תלמוד ירושלמי

התרבות היהודית בנויה שכבה על גבי שכבה. כל דור נישא על כתפו של הדור שקדם לו. לאחר חתימת המשנה בראשית המאה ה-3 לספירה עמלו חכמים בשני מרכזים – בבל וארץ ישראל – בפרשנות דברי המשנה ובפיתוח והרחבה של עולם ההלכה היהודי. שתי יצירות שזיקה רבה ביניהן הותירו לנו הדורות הללו – התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי נוצר בסביבה נוחה יחסית וזכה לעריכה מסודרת, התלמוד הירושלמי נוצר בעתות מצוקה והוא סובל מקיצור רב, לשון קשה ומחסור בעריכה. לאורך הדורות זכה התלמוד הבבלי לבכורה והתלמוד הירושלמי נותר בצל. עם שיבת עם ישראל לארצו בדורות האחרונים יש הקוראים לתחיית ה'ירושלמי'.

צוות תרבות il

* * *

תקציר

המושג תלמוד כולל שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד – התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי נוצרו במאות 3 – 5 לספירה בשני מרכזים – בבל וישראל. שני התלמודים מבוססים על המשנה, אך שלא כמוה, הם נכתבו בעיקר בארמית¹ (ולא בעברית). התלמוד הירושלמי² נוצר בארץ ישראל, בעיקר בטבריה,³ והיה תוצר של לימוד המשנה ופרשנותה בבתי המדרש בארץ. לטקסט התלמודי שני היבטים: היבט משפטי – הבא לידי ביטוי בדיונים הלכתיים, המנוסחים בתלמוד הירושלמי בתמציתיות – והיבט ספרותי כללי, הבא לידי ביטוי במדרשי אגדה , בסיפורי חכמים ובתיאורים מחיי היום-יום. התלמוד הירושלמי, כמו התלמוד הבבלי, נקרא גם "גמרא^"4 – "גמרא דארץ-ישראל", אך בניגוד לתלמוד הבבלי, הוא נדחק בחלוף הדורות לקרן זווית, וכתב היד הראשון שלו שהגיע לידינו נכתב כ-900 שנה אחרי חתימתו. במאה השנים האחרונות התלמוד הירושלמי זוכה להתעניינות מחודשת,⁵ בין השאר בזכות ההתעוררות הציונית והרצון לחזור וללמוד בארץ את התלמוד שנכתב בה ולא רק את מקבילו הבכיר שנכתב בגלות בבל.⁶

התלמוד הירושלמי – רקע

לאחר שסיים רבי יהודה הנשיא לערוך את המשנה, היא הייתה לספר הלימוד לא רק בבית מדרשו אלא גם בבתי מדרש אחרים בארץ ישראל (ואחר כך גם בישיבות בבל). בבתי המדרש שפעלו בטבריה ובשלושת המרכזים הגדולים בארץ באותם ימים – ציפורי, קיסרין ולוד – התבססו הלימוד והדיון על שישה סדרי משנה. התלמוד הירושלמי הוא סיכום של הלימוד ושל הדיונים בבתי מדרש אלו – בראש ובראשונה בבית המדרש של טבריה. התלמוד הירושלמי מביא גם את דבריהם של אמוראי בבל הראשונים, כשם שהתלמוד הבבלי מביא את דבריהם של אמוראי ארץ ישראל, וזאת בזכות הקשרים התכופים והרצופים בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. בין שני המרכזים היו "חילופי חכמים" – חכמים מבבל באו לארץ ישראל ללמוד או להישאר לצמיתות, וחכמים מארץ ישראל שהו זמן מה בבבל או השתקעו בה. בעקבות התנצרותה של האימפריה הרומית במאה ה-4 לספירה הורע מצבם של יהודי ארץ ישראל, ורבים – ובהם תלמידי חכמים – ירדו מן הארץ. מספר הלומדים בבתי המדרש התמעט, ונראה שהתעורר הצורך הדחוף לסכם בכתב את כל מה שנלמד. וכך נכתב וסודר התלמוד הירושלמי "בחיפזון", בשלב שבו עדיין היה "רזה, כחוש, ומקוטע".⁷

