הקמת מכון ויצמן

היה זה היום שבו הונחה אבן הפינה לבנייתו של מכון ויצמן, יום שהשפיע רבות על המדע בישראל. שלושה זוכי פרס נובל ושלושה זוכי פרס טיורינג (פרס בתחום המחשבים, השקול ביוקרתו לפרס נובל) יצאו מבין כותלי המוסד המכובד הזה. בין המדענים, ההמצאות והגילויים שסיפק המכון לעולם בולט תוצר נוסף, שהיה לאגדה, "ויצק". זהו סיפורו.

ד"ר חיים ויצמן היה כימאי נודע וציוני נלהב. במהלך מלחמת העולם הראשונה הצליח לחבר שני חלקים אלה באישיותו, כשהצליח להפיק אצטון מהתססה של חומרים אורגניים. ההמצאה חילצה את חיל הים הבריטי ממשבר חמור, וויצמן זכה לתהילת הממלכה כולה. ויצמן הפך מוכר בבריטניה והשתלב בצמרת  פוליטיקה היהודית במדינה. הדבר הקל עליו לשאת ולתת עם הבריטים על הצהרת תמיכה ברעיון המדינה היהודית, היא 'הצהרת בלפור'.

בשנות השלושים של המאה הקודמת עלה ויצמן ארצה והשתכן בעיר רחובות. כדי שיוכל להמשיך ולקיים פעילות מדעית לצד פעילות מדינית הקים, במימון ידידים, את מכון המחקר 'זיו' בעיר. לכבוד יום הולדתו השבעים של ויצמן הוחלט להקים ליד מכון זיו הקטן מכון אקדמי מפואר, ולקרוא לו מכון ויצמן. כמו כל מכון מדעי, גם מכון ויצמן היה זקוק לחוקרים בעלי שם כדי להעלות את קרנו. ואולם קשה היה לשכנע חוקרים מהעולם, גם אם היו יהודים ואף ציונים טובים, לבוא לקלחת הרותחת שבישראל. מעטים הסכימו לבוא. אחד מהם היה חיים פרקיס, מתמטיקאי אמריקאי שנחשב למומחה לגיאופיזיקה. אבל הוא התנה את בואו בהקמה של מחשב עברי ראשון בארץ ישראל.

מחשב באותם ימים היה שונה לחלוטין ממה שמוכר לנו. מחשב היה חדר גדול, מלא חוטים, שצורך חשמל בסדר גודל של עיירה אמריקאית קטנה. איש לא יכול לנחש לאן יתגלגלו הגלמים הללו, שבאותה עת הפגינו יכולות מתמטיות די בסיסיות. לרבים נראתה דרישתו של פקריס מוגזמת: השקעת סכומי עתק במשהו שלא יורה, לא מוציא לחם מן הארץ ולא נותן פירות, נחשבה למותרות באותם ימים. אבל פקריס התעקש, ולצורך יישוב הוויכוח הוקמה ועדה ובה גם כמה חברים אמריקאים: ג'ון פון-ניומן (שנחשב לאבי המחשב המודרני), רוברט אופנהיימר (אבי פצצת האטום) ושלישי, ליתר בטחון, אלברט אינשטיין אחד. הם אישרו את חשיבות הפרויקט.

בניית המחשב הציוני הראשון החלה, והוא זכה לשם "ויצק" – ראשי התיבות של 'מכונת החישוב האוטומטית של ויצמן', באנגלית Weizmann Automatic Calculator. בעולם היו אז מחשבים מעטים, וכל אחד מהם נבנה בתבנית ייחודית והותאם לצורכי החוקרים שבנו אותו. הבנייה נמשכה זמן רב ונתקלה בלא מעט קשיים. אפילו בטקס ההשקה של ויצק, שאליו הוזמנו כל המי ומי, פרצה שריפה באחד מאגפי המחשב הענק, והמכובדים נסו לכל עבר.

באוקטובר 1955 ערך ויצק את החישוב הראשון שלו – הוצאת שורש ממספר מורכב. גם כעת היו מי שהמשיכו לזלזל בגולם ממכון ויצמן. הם טענו כי חשבונייה (לוח חרוזים לחישוב) של מכולת עושה עבודה יעילה ממנו. אך שנה לאחר מכן ויצק החל לפלוט מידע מתמטי מורכב. גם הספקנים נאלצו להודות שיש בו משהו. ויצק היה אחד המחשבים המהירים בעולם.

ויצק שם את מכון ויצמן על מפת העולם, ולא נח לרגע. הוא עבד כל יום, כל היום וכל השנה. הוא שימש מדענים, סטטיסטיקאים ואפילו את הצבא (למשך שעתיים בכל לילה). כדי שלא להסתבך עם הדתיים, אפילו מינו לויצק מהנדס נוצרי שישמור עליו ויארח לו חברה בשבתות. לא מפליא שאחרי ארבע שנים בלבד החל המחשב להראות סימני עייפות, והחוקרים החלו לבנות את מחליפו, שזכה לכינוי 'גולם 1' . ויצק החזיק מעמד ארבע שנים נוספות, עד שבשנת 1963 "נפל השאלטר".

"כמעט לא יאמן, שהאיש אשר השקיע כל חייו במפעל הציוני, המעשי והמדיני… הספיק באותו זמן לעשות עבודה מדעית." בן-גוריון, על חיים ויצמן, ,2.11.1942 'חזון ודרך'

הידעת?

ויצק הוכרז ב-2006" כאבן דרך היסטורית" על ידי האגודה הבינלאומית לאלקטרוניקה. חלקו מוצג כיום בפקולטה למתמטיקה במכון ויצמן, והציבור מוזמן לבקר ולראות אותו.

שאלה לדיון

האם לדעתכם הממשלה צריכה לתמוך ביוזמות כמו ויצק גם היום, או להניח לכוחות השוק לעשות זאת במקומה?