גורי אל מחנות העקורים ברומניה כדי לסייע ליושביהם לעלות מאירופה. שם נפגש עם ניצולי מחנות ההשמדה ושרידי הקהילות היהודיות שנותרו לאחר השואה. המפגש השפיע עמוקות על גורי. בספר שירים ושורות העוסקים בפניה הרבות של שואת עם ישראל.
רקע
חיים גורי I ציירה: מורג קליגווסר
©כל הזכויות שמורות למורג קליגווסר ואין לעשות שימוש בתמונה ללא רשותה המפורשת
ההקשר ההיסטורי
"זה קרה לפני שנים רבות, ביום הזיכרון לחללי צה"ל. אני שומע בגלי צה"ל גם שירים שלי, 'הנה מוטלות גופותינו' ואחרים, כצפוי. לפתע מסתנן שיר אחר שכתבתי ואני מהרהר, 'משונה, אני לא מבין את הקשר שלו ליום הזיכרון'. השורה הראשונה של השיר היתה 'אם תעבור במיצרים האלה ההולכים ונפערים', והאחרונה היתה 'אתה תהיה נמדד בפעימות הדופק האחר'. הם מן הסתם אמרו לעצמם: חיים גורי, כובע גרב, חאקי, פלמ"ח, ודאי התכוון למיצרי טיראן. אבל האמת היא שאני כתבתי שיר אהבה".
את הדברים הללו אמר המשורר והסופר חיים גורי בריאיון לסופר ניר ברעם שנדפס בעיתון הארץ ב-2007. יותר מיובל לאחר קום המדינה ומלחמת העצמאות, גם גורי הודה שדמותו התקבעה בתודעה הישראלית כמשורר דור הפלמ"ח וכמשורר חללי מערכות ישראל. אין הדבר מקרי. שיריו של גורי ופזמוניו נוכחים כמעט תמיד בטקסים צבאיים. "הנה מוטלות גופותינו", "הרעות" ו"באב אל וואד", כולם התקבעו בתודעה הישראלית כשירים המזוהים עם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
אולם מעטים יודעים שספרו השני של גורי, עד עלות השחר, אשר ראה אור ב-1950, ובו שירים ותיאורים ממערכות מלחמת השחרור, נאסר להפצה עם הופעתו, וכל עותקיו הוחרמו בטענה שלא הוגש מראש לאישור הצנזורה הצבאית. רק חודשיים לאחר מכן חזר להופיע הספר לאחר שהושמטו ממנו קטעים ושמות לפי דרישת הצנזורה. אכן, יצירתו של גורי מקיפה, רחבה ומגוונת הרבה ממידותיה של המגירה שאליה נדחק בתודעת הציבור.
רעיונות מרכזיים
ספר שיריו השלישי של חיים גורי, שושנת הרוחות, ראה אור בשנת 1960. יותר מעשור לאחר תום מלחמת העצמאות, מדינת ישראל הצעירה, בשלהי תקופת הצנע, עסוקה הייתה במפעל בנייה והתיישבות עצום, לצד קליטת גלי העלייה של עולי צפון אפריקה והמזרח התיכון ושל ניצולי השואה מאירופה.
ב-1947, לפני מלחמת השחרור, נשלח גורי אל מחנות העקורים ברומניה כדי לסייע ליושביהם לעלות מאירופה. שם נפגש עם ניצולי מחנות ההשמדה ושרידי הקהילות היהודיות שנותרו לאחר השואה. אלתרמן הצבר, שנולד בתל אביב, היה בן כיתתו של יצחק רבין בבית הספר החקלאי כדורי והוא פגש את יהודי אירופה ויהדות הגולה רגע לאחר תום העידן הרצחני וההרסני ביותר לעם היהודי בכל הדורות.
המפגש השפיע עמוקות על גורי. שנים לאחר מכן הוציא ספר בשם מול תא הזכוכית ובו תיעד את משפט אייכמן, ומשנות ה-70 ואילך יצר במשך 13 שנה טרילוגיה של סרטים על השואה ועל ההעפלה לארץ ישראל. אך כבר בספרו שושנת הרוחות החל גורי לראות את עצמו בפרספקטיבה רחבה של בן העם היהודי, ולא רק כיליד ארץ ישראל: "נדמה לי שאני שומר חומות של עיר / אשר גוועה לפני זמן רב. / אורות המאירים אותי כעת / הם צוואות של אור אשר כבה לפני שנים".
