המכביה הראשונה

אירוע זה היה הפגנת השרירים היהודית הגדולה ביותר מאז ימי מרד בר כוכבא. בדיוק 1,800 שנים חלפו מאז, ואנשי תנועת מכבי חשבו שראוי לציין את המאורע בחגיגת "שרירים ואון" עכשווית. כיום, בחלוף שנים רבות ועשרים "מכביות", אפשר לומר כי המשמעות הציונית של האירוע עומעמה קמעה, אבל השרירים והאון נותרו בהחלט.

משחקים אולימפיים אינם המצאה מודרנית – כבר במאה החמישית לפני הספירה, ביוון העתיקה, היו מגיעים אחת לארבע שנים גברים מכל קצוות האימפריה, פושטים את בגדיהם ומשחקים במשחקי ספורט שונים בעירום מלא. במשך למעלה מאלף ומאה שנים (!), התקיימה מסורת זו, עד שהנצרות השתלטה על אירופה, ואיתה האיסור על פולחן אלים וגוף. בשנת 1894 ביקש ברון צרפתי אחד, היסטוריון חובב בשם פייר דה קוברטן, להחזיר עטרה ליושנה. ביחד עם נציגים מכל רחבי העולם הוא ייסד את המשחקים האולימפיים המודרנים, שהפכו לאירוע שיא בו לרגע אחד מתקבצים נציגים מכל אומות העולם ומשחקים יחד, משל היו ילדים קטנים. גם התנועה הציונית ביקשה לה אירוע דומה, שיקבץ יהודים מכל קצוות תבל, ואם אפשר – יביא אותם לארץ ישראל. יוסף יקותיאלי, חבר בתנועת הספורט מכבי, הוא זה שהוציא את הרעיון מן הכוח אל הפועל, וביחד עם חבריו בתנועה קבע את השנה 1932 לתחילת המשחקים, בשל העובדה שמדובר ב- 1,800 שנים לאחר מרד בר כוכבא והיציאה לגלות.

לשאלה היכן תתקיים ה"מכביאדה" (כך כינו בתחילה את המשחקים) ניתנה בתחילה התשובה הברורה מאליה -ירושלים. שמאז הגלות היא מעוז כיסופי העם היהודי. מצד שני, מעוז הכספים של העם היהודי היה בתל אביב. כמו כן היה קל יותר לבנות אצטדיון חדש בעל 20 אלף מקומות בתל אביב. הפור נפל, והכול חיכו בהתרגשות לטקס הפתיחה. ביום הפתיחה לבשה העיר חג. למחרת טקס הפתיחה עברה ברחובות תהלוכה ובה 390 ספורטאים וספורטאיות יהודים מכל העולם, ובראשה ראש העיר מאיר דיזנגוף, רכוב על סוס לבן. באצטדיון חיכו לספורטאים 2,500 מתעמלים ומתעמלות, ולמעלה ממאה יונים לבנות. לאחר תרגילי התעמלות מרהיבים הופרחו היונים לקול שירת התקווה, ומשחקי המכביה הראשונים יצאו לדרך.

זה היה אירוע בקנה מידה שטרם נראה כאן. המשתתפים, שהגיעו מ-27 מדינות שונות, הפגינו יכולות פיזיות שהעם היהודי לא ידע שיש לו. הקהילות היהודיות בסוריה, בלבנון ובמצרים שלחו נציגים, ואפילו כמה מתאגרפים מוסלמים שבאו כמחווה של שכנות טובה. מי שדווקא נעדרו מהתחרויות היו אנשי אגודת הספורט הפועל, שטענו שזהו אירוע ספורט בורגני ונוצץ, והשרירים היהודים האמיתיים הם של הפועלים בשדה ובחרושת ולא של הבורגנות התל אביבית. אנשי מכבי לא יצאו מגדרם להכניס את אנשי הפועל לחגיגה, ודי נהנו לערוך אותה לבדם.

אמנם היישוב העברי בארץ ישראל זכה רק במדליה אחת במשחקים (סיף נשים), אבל מקץ שבוע של תחרויות הכול סיכמו את החוויה כהצלחה מסחררת, שעזרה להציב את ארץ ישראל במרכז התרבות היהודית העולמית. אפילו בעיתון הפועלים 'דבר' הצליחו לפרגן לבורגנים בהערכה על "הפגנת הנעורים העברית" שכיסתה לגמרי "על ליקויים קלים בסדריה של המכביה".

המכביה השנייה התקיימה כעבור שלוש שנים, והייתה גדולה בהרבה מקודמתה. היא התקיימה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ובעבור לא מעט ספורטאים מתוך ה- 1,350 הייתה זו הזדמנות לברוח מאירופה ולעלות לארץ ישראל, לעתים ללא אישור עלייה. הגדילה לעשות המשלחת מבולגריה, שכל 350 חבריה נשארו בארץ, ורק כלי התזמורת שהביאו עימם נשלחו חזרה באונייה. למרות הרצון להביא לארץ עוד יהודים, המכביה שתוכננה ל-1938 לא התקיימה, בגלל במצב הביטחוני. המכביה השלישית התקיימה רק ב-1950.

"גוף בריא, גמיש, קל תנועה ומוכשר לפעולה מתואמת קיבוצית, הוא תנאי מוקדם להבראה כללית של עמנו בכל שטחי החיים." בן-גוריון, דברים בטקס הנעילה של המכביה השלישית, 1950.

הידעת?

המכביה השנייה תוכננה להיפתח ביום ה-1 באפריל 1935, ואולם המארגנים חששו שאירוע ספורט כה חשוב שייפתח ב"יום הפתאים הבינלאומי" ישים את הציונות ללעג ולקלס, ולכן דחו את הפתיחה ביום.

שאלה לדיון

האם לדעתכם גם כיום יש עדיין טעם להשקיע כספים ולקיים משחקי ספורט לעם היהודי בלבד?