התלמוד הירושלמי – מבנה ותוכן

כאמור, התלמוד מבוסס על המשנה, וכמוה הוא נחלק למסכתות: בתלמוד הירושלמי 39 מסכתות,⁸ ובהן מסכתות לארבעה משישה סדרי המשנה (ש"ס): זרעים, מועד, נשים ונזיקין.⁹ סדר קודשים אינו כלול בתלמוד הירושלמי, ומתוך סדר טהרות שרדה רק מחציתה של מסכת אחת. כל מסכת בתלמוד הירושלמי נחלקת לפרקים, וכל פרק נחלק לפסקאות הנקראות הלכות.¹⁰ ניסוח הדברים בתלמוד הירושלמי קצר ותמציתי: אין בו סוגיות ארוכות, מסודרות וערוכות, "המקשרות מאמר למאמר ותשובה לתשובה ועושות אותו לדיאלוג … חי" כפי שמוצאים בתלמוד הבבלי. זאת ועוד: הדיונים בתלמוד הירושלמי אינם ממצים את הבירור ההלכתי, ובדרך כלל – שלא כמו התלמוד הבבלי – אינם מציגים הכרעות במחלוקות שבין האמוראים.¹¹ כאמור, יש בתלמוד הירושלמי, כמו בתלמוד הבבלי – חומר ספרותי רב – כאלף אגדות, סיפורי חכמים ופתגמים.¹²

עריכת התלמוד הירושלמי

התלמוד הירושלמי נכתב, ככל הנראה, בתנאי לחץ ולא נעשתה בו עבודת עריכה של ממש: תהליך יצירתו היה איסוף וסידור של החומר – שכבות שכבות של דיונים בנושאים שונים, בלי כל ניסיון לאחד את הדיונים בכל נושא למסכת אחת של משא ומתן רצוף, ובלי "סיום וסידור אחרון" בידי עורך מיומן, כפי שנעשה בתלמוד הבבלי.¹³ לפי המסורת, נחתם התלמוד הירושלמי בידי רבי יוחנן (בר נפחא), גדול האמוראים בארץ ישראל. וכך קובערמב"ם: "ור' יוחנן חיבר הגמרא הירושלמית בארץ ישראל אחר חורבן הבית בקירוב שלש-מאות שנה".¹⁴ חוקרי התלמוד בימינו סבורים, כי תהליך האיסוף והסידור של התלמוד הירושלמי נחתם בסוף המאה ה-4 או בתחילת המאה ה-5 לספירה, ונעשה בעיקר בבית המדרש שבטבריה – המרכז הרוחני והדתי של היישוב היהודי בארץ באותה תקופה.

מעמדו של התלמוד הירושלמי

בתחילת תקופת התלמוד היו שני מרכזים רוחניים בעולם היהודי – המרכז בארץ ישראל והמרכז בבבל – שהתחרו על ההשפעה בעולם היהודי. שקיעתו של היישוב היהודי בארץ ישראל ועלייתו של המרכז היהודי בבבל הכריעו את הכף לטובת המרכז בבבל, והוא המשיך להתעצם ולפרוח גם בעת כיבושי האסלאם.¹⁵ המרכז בבבל האציל מסמכותו והשפיע על מעמדו של התלמוד הבבלי: כבר בתקופת הגאונים היה התלמוד הבבלי לתלמוד בה"א הידיעה, ואילו התלמוד הירושלמי "נדחה בהדרגה מן השימוש הכללי".¹⁶ את ההבדל במעמדם של שני התלמודים אפשר להדגים באמצעות צירוף המבטא הסכמה כללית: בתלמוד הבבלי משתמשים בצירוף "כולי עלמא" – כל העולם, ואילו הצירוף המקביל בתלמוד הירושלמי הוא "כולי עמא" – כל העם. ההבדל בין שני הביטויים משקף את הפער בדימוי העצמי בין יהודי בבל ליהודי ארץ ישראל באותה תקופה: יהודי ארץ ישראל ראו בעצמם עם נפרד, ואילו יהודי בבל ראו בעצמם "את כל העולם".¹⁷ מתקופת הגאונים ואילך התעלמו כמעט לחלוטין מן התלמוד הירושלמי; בימי הביניים עסקו בו רק מעטים, וגם הם התקשו בכך בשל מספר ההעתקים המועט שעמד לרשותם. בעצם, רק כתב יד אחד של התלמוד הירושלמי הגיע לידינו בשלמותו – כתב יד ליידן מסוף המאה ה-13 לספירה, ששרד במשך כ-900 שחלפו מאז חתימת התלמוד הירושלמי בטבריה. בימינו – בעיקר בעשרות השנים האחרונות – החל המפעל של גאולת התלמוד הירושלמי מן השכחה והשבתו לשולחן הלומדים בישיבות, ולשולחן החוקרים במכוני מחקר ובאוניברסיטאות.