שוב ושוב מופיעים בספר שירים ושורות העוסקים בפניה הרבות של שואת עם ישראל, כגון בשיר "לבסוף":
"וגם אני הייתי שם / נושא מכנסיים ומעיל כמו זכיות מקודשות / העוברות בירושה / שם לאורך רציפי ההמתנה / בינואר ההוא / על היבשת המאובנת והקרושה".
ובפואמה "קוטי הקטנה", דמות שגורי הכיר באחד מבתי המקלט לעקורים מתארת את חיי העקורים לאחר השואה, את סיוטי הלילה ואת זעקות השבר, את אנקותיהם של הזוגות שנוצרו לאחר שנות ההפרדה בין נשים לגברים: "חזרתי אל מלון / מלא שיעול ומדברים מתוך שינה / חדרי שכן בין הרוצחים ובין הנרצחים".
באחד השירים הבולטים בספר, "ירושה", עסק גורי בעקדת יצחק. את תיאור שעת העקדה חתם גורי בשורות על גורל העם היהודי במשך הדורות כולם: "אבל את השעה ההיא הוריש לצאצאיו, / הם נולדים / ומאכלת בלבם".
ביחס לעיסוק הנרחב של גורי בניצולי השואה ובגורל העם היהודי בספר, מפתיע לגלות כמה מעט עסק בתיאור המדינה הצעירה והמתפתחת. גם אם פה ושם יש תאריכים קונקרטיים (1947) או שירים המוגדרים "ראשי פרקים ליומן", הם מוצפים בשמות ובפרטים ממדינות רחוקות.
גורי כמעט שלא נגע ישירות בזמן ובמקום. אזכוריו מופיעים בשורות מעורפלות וכלליות, ללא ציון ארץ, עיר, חי, צומח או דומם. רק עשור לאחר מלחמת השחרור וכבר תהה גורי בשיריו על מקומה של מדינת ישראל ברצף ההיסטוריה של העם היהודי: "אני מלחמת אזרחים / ומחציתי יורה את אחרוניה / אל קירות המנוצחים". בכך חשף גורי את לבטיו ואת ספקותיו.
במלחמת ששת הימים פיקד גורי על פלוגה בקרב על ירושלים, ולאחר מכן היה חבר בתנועה למען ארץ ישראל השלמה ואיש קשר בין ראשוני המתנחלים לממשלה. אולם הוא עבר מהפך – ב-2010 הצטרף להפגנות בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים כנגד התיישבות יהודים בלב השכונה. דווקא בספר זה נראה כי גורי סיכם היטב את החיים במדינת ישראל: "שמעתי על השקט / לא פגשתי בו עדיין / הוא שייך לארץ / שאת שמה איני יודע".
השפעה והתקבלות
פרופסור ראובן שהם מאוניברסיטת חיפה כתב בספרו בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי:
"חוליה במסורת הגדולה של הספרות העברית החדשה, שנטלה על עצמה את עול 'הצופה לבית ישראל', שראשיתו במסורת הנבואית של הנביא יחזקאל, חידושו בסאטירות של יצחק ארטר (אמצע המאה ה-19), והמשכו בשירת יל"ג, ביאליק, גרינברג, שלונסקי ורבים אחרים… נושאי מפתח המעסיקים אותו מראשית הופעתו על בימת השירה העברית: מלחמות הקיום של העם היהודי, השואה, זהותו הישראלית-יהודית, עמדתו כ'צופה לבית ישראל' וכ'צליין חילוני'".
אפשר לתהות האם גורי קיבל על עצמו את עול "הצופה לבית ישראל" מבחירה או שמא היה זה תפקיד שההיסטוריה הטילה עליו – אך אין צל של ספק כי מבחינה ציבורית גורי עמד במשימה. כזוכה פרס ישראל ופרסים רבים אחרים הוא מבכירי משוררי ישראל.
למרבה הצער, רובה של שירת גורי, עדיין עומדת בצל שיריו המונומנטליים המשמשים בימי הזיכרון, וחבל שכך. נושאי המפתח המעסיקים את גורי, כגון מלחמות הקיום של העם היהודי, השואה, זהותו הישראלית-יהודית, הם השאלות המרכזיות בעבור רבים גם היום, עשורים רבים לאחר קום מדינת ישראל, ואף ביתר שאת.