שירים 1962-2002 / אורי ברנשטיין

< 1 דקות

מאת:

פְּרעוֹת

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כְּאֶפְשָׁרוּת אַחַת,
נוֹסֶפֶת, לְהַפְחִידֵנִי: בְּלִי תְּהִיָּה
אוֹ סוֹד, קִיּוּם נֻקְשֶׁה
כְּשַׂק שֶׁל גַּרְגְּרִים אוֹ מֶלַח.

 

וְהֵן הֵבַנְתְּ, אֲפִלּוּ אַתְּ, שֶׁהֱצֵרוּךְ,
וְשֶׁהֻשְׁמַשְׁתְּ לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים,
וְשֶׁמִּכָּאן אַתְּ נִדּוֹנָה לָשֵׂאת
אֶת כָּל עֲווֹן הַמִּסְתַּכֵּל אֵיךְ גַּם
אוֹתָךְ עוֹטְפִים אָבָק וְאֶפֶר וְשָׁנִים.

 

פְּרוּעָה, עוֹטַת-לָבָן, עוֹד תֵּחָלְצִי
לִצְנֹף בַּקַּו הַדַּק שֶׁבֵּין יָפְיֵךְ שֶׁפַּג –
הַמְּסַמֵּן אֶת גְּבוּל הָאֶפְשָׁרִי –
לְבֵין הַסַּקְרָנוּת הַמַּתְמִידָה, הַלֹּא רָוָה,
בָּהּ בְּנֵי תְּמוּתָה, רוֹאַיִךְ, מִסְתַּפְּקִים.

אברהם נעשה אנושי

לֹא הִבְטַחְתְּ לִי דָּבָר שׁוֹנֶה.
לֹא פִּתִּית אוֹתִי בְּדָבָר.
גַּם כְּשֶׁיָּצָאתִי לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה,
וְגַם כְּשֶׁהַמַּחֲנֶה עָבַר.

 

יֶלֶד אֶחָד שָׁלַחְתִּי לָמוּת,
וְאֶחָד נִסִּיתִי לַעֲקֹד.
וְשָׁמַרְתִּי עַל תְּמִימוּת
שֶׁלֹּא תְּסַיַּע לִי עוֹד.

 

וּכְשֶׁכָּל הַנְּבוּאוֹת מִתְקַיְּמוֹת –
וְתָמִיד מִתְקַיְּמוֹת לְרַע –
עֵינַי אֵלֶיךָ מוּרָמוֹת
בִּתְחִנָּה, כְּעֵינֵי פָּרָה.

 

רְאֵה אוֹתִי בְּעָנְיִי, רְאֵה
אוֹתִי כְּשֶׁיָּמַי נִסְפְּרוּ.
הָיִיתִי, כִּכְלוֹת הַכֹּל, רַק מִקְרֶה
שֶׁסְּבִיבוֹ הַדְּבָרִים קָרוּ.

 

*מתוך: אורי ברנשטיין, שירים 2002-1962, מוסד ביאליק, הקיבוץ המאוחד, 2004.

© כל הזכויות שמורות למחבר

"שירים 1962- 2002" הוא ספר המאפשר הכרות מעמיקה עם שירתו היפה, המיוחדת והאלגנטית של אורי ברנשטיין.

מאת:

רקע

הספר שירים 1962–2002 מאפשר היכרות מעמיקה עם שירתו היפה, המיוחדת והאלגנטית של אורי ברנשטיין. מכורבלות בתוכו 40 שנה של כתיבת שירה, שכרוכים בו שנים-עשר ספרי שירה ושני מחזורי שירה חדשים. למעשה הוא מסכם שנות דור של פעילות פואטית מרתקת.

ההקשר ההיסטורי

אורי ברנשטיין נולד ב-1936 והיה למשורר מוערך מראשית דרכו. בנוסף לספרי שירה, פרסם ברנשטיין גם קובצי סיפורים ומסות. לברנשטיין עמדה ייחודית בשירה העברית –מצד אחד, מאחוריו כ-20 ספרי שירה, והערכה רבה,מן הצד האחר, שירתו כמו "עומדת לעצמה" ואינה מתחברת לזרמים העיקריים של השירה העברית ב-50 השנה האחרונות. מקבץ זה מציע מבט עומק ופריסה רחבה של הפואטיקה האלגנטית של ברנשטיין, על חדירת העומק הרגשי שלה ועל מגוון נושאיה.