פרשנות התלמוד הירושלמי ולימודו

כאמור, התלמוד הירושלמי נחתם בסוף המאה ה-4 (או בתחילת המאה ה-5) לספירה, אך לימודו נזנח כמעט לחלוטין, וכתב היד הראשון והשלם שהגיע לידינו הועתק רק בסוף המאה ה-13. ¹⁸ בנסיבות של היאלמות התלמוד הירושלמי (ושל היעלמותו) לא נכתבו לו פירושים במשך כאלף שנה, עד המאה ה-16. הפירושים הראשונים והחלקיים נכתבו אחרי גירוש ספרד, בתחילה בארץ ישראל ורק לסדר זרעים. שני הפירושים השיטתיים הראשונים של התלמוד הירושלמי נכתבו במאה ה-18: "קרבן העדה" ו"פני משה",¹⁹ אך גם הם נתקלו בשתי בעיות מרכזיות: א. היעדרו של נוסח נכון ומתוקן של התלמוד הירושלמי המקורי, והתבססות על נוסח משובש. ב. היעדר מסורת של לימוד ופרשנות רצופים ושיטתיים של התלמוד הירושלמי לאורך הדורות. משום כך אין בידינו אף פירוש אחד המתקרב במשהו לפירושו המקיף והבהיר של רש"י לתלמוד הבבלי. במאה ה-20 החל פרופ' שאול ליברמן לכתוב פירוש מדעי מקיף ומעמיק – "הירושלמי כפשוטו", והצליח לפענח סוגיות וביטויים קשים וסתומים, אך עלה בידו להשלים את הפירוש של שלוש מסכתות בלבד.20 חוגים מצומצמים בימינו – ביהדות החרדית והדתית – לומדים את הדף היומי של התלמוד הירושלמי, ובחודש אלול תשס"ה – 2005 הסתיים לימוד המחזור השישי של התלמוד הירושלמי.

דפוס התלמוד הירושלמי

התלמוד הירושלמי, כמו הבבלי, נדפס לראשונה בבית הדפוס של דניאל בומברג בוונציה, אך שנת ההדפסה לא צוינה בו. לפי חישובים שנעשו נראה שהוא נדפס אחרי התלמוד הבבלי, בשנת 1523. בומברג הדפיס את התלמוד הירושלמי לפי כתב יד ליידן, על הגהותיו ושיבושיו ובמתכונת של החלוקה לדפים ולעמודים כמו בתלמוד הבבלי. אלא שבתלמוד הירושלמי כל דף הוא ארבעה עמודים (ולא שניים כמקובל). דפוסים אחרים של התלמוד הירושלמי, ובכלל זה דפוס וילנה של האלמנה והאחים ראם (תרפ"ב – 1922), היו "צאצאים ישירים" של דפוס ונציה ולפיכך של כתב יד ליידן. דפוס ז'יטומיר (תר"ך – תרכ"ו – 1860 – 1866) היה הראשון שחילק את מסכתות התלמוד הירושלמי לפרקים ולהלכות, ובכך הציע שיטה קלה ונוחה יותר להתמצאות מהחלוקה לארבעה עמודים. כל השינויים בנוסח הירושלמי מאז דפוס ונציה ועד ראשית המאה ה-²⁰ מקורם ב"תיקונים" של לומדים ושל פרשנים, בטעויות דפוס וכדומה. בשנת תשס"א – 2001 פרסמה האקדמיה ללשון העברית הדפסה מחודשת ומדויקת של כתב יד ליידן, והִגִישָה ללומדים ולחוקרים נוסח של התלמוד הירושלמי הנאמן ככל האפשר למקור. ²¹