נפט באדמת הנגב?

היה זה שבוע שבו רעשה הארץ. העיתונים יצאו בכותרות חגיגיות, אנשים יצאו במחולות ופוליטיקאים הכריזו שהבעיות הכלכליות (ואי לכך גם הבטחוניות), כנראה מאחורינו. וכל זאת למה? כי מתוך אדמת צפון מערב הנגב פרץ אותו נוזל סמיך והבהלה ל"זהב השחור" החלה. אפילו הניו יורק טיימס יצא מגדרו והצהיר שמדובר באחת התמורות החשובות של השנה. כיצד זה קרה ומדוע לא הפכנו בסופו של יום למעצמת נפט עולמית?

המזרח התיכון ידוע במאגרי הנפט החבויים תחתיו. כבר בראשית המאה העשרים נתגלו כמה מרבצי נפט בעיראק ואחר כך גם במפרץ הפרסי. מרבצים אלה הפכו כמה נסיכויות ובעיקר כמה אנשים לעשירים מאוד. לבריטים לא הייתה סיבה לחשוב שדווקא אדמת ארץ הקודש תקופח בעניין זה, ולכן הם בעצמם החלו לחפש כאן נפט. כפי שהיה נהוג אז, לא המדינה עצמה חיפשה אלא הוצאו זיכיונות לחברות פרטיות, "שיעשו זאת טוב יותר".

כשקמה מדינת ישראל היא המשיכה באותה מדיניות. הארץ חולקה לשמונה אזורים, ובכל אזור נמכר זיכיון לחיפוש נפט לכל המרבה במחיר. אחד האתרים שבהם התמקדו החיפושים היה "שדה חלץ" בנגב המערבי. לפנות בוקר של יום שישי, 23 בספטמבר 1955 , החלו הצינורות בשדה חלץ לחוש משהו. גזים שנפלטו ממעבי האדמה הרעידו אותם, ומיד אחר כך את ליבם של הפועלים. מוריס כרמל, אחד העובדים, סיפר לימים כי בעוד הוא עומד לבדו על אסדת הקידוח, נוזל שחור התרומם מעליו ועלה לגובה של כשמונה מטר, כיסה את כל סביבתו וגם אותו עצמו.

השמועה על נפט הבוקע ממעבה האדמה עברה כאש בשדה קוצים. "רבותיי! זה נפט זה ולא יין!" פתח שר הפיתוח דב יוסף את מסיבת העיתונאים שכינס, ובה הכריז, "מצאנו נפט בחיק אדמת המולדת. היום נוכל לברך ברכת שהחיינו." ואכן רבים בירכו, ואז עלו על רכביהם המונעים בנפט תוצרת חוץ, ויצאו לנגב לחזות בנפט כחול לבן. כבישי הדרום היו צרים מלהכיל וכך גם דפי העיתונים. "נפט התגלה בישראל", זעקה כותרת המהדורה המיוחדת של 'מעריב', ו"הד חזק בעולם לגילוי הנפט" נכתב ב'דבר'.

רבים בישראל האמינו שמציאת הנפט תשנה את כללי המשחק במזרח התיכון, תהפוך את ישראל למעצמה כלכלית ותשחרר אותה מתלות באומות העולם.

מה יש בנוזל הזה שמפיח כאלה תקוות? ובכן, בני האדם גילו סגולות מסוימות של הנפט כבר לפני 4,000 שנה, אבל את קפיצת המדרגה שלו, לדרגת "זהב שחור", עשה הנפט במאה ה-19 ,כשנמצאה דרך לנצל את מרבצי הנפט בארצות הברית, ובעיקר לאחר שרכבים המונעים בבנזין וסולר (המופקים מנפט) הפכו לכלי התחבורה העיקריים בעולם. במאה העשרים הפך הנפט לדלק שמניע את העולם, ולא רק זאת. הנפט הוא חומר גלם שממנו מפיקים כמעט הכול, החל מפלסטיק על כל סוגיו ועד לאספירין נגד כאב ראש, מעדשות מגע ועד קוביות לגו. לא בכדי הפכו מדינות שבשטחן נמצאים מרבצים של נפט לעשירות, או שהעשירו בעלי שדות נפט פרטיים (אלה מכונים "אילי נפט").

לאורך השנים התגלה שיש לנפט גם לא מעט חסרונות, בעיקר סביבתיים. שריפת הנפט גורמת לזיהום אוויר, וחוקרים מייחסים לה תפקיד נכבד בהתחממות הגלובלית. כמו כן מוצרי הנפט, ובראשם הפלסטיק, מהווים כיום סכנה סביבתית חמורה בשל ערימות הזבל שהם יוצרים ואיטיות תהליך ההתפרקות שלהם.

ומה באשר לנפט הציוני שאמור היה להצעיד את ישראל לעתיד של עצמאות כלכלית? ובכן, לא חלף חודש מאז הגילוי המזהיר ועד שנחשף ששדה הנפט קטן משחשבו בתחילה, ויוכל להפיק רק כמה עשרות חביות נפט ביום. אבל עוד כמה חודשים סערה הארץ סביב הנפט שבקע מאדמת המולדת.

"שפע האוצרות המינראליים בים המלח, מקורות הנפט הגנוזים בדרום, מרחבי הנגב הפנויים והשוממים – אלה מבשרים עתידות גדולים לחבל המוזנח והעזוב ביותר של ארצנו." בן-גוריון, דברים בכינוס דייגים ארצי, 23.12.1943

הידעת?

הנפט הוא משאב מתכלה. רוב ההערכות מדברות על כך שבמעבה האדמה יש עוד טריליון (אלף מיליארדים) חביות נפט. זה אולי נשמע הרבה, אבל העולם מכלה כיום כמיליארד חביות נפט בכל עשרה ימים, ומשמעות הדבר היא שתוך כמה שנים יידלדלו וייעלמו מאגרי הנפט בעולם.

שאלה לדיון

כיצד לדעתכם צריכה האנושות להתכונן ליום שלאחר הנפט?