מלכת האמבטיה והסערה …

מעולם לא שחררו מבקרי התרבות את חרצובות לשונם כפי שעשו לאחר שצפו ב'מלכת אמבטיה'. "מונולוגים דפקטיביים", "מחזבל", ו"ענני זבובים רוחשים מעליו", הם רק מעט מהביקורות המנומסות שספג מחזהו של חנוך לוין. גם הציבור לא נשאר אדיש, וגדש את האולמות כדי ללמד את השחקנים לקח פנים אל פנים. כיצד הצליח מחזאי בן 27 להפוך את בימת תיאטרון הקאמרי לזירת ההתגוששות הסוערת בישראל, ומה עלה בגורל ההצגה?

הימים היו ימי האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים. כמעט כל מדף ספרים בישראל הכיל לפחות אלבום ניצחון אחד, ותינוקות הושכבו לישון כשפרצופי גנרלים משגיחים מעל מיטותיהם. המלחמה שהסתיימה זה עתה כונתה ב"צניעות" מלחמת "ששת ימי הבריאה", או "אתחלתא דגאולה". מלחמת ההתשה עוד לא הוכרה כמלחמה, למרות הקורבנות הרבים, והיא התרחשה הרחק, בתעלת סואץ. זו המציאות שאליה הגיחה בשנת 1970 ההצגה "מלכת אמבטיה", מחזה סאטירי בן 21 קטעים, הלועג לכל מה שקדוש בחברה הישראלית – צה"ל, המשפחות השכולות ואפילו זכרון השואה.

כבר בבכורה עוררה ההצגה הדים. הבד האדום היה "שיר העקדה", שבו חיל שנפל פונה לאביו ודורש ממנו שיבקש סליחה על שהקריב אותו. המילים "אבי היקר, כשתעמוד על קברי (…) אל תדבר עוד מילים גבוהות, כי אני כבר מאוד נמוך, אבי" נצרבו היטב בתודעה הישראלית. רגע אחר שעורר את חמתו של הציבור היה מערכון שבו עיתונאי הבא לראיין אלמנה צעירה "מתעלס איתה באהבים", כפי שכתב מזועזע העיתונאי ראובן ינאי, והוסיף "זו פגיעה ברוחו של עם הנתון במלחמה על קיומו, והיא חמורה פי כמה מהטמנת פצצה ב'סופרמרקט'". ינאי הציע לאלף את לוין כפי שמאלפים כלב שעשה צרכיו בסלון: "נוטלים את ראשו וטובלים אותו יפה-יפה במעשה אחוריו".

גם הציבור לא נשאר אדיש. רבים קנו כרטיסים כדי שיוכלו למחות בפני השחקנים, ואחרים דרשו להחרים את תיאטרון הקאמרי כולו. כמה הצגות הופסקו ובין הצופים החלו התגוששויות. חנוך לוין נראה כמי שנהנה מהסערה שיצר. אחד מחציו השלוחים בהצגה כוון בדיוק אל אותם "אנשי הבסדר", אזרחים שבעים ונינוחים, שחיים ברווחה כלכלית ו"יודעים לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי". הפעם הוא הצליח לזעזע גם אותם. גם בממשלה סערו הרוחות סביב ההצגה. משה דיין אמר לאחר שצפה בה, "לא יכלה להיות הצגה יותר מעודדת לערבים בראייתם העוינת את מדינת ישראל". שרים קראו לשלול את התקציב מתיאטרון הקאמרי ודרשו להפעיל את הצנזורה.

לאחר חודש ימים ו-19 הצגות בלבד ניאות תיאטרון הקאמרי והוריד את ההצגה. יום למחרת פורסמה בעיתון 'הארץ' תגובתו של לוין: "בוש ונכלם, ויחד עם זאת אסיר תודה, עומד אני בפניכם היום", כתב בסרקזם. "מאמציכם הכנים והבלתי-נלאים להורדת הצגת 'מלכת אמבטיה' פקחו את עיני וגרמו לי שאהרהר שנית במה שכתבתי. אני חוזר בי מכל מילה ותג שכתבתי. הריני מבקש מכם, בשפל קול, ליחס את משוגותי לגילי הצעיר ולחינוך הקלוקל שקיבלתי בבית-הורי. ועם בקשת הסליחה, אני מוסיף לקוות שתינתן לי עוד הזדמנות נוספת להוכיח עצמי בעבודה פרודוקטיבית כאזרח מועיל מן השורה – לתפארת המדינה והלאום".

כיצד נראה פולמוס מלכת האמבטיה בראי השנים שחלפו? "אנשי הבסדר" שטמנו את ראשו של המחזאי "יפה-יפה במעשה אחוריו" נאלצו שלוש שנים לאחר מכן לחלץ את ישראל מביב שופכין גדול ומסוכן הרבה יותר – מלחמת יום הכיפורים. ב-6 באוקטובר 1973 התנפצה לה בועת האופוריה "המסריחה והחמה", כפי שכינה אותה חנוך לוין, ופינתה מקום ל"מחדל". אותו "עיוורון אופורי" שעליו ביקש לוין להתריע ובגינו הורד מהבמות נראה בחלוף השנים כאחד מהגורמים המרכזיים למחדל יום הכיפורים, ולוין הפך לאחד המחזאים המוערכים, אם גם מעוררי המחלוקת, בישראל.

"תרבות לפי עניות דעתי אינה אך ורק ספרות יפה, ולא כל 'ספרות יפה' היא תרבות" – בן-גוריון 16.11.196

הידעת?

גולדה מאיר נהגה לקיים מפגשים חשובים במטבח ביתה, וכך נוצר המושג "המטבח" ואחר כך ה"מטבחון", המציין עד היום מקום מפגש לא פורמאלי של קבינט חשוב. השם 'מלכת אמבטיה' רומז לגולדה ולמטבח שלה, ונועד כמובן ללעוג לו.

שאלה לדיון

האם המדינה צריכה להתערב בתחום התרבות, ואם כן, כיצד עליה לעשות כן?