ברנשטיין מלמד שנים רבות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומשמש גם כעורך דין.

רעיונות מרכזיים

בספרו עיסוק בין חברים – פרקים על השירה, בפרק שכותרתו "העצם בשירה או על עצם השיר", כתב אורי ברנשטיין: "הטיית תשומת הלב מן הרואה אל הנראה היא בעיני בגידה בעצם האקט השירי. שכן תפקיד האומנות– אם יש לה תפקיד כלשהו– הוא להשכיח את החומר, להיות הליכה על חבל דק מעל למתרחש". ובהמשך:"החפצים הלא הם בעצם אויבם הגדול של המילים… מטרתה של השירה היא, לדעתי, נטרולו של החומרי ולא האלהתו" (עמ' 45–50).

ה"חפצים" עומדים כאן כמסמן שאינו רק "אויבם הגדול של המילים", אלא אויבם הגדול של "החיים האמתיים". החפצים דורשים "תשומת לב מרבית", הם האורבים לפתחנו יומם וליל, הם שואבים את האנרגיה הליבידינלית. הזמן האישי, הפרטי, הקדוש, נעשה "זמן של אחרים", כשם ספר שירה אחר של ברנשטיין. ברנשטיין מבנה את ה"חפצים" כ"עודפות" של הקיום האנושי, כ"מיותרות" הזוממת לבלענו חיים. בכלכלת הייצוגים הפרטית של ברנשטיין נושאת התיבה "חפצים" מטען רב.

בשיר "פרעות" כתב ברנשטיין: "והן הבנת, אפילו את, שהצרוך, / ושהשמת לצרכיהם של אחרים,/ ושמכאן את נידונה לשאת / את כל עוון המסתכל איך גם / אותך עוטפים אבק ואפר ושנים…" (עמ' 293). ההצרה וההיעשות לחפץ העוטה על עצמו אבק מתוארות כפרוצדורות אפשריות ש"האחרים" יכולים לבצע, ומבצעים באופן שגרתי, על בני אדם.

כמו בשירים אחרים של ברנשטיין, המתח רוח/ חומר מתפקד כדיאלקטיקה ולא כדיכוטומיה. ההופכי ל"חפץ" הוא לאחפץ, כלומר חי, אדם. אולם המונח "חפץ" מתפקד גם כדבר מה בעולם, היכול להיות גם אדם. כך עומדת למול החפציות האינות, הריקות, ההכחדה.

השירה מספרת את הימים "חסרי הייחוד" – ימינו, את האנשים "חסרי הייחוד" – אנחנו, את המאורעות ה"קורים סביבנו": "הייתי, ככלות הכול, רק מקרה / שסביבו הדברים קרו", כתב ברנשטיין מפיו של אברהם, ב"אברהם נעשה אנושי" (עמ' 434, מתוך הפואמה "אברהם אבינו בניו יורק").

לא התמונה ולא השיר הם ה"חלון למציאות", אלא האדם עצמו. הנפש מוצגת כאן כאירוע שקרומו חדיר והוא מתנפץ-מתפוצץ אל המציאות בלי הרף, נפש חסרת אוטונומיה, ולכן הוא צריך להזכיר לעצמו, בשיר "אברהם בדרך": "מה שפרטי קודם לכל מה שסובב". אבל מהו ה"פרטי" ומהו ה"סובב", אם אנו "מקרה שסביבו הדברים קרו", אם זמננו "זמן של אחרים"?

השפעה והתקבלות

על אף איכות שיריו, קשה לציין ממשיך בולט של דרכו הפואטית, ושיריו לא נכנסו למחזור הדם ה"עממי" של התרבות, שלא כשיריהם של רבים מבני דורו המשוררים. ב-2009 יצא "כולם מעשים בודדים", אלבום שירים שכתב עבור המוזיקאי דויד פרץ, שהלחין וביצע.

לקריאה נוספת