העורב והיונה (מסיפור המבול)

מחלון-התקרה שבתיבה, יכול נוח לראות רק את השמים, ולא אם קלו המים מעל פני האדמה בתום המבול. כמו יהושע בן-נון, לימים, שישלח מרגלים לתור את הארץ, שולח נוח שני מרגלים מבעד לצוהר: תחילה את העורב, ואחריו את היונה. העורב נכשל (או אף מועל) בתפקידו. במקום לעוף רחוק ולבצע סריקה מרחבית, הוא מעופף לטווח קצרצר, הלוך ושוב, ולא חוזר עם שום מידע. ואילו היונה יוצאת לשליחותה שלוש פעמים, ובכל פעם מקבל ממנה נוח דיווח עדכני מהשטח. היונה התמה זכתה בכל קופת הסימפטיה, והעורב נקבע בתודעה כעוף מרתיע, מאיים.

אך קריאה המשוחררת מתיוג שגרתי זה – קריאה שניסינו לבדוק בתכניתנו – יכולה לעורר הזדהות עם העורב (הפועל מתוך פחד) לא פחות: אם לא יותר, מהזדהותנו עם היונה הצייתנית, המתפקדת כמזל"ט בלתי אישי, בלתי רגשי.

מקור נלמד:  בראשית ח, ו-יד

משתתפים: אלי ליפשיץ, מאירה הכהן

ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.
ז וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
ח וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ט וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה כִּי-מַיִם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה.
י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מִן-הַתֵּבָה.
יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו עוֹד.
יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.
יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ.