ליל הברווזים

היה זה יום אביב שגרתי. מלכת בלגיה שהתה בישראל בביקור חגיגי, ובגבולות שרר שקט מנומנם. בצהרי היום נשמעה ברדיו הודעה, "הערב תימסר הודעה חשובה ביותר". קרייני קול ישראל שבו וחזרו על ההודעה בשעות שחלפו, ולעת ערב כבר ישב כל בית ישראל מסביב למקלטים. בתשע בערב קטע לפתע הקריין את פרקי החזנות הקבועים והכריז, "הרי הודעה חשובה".

מה הייתה ההודעה? למה הודח סגן הרמטכ"ל בעקבותיה?

ההודעה הדרמטית נפתחה בהנחיה לכוחות המילואים להתייצב למחרת בבסיסיהם לפי שמות הקוד "להקת אמנים", "ארשת חשיבות" ו"ברווזי מים" (מכאן שמו של האירוע). לטובת העולים החדשים הקריין חזר על הדברים בתשע שפות, ביניהן צרפתית, הונגרית, ערבית, לדינו ויידיש. ההודעה ארכה כשמונה דקות, ולאחריה הוצפו משרדי הממשלה, תחנות המשטרה ומוקדי החירום באלפי פניות של אזרחים מודאגים שניסו לברר את פשרה.

במליאת הכנסת דנו באותה שעה בתקציב המדינה. לשמע החדשות החלה גם שם התרוצצות וכל נסיונותיה של יו"ר הישיבה, בבה אידלסון, להרגיע את המהומה עלו בתוהו. היא קראה לח"כים להישאר במקומותיהם. "הפרלמנט אינו מתרשם מן הקורה מחוץ לכתליו", אמרה, אבל הנוכחים התרשמו ועוד איך. שרים וחברי כנסת עזבו את מקומם ויצאו אחוזי תזזית למסדרונות, מנסים לדלות רסיסי מידע נוספים. כתבים ביקשו הבהרות, ונענו בפנים חתומות. אף אחד לא ידע על מה מדובר. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, שהה באותה עת בביתו. לוי אשכול מיהר לטלפן אליו, אבל לא הצליח להשיגו. שלושת רבעי שעה שהתה הכנסת בחוסר אונים, עד אשר הגיעה ההודעה המרגיעה כי מדובר בתרגיל גיוס ותו לא. בזמן הזה כבר הספיק מנחם בגין, מנהיג האופוזיציה, לצאת בהכרזה ממלכתית התומכת בצה"ל, יהיה האתגר העומד בפניו אשר יהיה.

דברי ההרגעה שהגיעו ממטה המטכ"ל לא הצליחו למנוע מהידיעה לפרוש כנפיה ולהגיע למדינות העולם. המתיחות מעבר לגבולות עלתה. סמוך לחצות הודיע רדיו דמשק כי עקב מהלכים תוקפניים של ישראל כל חיילי הסדיר נקראים לשוב לבסיסיהם, ופקד גם על גיוס כמה יחידות מילואים. רדיו קהיר מיהר לעשות כמוהו, ואפילו בירדן הורגשה מתיחות. ממשלת בלגיה שלחה הודעה מבוהלת, שבה נקראת ישראל לגונן על המלכה, ששהתה בביקור בישראל, ולהשיבה שלמה ובריאה למולדתה. רק ערבותו האישית של הרמטכ"ל לביטחונה אפשרה את המשך הביקור.

יומיים לאחר מכן הגישה האופוזיציה הצעת אי אמון. בגין קרא לשר האחראי, כלומר בן-גוריון, להסיק מסקנות ולהתפטר. בן-גוריון לא חשב שעליו לעשות כך, אבל ראה באירועים הזדמנות ללמד את המערכת הצבאית שיעור בסדר ומשמעת. הוא מיהר למנות ועדת חקירה ודרש מסקנות בהקדם. כעבור ארבעה ימים כבר הונחו המסקנות על שולחנו, ובראשן העברתם מתפקידם של סגן המרטכ"ל וראש אמ"ן.

לימים התברר כי מדובר היה בתרגיל שיצא מכלל שליטה. מטרת התרגיל הייתה לבחון את שיטת הגיוס באמצעי התקשורת (שלא נוסתה כמה שנים). במהלך השנים נוספו סברות נוספות למה שהתרחש באותו לילה. אחת הטענות היא שלא היו אלה סיסמאות גיוס אמיתיות אלא סיסמאות פיקטיביות, והכוונה לא הייתה לבחון את מידת המוכנות של יחידות המילואים, אלא לבחון את תגובתן של מדינות ערב. לפי סברה זו למודיעין הישראלי היה ידוע כי מטוסים מצריים יוצאים לגיחות צילום ומעקב אחרי כוחות צה"ל, ובעזרת הגיוס הפיקטיבי קיוו לגרור את המצרים לגיחת צילום שכזו, ולהפיל את מטוסי הריגול. ואולם שום מטוס מצרי לא נראה באותו הערב במכ"ם, ומי שנפלו הם מפקדי התרגיל שהודחו מתפקידם.

"אין לסמוך על צבא שאינו נתון למשמעת ברזל. צבא בלי משמעת הוא כהתישבות" – בן-גוריון 23.7.1948, בהלחם ישראל

הידעת?

יש הרואים באירועי "ליל הברווזים" את המתיחה הלאומית הראשונה של ה-1 באפריל. אין ספק שלאיש בצמרת המטכ"ל לא הייתה כוונה כזו, ואולם לימים יצטרפו האירועים הללו לרשימת שלוש המתיחות המפורסמות בתולדות ישראל – יחד עם היוזמה להזזת הכותל בשל חשש משקיעתו (1977), או הכרזה על השיר "הללויה" (1979) כהמנון חדש לישראל.

שאלה לדיון

האם לדעתכם רשאי הצבא לבחון את מוכנות האזרחים למלחמה גם במחיר העלאה של רמת החרדה?